אחד ומיוחד2
New member
שיר של חורף
אם שיר של סתיו שכתבתי היה באופטימיות זהירה של תקווה שיר של חורף מלווה בפסימיות קלה . ושוב אנשים נא לא להשליך כלום ולחפש שמות זה כללי ומבטא תחושות כלליות. ועכשיו קר. היה אושר גדול מתפרץ ונובע, הוא התחיל מזרזיף של רגע ממבוע הלב , ופרץ לו נתיב ורעש וגעש. וזרם חזק התנפץ על סלעי הדרך והנתזים התעופפו גבוה , כמו טל שיורד באשמורת הלילה . כמו בזיקי אהבה שמלאך לבן מפזר על הנשמות האוהבות. מים חיים משביעים נפש שוקקה , מרווים ביום חם. והזרם התגבר במורד החיים במהירות קשת מעצור והמים מיטלטלים אנא ואנה בסחרור . והדרך קצרה מאד מהמעיין אל המפל. והוא שם המפל . שומעים את הרחש מרחוק ומתעלמים. והזרם רץ ומתגבר ומתקרב למפל והרעש גובר , אבל בסאון המרוץ והזרימה מי עוצר להקשיב ולהבדיל ברעש. והוא שם המפל. ולפתע פתאום המים החיים המפרים המשובבים נפש,והמרווים צימאון גדול, בנפש ובגוף, נופלים ברעש גדול ובנחיתה כואבת לבריכה אי שם עמוק למטה . המים שהגיעו בנחיתה עד לקרקעית מתערבלים ושבים וצפים בבריכה. ופתאום מתענן , השמש כבר לא מנצנצת בנתזי המים. והולכים כולם מהבריכה כל אחד למקומו . השמחה והאושר והרון ורוממות הרוח, והציפיה , והערגה. והמים נותרים לבדם בבריכה . ואט אט חרש מתגנבים להם בין הצללים , הפחד והדאגה , והכמיהה והיגון והכאב. וכל שתיה שלהם מהמים דוקרת כחרבות . והוא רואה אותה מתרחקת , כצללי ערב ניטיו ,ההולכים ומתארכים . דמות מוארת ההולכת וקטנה משאירה אחריה שביבי אור זכר למה שהיה כאן קודם. זכר למקדש המשותף שנבנה כאן לזמן מועט. וקינת החורבן קורעת את הדממה בשריקה חרישית , למה ? וכמה ? ואיך ? ומדוע ?וכיצד ? ואולי ? והאם ? ואיפה ? והיכן ? וכיסופים לאהבה גדולה , מהאחד שהיה, עד לנפילה על ארבע. והוא נשכב מכורבל בתנוחת עובר על האדמה ודמעות חמות זולגות מאליהן ....... יד נשלחת קדימה מבקשת חופשת איפה את ? ונופלת . ודמעות....... והוא רועד. ועכשיו קר
אם שיר של סתיו שכתבתי היה באופטימיות זהירה של תקווה שיר של חורף מלווה בפסימיות קלה . ושוב אנשים נא לא להשליך כלום ולחפש שמות זה כללי ומבטא תחושות כלליות. ועכשיו קר. היה אושר גדול מתפרץ ונובע, הוא התחיל מזרזיף של רגע ממבוע הלב , ופרץ לו נתיב ורעש וגעש. וזרם חזק התנפץ על סלעי הדרך והנתזים התעופפו גבוה , כמו טל שיורד באשמורת הלילה . כמו בזיקי אהבה שמלאך לבן מפזר על הנשמות האוהבות. מים חיים משביעים נפש שוקקה , מרווים ביום חם. והזרם התגבר במורד החיים במהירות קשת מעצור והמים מיטלטלים אנא ואנה בסחרור . והדרך קצרה מאד מהמעיין אל המפל. והוא שם המפל . שומעים את הרחש מרחוק ומתעלמים. והזרם רץ ומתגבר ומתקרב למפל והרעש גובר , אבל בסאון המרוץ והזרימה מי עוצר להקשיב ולהבדיל ברעש. והוא שם המפל. ולפתע פתאום המים החיים המפרים המשובבים נפש,והמרווים צימאון גדול, בנפש ובגוף, נופלים ברעש גדול ובנחיתה כואבת לבריכה אי שם עמוק למטה . המים שהגיעו בנחיתה עד לקרקעית מתערבלים ושבים וצפים בבריכה. ופתאום מתענן , השמש כבר לא מנצנצת בנתזי המים. והולכים כולם מהבריכה כל אחד למקומו . השמחה והאושר והרון ורוממות הרוח, והציפיה , והערגה. והמים נותרים לבדם בבריכה . ואט אט חרש מתגנבים להם בין הצללים , הפחד והדאגה , והכמיהה והיגון והכאב. וכל שתיה שלהם מהמים דוקרת כחרבות . והוא רואה אותה מתרחקת , כצללי ערב ניטיו ,ההולכים ומתארכים . דמות מוארת ההולכת וקטנה משאירה אחריה שביבי אור זכר למה שהיה כאן קודם. זכר למקדש המשותף שנבנה כאן לזמן מועט. וקינת החורבן קורעת את הדממה בשריקה חרישית , למה ? וכמה ? ואיך ? ומדוע ?וכיצד ? ואולי ? והאם ? ואיפה ? והיכן ? וכיסופים לאהבה גדולה , מהאחד שהיה, עד לנפילה על ארבע. והוא נשכב מכורבל בתנוחת עובר על האדמה ודמעות חמות זולגות מאליהן ....... יד נשלחת קדימה מבקשת חופשת איפה את ? ונופלת . ודמעות....... והוא רועד. ועכשיו קר