לאזארוס לונג
New member
שישי בים ../images/Emo179.gif
זוכרים את תקופת השיא של הפורום לפני מספר חודשים מועט? את אותם זמנים נפלאים שבהם הוגשו שלוש פינות לפחות בשבוע? אז אולי התקופה הזו לא תחזור לעולם (מנגב דמעה) ואולי זו לא ממש "פינה" (מכיר בעובדות) אבל חשבתי שיהיה נחמד לשתף אתכם ביום שעבר עלי. אז היום נסעתי לים. למה? שאלה טובה. יש לי ידידה שעשתה לה מסורת להתקשר אלי מדי שישי ולהזמין אותי לבוא איתה לים. התשובה תמיד זהה - לא. למה היא ממשיכה לשאול? לא יודע. לבחורה יש סבלנות. אתם בטח שואלים את עצמכם מה יש לי נגד הים. התשובה, למרבה הפלא, פשוטה: אני לא סובל את החול. מי מביניכם שיוכל להסביר לי מה תועלת החול בים יעשה עימי חסד גדול. תודה. בשעה 15:30 חיכה לי הג'יפ למעלה ובתוכו ידידתי ושלושה זאטוטים שנלוו אלינו לנסיעה. ידידתי ידועה משכבר הימים כנהגת שודים ועל כן קיבלנו דו"ח של 250 ש"ח על נהיגה במהירות מופרזת. (118 קמ"ש בכביש של 90 קמ"ש) שוטרת בעלת סבר פנים חמור ושפתיים קופצניות מילאה במהירות מזעזעת את הדו"ח ואיחלה לנו שבת שלום, לא לפני שידידתי, שמלבד היותה נהגת שודים היא גם בחורה מאוד עצבנית, סיננה קללה עסיסית מתחת לאפה. אני אמרתי תודה ואיחלתי לה שבת שלום בחזרה, מה שגרר את התגובה הבלתי נמנעת של ידידתי: "מה אתה אומר לה תודה?". ניסיונותי להסביר לידידתי המרירה כי השוטרת בסה"כ עשתה את עבודתה העלו חרס. 20 דק' לאחר מכן (הפעם נסענו קצת יותר לאט) הגענו אל חוף התופים בת"א ופלטתי אנחה כשעיני נחו על כמות החול הבלתי סבירה בעליל שהייתה פזורה בחוף. מיד חלצתי את נעלי הבית שלי והתמסרתי בלית ברירה לתחושת השקיעה של רגליי בחול המקולל. חמש דק' לאחר מכן תפסנו לנו פינה קטנה ליד המזח (והדייגים העצבנים), הנחנו את דבריו ומינינו את אחות ידידתי לתפקיד מאבטחת התיקים (והשקית) שלנו. בצער רב וביגון קודר עשיתי את דרכי אל תוך המים, שם שערות ראשי עתידות היו להירטב ולשוות לי מראה של... ובכן, בנאדם עם שיער לא מסודר. למרות השמש היוקדת היו המים קרים והבנתי כי מוטב שאחזור לפינתנו הלא מוצלת בכלל שם לפחות אוכל להישרף בשלווה. אף שהלמות התופים ברקע היו מחרישות אוזניים ולמרות השיחות המרתקות של האנשים סביבי על ויקי כנפו וחבורתה, נפל על אוזניי מעין מזמור חרישי בשפה לא ידועה, הלא הוא (מסתבר) שיר הקפוארה. אם אתם לא יודעים מה זה קפוארה, תתביישו לכם (גם אני התביישתי). מסתבר שמדובר על אומנת לחימה ריקודית שכזו בה אין היריבים נוגעים אחד בשני אך נותנים דרור לגפיהם בסגנון ריקוד מתקדם נוסח המאטריקס. אני נשבע, באמת שניסיתי, אבל הסקרנות הרגה אותי וקמתי לחזות מקרוב בחבורה של 30 אנשים, בגילאים 10-40, "נלחמים" האחד בשני באותו סגנון ריקוד משעשע. חמש דקות אח"כ כבר החלטתי שהיי, גם אני יכול, ומיד סובבתי את רגלי באויר ויצרתי מגע עם ראשה של אחות ידידתי. (בעיה שלה, היא הייתה אמורה להתכופף). לאחר שהוכחתי קבל עם ועדה שהגמישות היא ממני והלאה, החלטתי לנסות את מזלי בעמידת ידיים ממושכת. הגב שלי עדיין לא סולח לי על פרץ ההשראה הפתאומי ועל כן החלטתי כי מוטב שאחזור לפינתי הלא כ"כ מוצלת. לידנו ישבו שלושה גברים מזדקנים עם קופסת פלסטיק ובה מלוא הטנא (במקרה הז אבטיח קר) ובירות למכביר. מהצד השני ישבה בחורה תמימה, אך נטולת סיגריות, על מגבת חוף אדומה התואמת לבגד הים האדום שלה. (צירוף מקרים? I think not) לאחר כחכוחים רבים בגרונה והצבעת אצבע בלתי מתפשרת אל כיוון חפיסת הסיגריות של אחד המהגברים המזדקנים, הואיל בטובו האחרון לזרוק לכיוונה סיגריה שמהר מאוד גילתה את עצמה כג'וניט שמן ומעורר יראה. הבחורה האדומה תקעה מבט נוקב בגבר המזדקן (אך מרבה לירוק) ואמרה שהיא ביקשה סיגריה ולא נייר עיתון מגולגל. כמובן שעבדכם הנאמן שלח מיד ידו אל השקית (ראו למעלה), הוציא סיגריה חוקית למהדרין והגיש אותה בחיוך אל הבחורה האדומה שהחליפה את מבטה הנוקב בחיוך נבוך. לאחר מעשה הירואי זה החלטתי כי הגעתי לשיאי ומוטב יהיה אם אפרוש כשידי על העליונה. קראתי לידידתי ושלושת הזאטוטים ושמנו פעמינו אל האוטו, לא לפני ששטפתי היטב את רגלי וניערתי בעקשנות את המגבת והחולצה מן החול המעצבן. חזרתי לפני שעה הביתה, עייף ומאושר עם הבטחה לחזור על אותו התענוג גם בשבוע הבא.
זוכרים את תקופת השיא של הפורום לפני מספר חודשים מועט? את אותם זמנים נפלאים שבהם הוגשו שלוש פינות לפחות בשבוע? אז אולי התקופה הזו לא תחזור לעולם (מנגב דמעה) ואולי זו לא ממש "פינה" (מכיר בעובדות) אבל חשבתי שיהיה נחמד לשתף אתכם ביום שעבר עלי. אז היום נסעתי לים. למה? שאלה טובה. יש לי ידידה שעשתה לה מסורת להתקשר אלי מדי שישי ולהזמין אותי לבוא איתה לים. התשובה תמיד זהה - לא. למה היא ממשיכה לשאול? לא יודע. לבחורה יש סבלנות. אתם בטח שואלים את עצמכם מה יש לי נגד הים. התשובה, למרבה הפלא, פשוטה: אני לא סובל את החול. מי מביניכם שיוכל להסביר לי מה תועלת החול בים יעשה עימי חסד גדול. תודה. בשעה 15:30 חיכה לי הג'יפ למעלה ובתוכו ידידתי ושלושה זאטוטים שנלוו אלינו לנסיעה. ידידתי ידועה משכבר הימים כנהגת שודים ועל כן קיבלנו דו"ח של 250 ש"ח על נהיגה במהירות מופרזת. (118 קמ"ש בכביש של 90 קמ"ש) שוטרת בעלת סבר פנים חמור ושפתיים קופצניות מילאה במהירות מזעזעת את הדו"ח ואיחלה לנו שבת שלום, לא לפני שידידתי, שמלבד היותה נהגת שודים היא גם בחורה מאוד עצבנית, סיננה קללה עסיסית מתחת לאפה. אני אמרתי תודה ואיחלתי לה שבת שלום בחזרה, מה שגרר את התגובה הבלתי נמנעת של ידידתי: "מה אתה אומר לה תודה?". ניסיונותי להסביר לידידתי המרירה כי השוטרת בסה"כ עשתה את עבודתה העלו חרס. 20 דק' לאחר מכן (הפעם נסענו קצת יותר לאט) הגענו אל חוף התופים בת"א ופלטתי אנחה כשעיני נחו על כמות החול הבלתי סבירה בעליל שהייתה פזורה בחוף. מיד חלצתי את נעלי הבית שלי והתמסרתי בלית ברירה לתחושת השקיעה של רגליי בחול המקולל. חמש דק' לאחר מכן תפסנו לנו פינה קטנה ליד המזח (והדייגים העצבנים), הנחנו את דבריו ומינינו את אחות ידידתי לתפקיד מאבטחת התיקים (והשקית) שלנו. בצער רב וביגון קודר עשיתי את דרכי אל תוך המים, שם שערות ראשי עתידות היו להירטב ולשוות לי מראה של... ובכן, בנאדם עם שיער לא מסודר. למרות השמש היוקדת היו המים קרים והבנתי כי מוטב שאחזור לפינתנו הלא מוצלת בכלל שם לפחות אוכל להישרף בשלווה. אף שהלמות התופים ברקע היו מחרישות אוזניים ולמרות השיחות המרתקות של האנשים סביבי על ויקי כנפו וחבורתה, נפל על אוזניי מעין מזמור חרישי בשפה לא ידועה, הלא הוא (מסתבר) שיר הקפוארה. אם אתם לא יודעים מה זה קפוארה, תתביישו לכם (גם אני התביישתי). מסתבר שמדובר על אומנת לחימה ריקודית שכזו בה אין היריבים נוגעים אחד בשני אך נותנים דרור לגפיהם בסגנון ריקוד מתקדם נוסח המאטריקס. אני נשבע, באמת שניסיתי, אבל הסקרנות הרגה אותי וקמתי לחזות מקרוב בחבורה של 30 אנשים, בגילאים 10-40, "נלחמים" האחד בשני באותו סגנון ריקוד משעשע. חמש דקות אח"כ כבר החלטתי שהיי, גם אני יכול, ומיד סובבתי את רגלי באויר ויצרתי מגע עם ראשה של אחות ידידתי. (בעיה שלה, היא הייתה אמורה להתכופף). לאחר שהוכחתי קבל עם ועדה שהגמישות היא ממני והלאה, החלטתי לנסות את מזלי בעמידת ידיים ממושכת. הגב שלי עדיין לא סולח לי על פרץ ההשראה הפתאומי ועל כן החלטתי כי מוטב שאחזור לפינתי הלא כ"כ מוצלת. לידנו ישבו שלושה גברים מזדקנים עם קופסת פלסטיק ובה מלוא הטנא (במקרה הז אבטיח קר) ובירות למכביר. מהצד השני ישבה בחורה תמימה, אך נטולת סיגריות, על מגבת חוף אדומה התואמת לבגד הים האדום שלה. (צירוף מקרים? I think not) לאחר כחכוחים רבים בגרונה והצבעת אצבע בלתי מתפשרת אל כיוון חפיסת הסיגריות של אחד המהגברים המזדקנים, הואיל בטובו האחרון לזרוק לכיוונה סיגריה שמהר מאוד גילתה את עצמה כג'וניט שמן ומעורר יראה. הבחורה האדומה תקעה מבט נוקב בגבר המזדקן (אך מרבה לירוק) ואמרה שהיא ביקשה סיגריה ולא נייר עיתון מגולגל. כמובן שעבדכם הנאמן שלח מיד ידו אל השקית (ראו למעלה), הוציא סיגריה חוקית למהדרין והגיש אותה בחיוך אל הבחורה האדומה שהחליפה את מבטה הנוקב בחיוך נבוך. לאחר מעשה הירואי זה החלטתי כי הגעתי לשיאי ומוטב יהיה אם אפרוש כשידי על העליונה. קראתי לידידתי ושלושת הזאטוטים ושמנו פעמינו אל האוטו, לא לפני ששטפתי היטב את רגלי וניערתי בעקשנות את המגבת והחולצה מן החול המעצבן. חזרתי לפני שעה הביתה, עייף ומאושר עם הבטחה לחזור על אותו התענוג גם בשבוע הבא.
