שיתוף והתייעצות...

[פיטרינית]

שיתוף והתייעצות...

לא יודעת ממש מאיפה להתחיל, אני מקווה שאני אהיה ברורה

לפני שבערך שנה עזבתי את הבית (קד"צ ואח"כ צבא) עברתי המון, לטוב ולרע. התפתחתי, השתנתי... בשבילי יוגה, מדיטציה, מחשבה בוראת מציאות, הצהרות חיוביות.... כל הדברים האלה.... הם לא חלק מהחיים שלי, הם החיים|סלינק|שלי. אני רוצה להיות הילרית, אני רוצה לרפא... רוצה להגיע לחיים טהורים, הרמוניים, להפיץ אור. הרגשתי שכמעט הגעתי לשם, לאידאל הזה, מבחינה פיזית, נפשית... אבל רציתי יותר, יותר מדי... עוד קצת להטהר, להתנקות. יש ימים שאני לא אוכלת. כבר לא יודעת כ"כ מה אני רוצה. כבר יודעת שזה לא מה שהגוף שלי רוצה. מרגישה שאיבדתי לגמרי את הניצוץ הרוחני הזה, את הכמעט הרמוניה. כאילו "ניקיתי" גם אותו, ואני לא יודעת איך להחזיר... מאיפה... אני יודעת שאני גם במסגרת עכשיו שלא מאפשרת את החיים האידאלים שאני רוצה, וזה בסדר, כי זה שלב שאני מרגישה שאני רוצה לעבור, אבל אני מרגישה שגם מבפנים אני כבר לא מרגישה את זה... כאילו... מתחברת לזה אבל מרחוק, מתחברת, מסכימה, מאמינה, אבל לא מיישמת. טוב, עד לכאן השיתוף (סליחה על המגילה

) ועכשיו להתיעצות: קודם כל, אם זה קרה לעוד מישהו בעקבות השאיפה הזאת להרמוניה, אם כן (ובעצם גם אם לא..) מה עושים? איך חוזרים למסלול, איפה מוצאים שוב את הניצוץ הזה, שכמו שכבר כתבתי בהתחלה... זה החיים שלי... זה מה שאני רוצה... זה מה שאני חולמת...

 

[בלו סקיי]

אני חושב שאני יודע בדיוק

למה את מתכוונת. לפני הצבא הייתי במסע לעבר "ההתפתחות הרוחנית". נורא רציתי להתפתח ככל שאני יכול מהכיוון הזה קראתי את כל אשר בא ליד ועניין אותי בתחום (מדיטציות, תקשור, משלים רוחניים וכו') השתתפתי בסדנאות, תכננתי ללמוד רייקי ואת כל זה סיכמתי בסדנת ויפאסנה שערכתי כשבוע לפני הצבא. ומשם הכל התדרדר. אני לא הגעתי לצבא במצב שנשמע מאוזן לפי מה שאני מבין מדברייך אלא התדרדרתי במהירות כבירה למצב זוועתי ביותר של דכאוניות, שנאה עצמית מרובה ופשוט הרצון הפשוט להתנדף מהעולם. במשך השנה הראשונה המצב היה נוראי והחל להשתפר עם קיצה כשהתחלתי ללמוד באונ' הפתוחה קולנוע מה שאפשר לי להשתחרר ולהתרומם מהמפלה שלי כי התחום תמיד עורר בי אהבה אדירה וכעת החלתי לממש את עצמי בו. אך האמונה שלי כי אני אוכל לשקם את עצמי בדרך שהלכתי בה לפני הצבא. ואפילו התחלתי לתאב חלק מהדברים שכה משכו אותי לפני הצבא. אך כעת לאחר השחרור אני חוזר באיטיות לאותו כיוון. הרבה פחות מאמין ובוטח שזה הפתרון שיציל אותי אבל מנגד השרידים העתיקים צוברים ניצוצות. לדעתי הצבא מדכא את ניצוצות הריפוי ההרמוניה והמקוריות האלו בגלל שהוא נוגד אותם בצורה משמעותית (כמובן שזה לא מוחלט לגבי כל אדם אך כלפיי זה בהחלט היה כך). אז תקחי את ההרגשות בפרופורציות ותדעי שאת נמצאת כרגע בנקודה בחיים שאולי מעוותת קצת את הראות ואת ההרגשה הפנימית. הכי חשוב, אל תנטשי את מה שידעת שהיה משיכה כה גדולה לפני הצבא. המון בהצלחה

 

[פיטרינית]

תודה ../images/Emo24.gif

 

[מיכל הררי]

מקווה שהצלחתי להבין.... ../images/Emo24.gif

לא זכור לי שזה קרה לי, אבל אם הבנתיאותך נכון את יכולה לעשות את התרגיל הבא: לשכוח מכל מה שהיה. לדמיין שעכשיו הגעת לעולם אל הגוף הזה, אל המשפחה הזאת, אל מקום המגורים הזה. עכשיו נחתת ויש לך גוף וכל מיני דברים שהאדם ההוא כבר השיג בחיים שלו. מה את עושה עכשיו? לאן את ממשיכה? ממש תדמייני שנחתת לגוף הזה, ותראי כמה אפשרויות יש לך!!! ולאיזה חיים טובים עם תנאי פתיחה טובים הגעת.

 

[פיטרינית]

איזה כייף! אוהבת את התרגילים שלך../images/Emo6.gif

הייתי בודקת, חוקרת כמו תינוק סקרן... מקשיבה, מרגישה... נהנת מהחדש

 

[מיכל הררי]

מגניב. שמחה שנהנית!

(זה תרגיל שלמדת בלימודי הקונג-פו)

 

[barak001]

היי

אנחנו מפתחים הרגלים שליליים והתניות מאז שנולדנו. התהליך הרוחני הוא ארוך וקשה מאד (ורצוי שתהיה מסגרת). מה שאת מתארת פה זאת היצמדות לתוצאות, לטיהור, להארה. אבל ההיצמדות היא הבעיה, אפילו אם האוביקט הוא רוחני ו"גבוה" יותר. את משתוקקת למצב מסויים, אך התהליכים המנטליים מתרחשים בצורה יותר כאוטית, ולא צפוייה. לפעמים, אחרי מדיטציה אני מרגיש תחושות שליליות, והפירות מגיעים רק אחרי כמה ימים. לא צריך לעקוב אחרי זה, צריך פשוט להאמין, ולחכות בסבלנות ולהתמיד. אם את באמת מאמינה שזו הדרך, זה לא משנה מתי יגיעו הפירות. האמת מגיעה אלינו כשאנחנו מוכנים לזה, לא ע"פ הזמנתנו. שאלו איש זן מהי הדרך, והוא אמר "אדם צריך להיפתח כמו יריעה". אל תרגישי רע, התחושות והתסכול רק מעיקים על המיינד, ופוגעים בטיהור. תרשי לעצמך להירגע, ולא לחשוב מה את עושה נכון ולא נכון, אלא פשוט לעשות. ההוראות של מדיטציה התפתחו במשך הרבה שנים, והביאו אנשים להארה, אז אין בהן כנראה הרבה טעויות... הרגיעה יותר חשובה מה"נכון", כי כשאנחנו באמת רגועים, הטאו פועל מתוכנו.

 

[פיטרינית]

מוזר שלא חשבתי על זה

תודה!

 

[wasabi]

לא מאבדים את זה

לדעתי, את מה שאת מתארת שהשגת לא מאבדים. יש לך את זה תמיד בתוכך. מה שאולי איבדת או מה שאת מתקשה להשיג היא את אותה תחושה או אותם רגשות שאת מזהה עם האידיאל. אבל בחיים האמיתיים יש שינוי בלתי פוסק, ואיכויות החוויה משתנות כל פעם. במצב כזה כדאי לדעת שמותר ואפשר גם להתחיל בקטן. להתחבר ולהאמין זו התחלה טובה ומספיקה, גם אם ברגע זה אין זיקוקים ואין את הניצוץ הנכסף. המשיכי בדרכך ותני לחיים להפתיע אותך! בהצלחה!

 

[פיטרינית]

תודה! ../images/Emo24.gif