שישי כבר כאן

[שמחה37]

שישי כבר כאן

הבישולים מאחורי הליכה של שעה וחצי גם מאחורי 3 מכונות כביסה על המתלה מה שלפני זה הספרית,בדרך ליפיף אותי למסיבת פורים הערב בסגנון המערב הפרוע.

וזה אחרי שאתמול הייתי חיפושיתי.

אין ספק שאני נהנית מהחג כמו בתי בת השש. אז חג שמח גם לכם

שמחה

 

[שמחה37]

מתכון קל וטעים שנתנו לי היום

רצועות חזה עוף מוקפצות עם עגבניות שרי וכוסברה. מקפיצים את רצועות העוף עם קצת שמן זית, מוסיפים שום. מוסיפים את העגבניות שרי והכוסברה הקצוצה מקפיצים הכל ביחד אני הוספתי קצת שומשום ומלח. יצא טעים בתיאבון שמחה

 

[אופירA]

אין לי כוחות לשמחה

אני שמחה לארח את בני המשפחה בסעודת פורים, שמחה לשמוח ולרקוד וליהנות. אבל אין לי כוחות לשמוח. העומס של המשימות המוטלות עלי, החנויות והאווירה הרועשת ברחוב מכבידים עלי נורא. את מופע היחיד שלי שלפני פורים הפסקתי השנה מתוך החלטה שלמה מאוד, כי העומס עבר בהרבה את ההנאה. זה בהחלט עזר לי יותר ליהנות מהמסיבה ומהריקודים. התכנונים האינטנסיביים להיערך לכל המשימות (משלוחי מנות, אירוח המשפחה, והמשימה החשובה ביותר - לשמור על צלם האני! על מי שאני! בלי שכל מיני זוללי נשמות יטרפו אותה מבלי משים...) מציפים את ראשי, וזוללים את הכוחות הדרושים לי כדי להירגע מכל הדפוסים הטראומטיים של כעס נורא והתגוננות מפני תוקפנות - תופעות שאני מפרשת כתוקפנות. התוצאה - אני מתפרצת בכעסים, למרות שאני מודעת לחלוטין שאין סיבה לכעסים, ואף אחד לא עשה לי שום דבר נורא כלל וכלל. ואז אני כאובה מההשפלה שבחוסר השליטה, למרות שאני מכילה ומבינה את עצמי וקולטת היטב את הסיטואציה שגרמה להתפרצות, ועל מה זה ישב. על איזה חוסר פנימי שלא מתמלא לעולם. ואז יש בי 2 דמויות - הילדה שמאוכזבת מעצמה וכאובה מסבל הכעסים, והבוגרת שמשדרת לה הבנה, ממלילה לה את הרגשות ומנסה לעזור לה להאמין שהיא יכולה להשתפר. וגם כאשר לא - שהקושי אינו סוף העולם.

 

[אופירA]

נצל"ש - חוברת שחר ב-PDF

הבן הגאון שלי סגר ל-PDF את חוברת שחר, ושימר את הפונטים. אפשר להעלות למאמרי הפורום. אין על הגאון הזה. אין עליו

. נשמה טהורה ומקסימה. (הבן שלי, לא ד"ר שחר!)

 

[רוייקו]

הבעיה היא שאי אפשר לצרף קובץ PDF למאמרים

איזה מימשק עלוב יש להם פה

 

[אופירA]

אז מספיק לשים בהודעות נבחרות. מה לעשות?

 

[ellamiller31]

אופירה

אני חייבת את תגובתך לקטע הבא שהעתקתי מתוך החוברת, המתייחס לניתוחי שרוול ומעקף: "ניתוחים אלה יעילים אך מסוכנים יחסית (תחלואה ותמותה יחסית גבוהים), ויעילותם לא הוכחה לאורך זמן. תוך שנה עד שנתיים הגוף מסתגל לקיבה הקטנה וזו מתרחבת. קיבולת האכילה חוזרת בהדרגה למצב שלפני הניתוח ואיתה העליה במשקל." אני יכולה להביא מיליון מאמרים בנוגע למעקף (על השרוול אני לא מדברת כי באמת אין עליו מספיק מחקר ארוך טווח) המוכיחים את יעילות המעקף לתקופה של 15 או אפילו 20 שנה, וסותרים לחלוטין את האמרה הר"מ. האם כל הפיסקה הזו לא נשמעת לך כהשמצה של הניתוחים האלו וניסיון לגרום לדעתם של הקוראים ליטות לעבר הטבעת

וזה באמת לא קשור לדעותי על הטבעת או על המעקף, פשוט הזדעזעתי כשקראתי את זה ומעניינת אותי דעתך.

 

[אופירA]

צודקת, יפתי

את מוזמנת לכתוב לד"ר שחר ולהביע את דעתך. או לכתוב חוברת עם דעותייך, כולל מאמרים, ולהפיצה לכל דורש. למעשה יש בסיס לדברים - הניתוחים מעקף ושרוול יעילים אך מסוכנים יחסית. הקיבה מתרחבת באופן יחסי. מעבר לכך זו דעתו של הרופא הנ"ל, ואיננו יכולים לומר לו: עליך לכתוב בחוברתך את דעתנו! זכותו לכתוב בחוברתו את דעתו. כמו כן, בקומונת המעקפים זכותם של החברים לספר את דעתם על ניתוח הטבעת, ולכתוב סיפורי בדים עד כמה הוא מסוכן ועד כמה יש בו סיבוכים קשים, עד כדי שהם משווים אותו לניתוח מעקף תריסריון - לא פחות ולא יותר. ואנו לא נוכל לומר לכותבי הדעות הללו: עליכם לכתוב אך ורק את דעתנו בפוסטים שלכם! גם אין באפשרותי ללכת לרמב"ם ולהכות עד חורמה ברופאים המאלצים מנותחי טבעת מוצלחים לעבור שרוול, במקום לתקן להם טבעת שהחליקה. וכן, אין באפשרותך ללכת לבי"ח אסף הרופא, ולזעוק מרה בפני הנהלתו על שהם משמיצים את כל שאר הניתוחים, וסבורים שרק ניתוחי הטבעת כדאיים (כדעתו של ד"ר אבינוח). אז למדתי לא להזדעזע מהדעות השונות, ולחיות בשלום עם זה שיש דעות שונות ברפואה ובציבור.

 

[ellamiller31]

צודקת לחלוטין

אי אפשר להכריח אף אחד לשום דבר

פשוט עניינה אותי דעתך. שבוע טוב

 

[ליבי3617]

גם אני כתבתי על זה בעבר

ברגע שהתפרסמה החוברת המדוברת. עלייה במשקל יש בכל ניתוח למי שלא יודע להתנהל וזה ויכוח נושן. והבנתי שדעתו של ד"ר שחר היא כשל ד"ר אבינוח ודי קשה להזיז אותם מדעתם. כולי תקווה שהמטופלים לעתיד קוראים על כל הניתוחים ומתחשבים גם באורח החיים האישי שלהם ובידע שהם צוברים ולא רק בדעה של רופא זה או אחר.

 

[ellamiller31]

גם אני מקווה

ולמרות שאין לי היכרות אישית עם ד"ר שחר, כן יש לי כזו עם ד"ר אבינוח ואני יודעת בוודאות שמאוד מאוד קל להסתנוור מההילה שנמצאת סביבו. אבל, שכל אדם יעשה מה שטוב לו ומה שהוא רואה לנכון. נותר רק לקוות, כמו שאמרת, שההחלטה היא החלטה מושכלת.