שיתוף ארוך

[שמחה37]

שיתוף ארוך

היום שנתיים וחצי וקצת רוצה לשתף אתכם עוד קצת בתהליך. הימים האחרונים היו לא פשוטים לי, משורוולת וותיקה שקיבלה אותי לחיק משפחת המשורוולים עברה ניתוח חוזר. בעקבות הניתוח שלה עלו וצפו כל החרדות מהעבר. אני במקום טוב בחיים, מקום שבו אני נותנת לרגשות לצוף,לכאוב אותם לבכות כשצריך ומשם להתעצם. בחושבי עם עצמי מה גורם לחרדה הזו לצוף אני מקבלת תובנות ורוצה לחלוק אותם אתכם כי לדעתי מתי שהוא גם ה"חדשים" עוברים את זה. השנה אחרי שנה וחצי של יציבות במשקל המשקל שלי התחיל לתעתע. זאת אומרת שאם שנה וחצי היציבות שלי היתה על חצי קילו למעלה חצי למטה, היום היציבות מתבטאתת בשתיים וחצי למעלה שתיים וחצי למטה. כשעברתי בד בבד את התהליך הנפשי שלי יחד עם ההרזיה למדתי "שצריך"לאהוב ולקבל את עצמך גם ב-125 ק"ג, ומפה השינוי הופך להיות יותר קל. כשעלו ה-2 ק"ג זה היה ה"מבחן" הכיצד אוהב ואקבל את עצמי ואני עולה במשקל? ויש גם את הפרדוקס שאם אני אוהבת ומקבלת את עצמי למה בכלל להתאמץ ולרדת אותם?. כמובן שאני בוחרת בלהוריד אותם ובד בבד להמשיך לאהוב לקבל ולכבד את עצמי באשר אני. ואז שמעתי על הניתוח החוזר וישר סרטים, בטח גם אני צריכה 2 ק"ג יהיו 10 וה-10יהיו 20 בטוח משהו שכולנו עברנו/נעבור. ואז בא שלב הרוגע, הליכה של שעה וחצי בשדות עמק יזרעאל הפורח החזירו אותי לעצמי. התובנות שהתקבלו, בהיותי באמת משורוולת למופת,משלבת ספורט עם תזונה נכונה חיה את הניתוח על כל פניו,יודעת בדיוק על מה "יושבת" האכילה שלי, מתמודדת נפלא עם ההרזיה ועם תוצאותיה חשבתי לי שלגוף יש חוקים משלו? כשעוברת תקופה מהניתוח ויכולת האכילה חוזרת ולפעמים גם דפוסים ישנים חוזרים, אז בגופנו דין קלוריה כדין מאה. אם אני מסתכלת על יומני האכילה שלי אז ה"חטאים" שלי הסתכמו אולי ב400 קלוריות בשבוע. ואני מדברת על לא יותר משבוע וחצי שבועיים של אכילה פחות מבוקרת וגם זה קשור לימים שלפני המחזור. אז ככה הכי חשוב אבל באמת הכי חשוב זה לטפוח על השכם גם בשביל הדרך ולא רק על התוצאה. ולגבי הגוף והחוקים שלו אז אין לי היום ספק שאחרי "ההרעבה" שהגוף שלנו עבר בשנה הראשונה אכן כן דין קלוריה כדין מאה. ומשהו נוסף והכי חשוב, התהליך הגדול שלנו חייב אבל חייב להיות אורח חיים וחייב חייב להיות שינוי מהראש כי הניתוח עוזר מאוד אבל לאורך זמן כשההגבלה פוחתת מה ש"מציל" אותנו מעליה במשקל זה רק אורח חיים אחר. אם משהו חושב שעברנו ניתוח וזהו זה לא עובד. וחרדה הזו של לא לחזור לשם היום אני קוראת לה הגנה, היא נותנת פרופורציות ומאפסת אותי לפחות ב"עליה הקטנה". מחזירה אותי ומנענעת אותי למציאות שלא לעולם חוסן וצריך עבודה עבודה עבודה. תודה על ההקשבה שמחה

 

[ליזה בקריזה]

העלת בי חששות מן העבר...

אני וה"שבדית" התחתנו בשנת 2002 תחילת הדרך לא הייתה פשוטה עבורי- 8 חודשים חיכיתי לקסם שאמור לקרות כששמים את הטבעת ( אצלי זה היה רשום בפירוש בהוראות היצרן של הטבעת - "טבעת קסם"), ורק כעבור 8 חודשים לאחר הצרות טבעת, והשלמה שאולי זה לא יעבוד אצלי, התחלתי סוף סוף להרגיש הגבלה,לשתף פעולה עם הטבעת, ולרדת 60 ק"ג. העולם נראה לי אחרת דרך מידה 40-42. רק אז אתה מבין עד כמה למראה חיצוני יש השפעה על הסביבה.אתה מודע לזה תמיד, אבל פתאום אתה נכנס לחנויות ומכרכרים סביבך, אתה מקבל צ'ופרים והנחות מבלי לבקש, אנשים נחמדים אלייך גם מבלי שתצחיק אותם או בכלל תחייך אליהם..... ואז התחתנתי ונכנסתי להריון. מהשניה שנכנסתי להריון, "גיליתי את האור"......כל היום בדקתי את האור במקרר וטחנתי כמויות של אוכל. הטבעת כמובן הייתה פתוחה (לא לגמרי) - אבל לא הייתה לי הגבלה.....התוצאות לא איחרו להגיע - 35 ק"ג שבו למשכנם בשלום, וזה אחרי 5 שנים שבהן הייתי מידה 40-42. התסכול היה עצום. הרגשתי כל כך חלשה. פעם שמעתי אדם ששאל את אבינוח אם אחרי שמרזים מוציאים את הטבעת. תשובתו הייתה ששמן הוא כמו עבריין - הוא לנצח יהיה מועד לפורענות, אז תמיד משאירים את הטבעת כדי לוודא שהוא לא יסטה שוב מדרך הישר..... הרגשתי עבריינית. מצד אחד , שמחתי שהטבעת שם כי נתחיל שוב ונרד הכל ואין מה לדאוג, אבל מצד שני,רציתי להאמין שאחרי כל כך הרבה שנים יחד,משהו חילחל אלי,שלמדתי לאכול קצת יותר נכון - מעולם לא הייתי מקיאה עם הטבעת. אז החלטתי לא לנפח אותה בחזרה. למרות ה"כישלון" שהרגשתי, הפעם, להבדיל מהתקופה שלפני הניתוח, אהבתי אותי - גם עם 35 ק"ג נוספים. כשנה לאחר ההריון ירדתי 25 ק"ג - ללא דיאטות מכוונות,פשוט אכלתי כשהייתי רעבה - רציתי לראות אם משהו חילחל.ומשהו אכן השתנה בצורת האכילה שלי בזכות הטבעת. לאחר מכן שוב עליתי 10 ק"ג בעקבות הריון נוסף, ונכון להיום, כ3 שנים אחרי, אני שוב פחות 60 ק"ג, אבל מאז לא סגרתי את הטבעת. ברור לי שהיא שם,וברור לי שיש הגבלה כלשהי,אבל בזכות כל התהליך הזה הבנתי שהעובדה שטוב לי עם עצמי, גם בתוספת 35 הק"ג, היא זו שגרמה לי לאכול נכון ולרזות. אהבתי את עצמי גם עם הישבנים החדשים/ישנים, ולאט לאט כל הק"ג העודפים ירדו להם. אז רציתי רק לומר שחזרתי לשם, וזה לא היה כל כך נורא כי אהבתי הכל. ....וכן - הטבעת גרמה לי לסגל אורח חיים אחר, וזה הרבה בזכות העובדה שלא הרשיתי לעצמי להקיא לאורך כל התהליך - הייתי אוכלת לאט,לועסת הרבה,מרחיבה אם צריך - ככה למדתי לסגל אורח חיים אמיתי. סתם התחשק לי לשתף ולחזק

פורים שמח

 

[שמחה37]

איזה כיף לקרוא

תודה על השיתוף ובהצלחה בלי קריזה

יום נפלא שמחה

 

[hani57]

יישר כוחך. מרגש מאד ונותן הרבה תקוה

 

[רונה גימל 1]

ליזה, את נהדרת. דוגמה ומופת להצלחה גדולה,

פיזית, ובעיקר, נפשית. כי לצערי, רוב המנותחים הבאריאטרים מצליחים פיזית. לא כל כך נפשית. אבינוח צודק.

 

[night love song]

ריגשת אותי.

מתה מפחד מהרגע הזה... אני רק שלושה וחצי חודשים אחרי הניתוח ויודעת שעיקר הירידה במשקל קורית בשנה הראשונה. משמע-נותרו לי עוד 8 וחצי חודשים לרדת, כן, זה לא מעט זמן. ואני גם לא חושבת שהייתי רוצה לרדת יותר מ-15-20 ק"ג נוספים, מה שנראה לי אפשרי בתקופת זמן שנותרה עד לסיום השנה הראשונה. ברור לי שגם לאחר מכן אוכל לרדת במשקל אם אעשה מה שצריך, אשנה תזונה ואוסיף פעילות גופנית מאומצת יותר. אני לא רוצה להיות כל חיי במרדף אחרי מספרים, אבל כן קיים חשש גדול מהרגע הזה שהגוף יעצר ולא יוסיף לרדת, ואז גם יתחיל לעלות. זה יתסכל אותי הכי בעולם אחרי כל הסבל שאני עוברת, ואני אכן עוברת באופן אישי סבל מאוד לא פשוט (בעיקר נפשי, כמו שתיארתי בפוסט הקודם שלי). אני לא רוצה להתעסק בזה כבר עכשיו, אגיע לגשר ואחצה אותו. בינתיים אני מנסה לסגל לעצמי כל מיני הרגלי אכילה חדשים שהניתוח מאוד תורם להתמודד איתם.

 

[שמחה37]

גם לפחד זה בסדר

אבל אני אומרת דיה לשמחה בשעתה את יורדת במשקל תהני זו אחלה תקופה. אם מסגלים הרגלים נכונים ועובדים לפי הספר לא אמורים לעלות במשקל או יותר נכון כמו שכתוב בספרים עולים עד 10% מהמשקל שירדת. אבל שוב באמת חשובים ההרגלים. בינתיים תכייפי. וכשתרצי לקטר ולשתף אנחנו פה גם בשביל זה שמחה

 

[LATIN GIRL77]

תודה על השיתוף../images/Emo24.gif

אני אומנם עוד לא בנקודה של ההתייצבות אבל מתחברת להרבה דברים. הקבלה העצמית, לאהוב את עצמי כאן ועכשיו. ממרומי 80.8 הק"ג שלי אני חייבת לספר שכן, אני אוהבת את מה שאני רואה, לפעמים אף מתפלאה שבמשקל כזה אני מרגישה ככה נפלא, כול הזמן משתפת את החברות שמשהו בשמונים ק"ג האלו שונה מפעמים קודמות שהייתי שם. אני זורחת והסביבה בהחלט שמה לב, אומרים שרואים בי אור גדול שבא מבפנים. מפחיד לחשוב על הניתוחים החוזרים, אבל שמחהל'ה את באמת תלמידה למופת, מעריצה אותך כול פעם מחדש כשקוראת על ההליכות שלך וכול הספורט . תודה על השיתוף, גרמת לי לחשוב על כול מיני

 

[MayaShaul]

שונה מפעמים אחרות שהייתי שם!

הי, אני מאיה, עברתי שרוול לפני חצי שנה (וואו, איך הזמן טס), 45 קילו פחות ועוד 20 קילו לפנינו... קוראת סמויה כאן. אבל מה שאמרת פשוט קלע בול ואני אומרת אותו כל הזמן - כבר הייתי במשקל הזה - אבל לא כאן. זה מקום אחר. מרגישה כל דבר (מהפחד לעלות, שאם אני אשחרר יותר מדי אני שוב אעלה, מה יהיה אחר כך, עבודה על כל רגש ותחושה וכל מה שהסתתר מבחינה רגשית מתחת לשומן), אבל יודעת שכל העבודה שאני עושה באמת תעבוד. בכלל - יש תקופות בתהליך. שיהיה אחלה שבוע

 

[LATIN GIRL77]

../images/Emo140.gifשמחה שהשיתוף גרם לך לצאת מהקונכיה

אם פעם היו אומרים לי שארגיש ככה נפלא במשקל של שמונים ק"ג - הגבה שלי היתה מגיעה לשמיים מהרמתה..חחח אני חושבת שמה שעושה את ההבדל הוא התהליך, הלמידה שעשיתי לפני תרם לא מעט , אבל גם ההבנה שיש פה תהליך וזה לא קסם, בתחילת הדרך עוד הייתי מתנצלת שירדתי "רק" ככה ובככה זמן... עכשיו ממש לא! בדיוק שבוע שעבר סיפרו לי שבעל של חברה משותפת שנותחה ע"י אבינוח לפני חודש ירדה 11 ק"ג , אומר עלי שירדתי "רק" 20 ק"ג בתשעה חודשים.. פעם הייתי מתרגשת מזה, היום עניתי שכשאשתו תראה כמוני.... אל תחזרי לקונכיה, נשמח לשמוע אותך, מברכת אותך על הירידה המדהימה!!! ספרי עוד קצת על עצמך

 

[MayaShaul]

השיתוף נותן לי כח

למדתי שאכלתי את כל הרגשות והתחושות שלי - ועכשיו אני לא אוכלת אותם -אני מוציאה אותם. בהתחלה זה היה ממש כאילו לא דיברתי שנים ופתאום הוציאו אותי לחופשי. טחנתי את המוח לכל הסובבים אותי (מזל שאחותי הקטנה אוהבת להקשיב

) מוצאת את עצמי קוראת בשקיקה ולומדת מכל הדברים מסביב - ובסופו של דבר שלל הניתוחים אחרי השלב הראשון דומים בהתנהלות - ולכן קל ללמוד על התנהלות נכונה. מבטיחה להישאר ולשתף עוד. תודה על קבלת הפנים! שבוע נפלא לכולם