שיר שכתבתי על האדישות בארצנו
מוזר לי אני מרגישה שהנפש שלי כמו קרח שקפא על מקומו הגוף והלב מתרגלים לאדישות החד מאבד משמעות כמו צאן המובל לטבח הפחד מאבד משמעות ואני מוצאת את עצמי, לא לפה ולא לפה פשוט ממשיכה לדהור על הסוס הוא מהיר מגיעה לקצה הצוק עומדת לפני תהום ובתהום בוערת אש גדולה ואני מסתכלת, תוהה, מבולבלת ולא מוצאת תשובה ואין לי לאן ללכת אז אני נשארת דוממת מחכה לתשובה ואם תבוא הרוח היא תפיל אותי לתהום או שפשוט אשאר למעלה על הצוק ואביט בעולם הזה... שבוער באש של שנאה
מוזר לי אני מרגישה שהנפש שלי כמו קרח שקפא על מקומו הגוף והלב מתרגלים לאדישות החד מאבד משמעות כמו צאן המובל לטבח הפחד מאבד משמעות ואני מוצאת את עצמי, לא לפה ולא לפה פשוט ממשיכה לדהור על הסוס הוא מהיר מגיעה לקצה הצוק עומדת לפני תהום ובתהום בוערת אש גדולה ואני מסתכלת, תוהה, מבולבלת ולא מוצאת תשובה ואין לי לאן ללכת אז אני נשארת דוממת מחכה לתשובה ואם תבוא הרוח היא תפיל אותי לתהום או שפשוט אשאר למעלה על הצוק ואביט בעולם הזה... שבוער באש של שנאה