פרפר בתוך אגרוף
New member
שיר קיטשי כלשהו.
הפורום הזה מלווה את החיים שלי כבר עשור. מתישהו במהלך הדרך זה הפך מפורום שמלווה אותי, לאני שמלווה את הפורום. מהפך גם בחיי.
הגעתי לכאן אחרת לגמרי. נכנסתי לכאן כואבת מבולבלת ומפורקת, ועברתי, יד ביד עם הפורום, תהליכים משמעותיים מאוד בחיי.
הפורום היה בשבילי מקור לתמיכה אין סופית, מקום להיות בו באמת.
החברות שהכרתי דרך הפורום הזה הפכו להיות האנשים המשמעותיים בחיי.
בפורום הזה כאבתי, שמחתי, נפגעתי, צחקתי, ואהבתי. כל כך אהבתי.
יש דברים שהפורום הזה מסמן בחיים שלי שכבר מזמן הייתי צריכה להפרד מהם, אבל כמו שכתוב בשיר, ככה אנשים, כשקשה להם לגמור הם מושכים את הסופים...
רובכן לא זוכרות את הימים שבהם הגעתי אל הפורום, ולא את הימים שבהם נכנסתי לניהול שלו, וחלק גדול מהסיפורים שאני יכולה לספר על העשור הזה כאן לא יזכירו לכן כלום. המפגשים ברעננה לא זכורים כאן בוודאי לאף אחת. דיונים על חבורות והתנשאות בפורום לא היו כאן בחמש השנים האחרונות... שמות כמו סייפנית, מש"א, להבה ירוקה או גלי [להבדיל
] או איישה או... או... או... לא אומרים כאן הרבה היום, ואני יודעת שבאנרציה של הפורום גם השם שלי לא יהיה מוכר למי שתכתוב פה ממש בקרוב, אבל פיסות חיים שלי נמצאות בין דפי הפורום הזה,הארכיון יודע עלי דברים שאף אדם בעולם לא יודע עלי ויש דברים בי, זכרונות, תובנות, כוחות, שלנצח יהיו קשורים לכאן. אני אוהבת את הפורום הזה אהבה גדולה, ומאמינה מאוד בכח שלו לעזור ולסייע, להיות חבל הצלה וגורם שדוחף לטיפול ולשינוי.
בתקופה האחרונה, בוודאי שמתן לב, הפורום חי פחות ובועט הרבה פחות. גם אני נמצאת כאן פחות. רוב הזמן כי באמת החיים שלי השתנו וכבר אין לי את הזמן שהיה לי, וחלק מהזמן כי באמת החיים שלי השתנו ואני כנראה לא צריכה יותר את מה שהפורום נתן לי, גם בשנים שבהן היה נראה שזו אני שנותנת לו. כבר המון זמן אני יודעת שהגיע הזמן להפרד, אבל זה לא היה קל. אתמול, אחרי שיחת הטלפון וההחלטה הרשמית,תוך כדי שההודעה הזו מתנסחת לה בראש,ראיתי איזה סרטו כזה, על צייר קלסתרונים, שמצייר את אותה האישה פעם לפי תיאור שלה את עצמה, ופעם לפי תיאור של מישהי אחרת אותה. בכל פעם הציור שצויר על פי התיאור העצמי היה הרבה פחות יפה מזה שתואר על ידי אישה אחרת. וחשבתי שעבורי, זה מה שהיה הפורום הזה. זה מה שהוא עשה. ולא רק עבורי. זה פורום שבו תמיד תהיה מי שתראה אותך באור מנחם וטוב יותר, גם כשאת מתקשה לראות משהו טוב בך. פורום שבו אפשר למצוא חיזוק ועזרה ברגעים הקריטיים, אבל גם ליצור שינוי אמיתי ופנימי בתחושה שלך מול עצמך לאורך השנים. אני מקווה שהמקום הזה יישאר המקום הזה, המסרים שלו ישארו המסרים שלו, והאווירה בו תשאר ביתית חמימה ומחזקת כמו שהייתה.
ומאוד מקווה שבקרוב תמצא מנהלת שתרצה לקחת על עצמה את התפקיד החשוב הזה עם אנרגיות חדשות. ומאחלת לכולכן הרבה מאוד בהצלחה, היכן שלא תהיו.
אז... זה הזמן. תם עידן בחיי.
מניחה שעוד אקפוץ לפה מדי פעם, גם בצבע שחור.
בהרבה תודה ואהבה,
רחלי.
הפורום הזה מלווה את החיים שלי כבר עשור. מתישהו במהלך הדרך זה הפך מפורום שמלווה אותי, לאני שמלווה את הפורום. מהפך גם בחיי.
הגעתי לכאן אחרת לגמרי. נכנסתי לכאן כואבת מבולבלת ומפורקת, ועברתי, יד ביד עם הפורום, תהליכים משמעותיים מאוד בחיי.
הפורום היה בשבילי מקור לתמיכה אין סופית, מקום להיות בו באמת.
החברות שהכרתי דרך הפורום הזה הפכו להיות האנשים המשמעותיים בחיי.
בפורום הזה כאבתי, שמחתי, נפגעתי, צחקתי, ואהבתי. כל כך אהבתי.
יש דברים שהפורום הזה מסמן בחיים שלי שכבר מזמן הייתי צריכה להפרד מהם, אבל כמו שכתוב בשיר, ככה אנשים, כשקשה להם לגמור הם מושכים את הסופים...
רובכן לא זוכרות את הימים שבהם הגעתי אל הפורום, ולא את הימים שבהם נכנסתי לניהול שלו, וחלק גדול מהסיפורים שאני יכולה לספר על העשור הזה כאן לא יזכירו לכן כלום. המפגשים ברעננה לא זכורים כאן בוודאי לאף אחת. דיונים על חבורות והתנשאות בפורום לא היו כאן בחמש השנים האחרונות... שמות כמו סייפנית, מש"א, להבה ירוקה או גלי [להבדיל
בתקופה האחרונה, בוודאי שמתן לב, הפורום חי פחות ובועט הרבה פחות. גם אני נמצאת כאן פחות. רוב הזמן כי באמת החיים שלי השתנו וכבר אין לי את הזמן שהיה לי, וחלק מהזמן כי באמת החיים שלי השתנו ואני כנראה לא צריכה יותר את מה שהפורום נתן לי, גם בשנים שבהן היה נראה שזו אני שנותנת לו. כבר המון זמן אני יודעת שהגיע הזמן להפרד, אבל זה לא היה קל. אתמול, אחרי שיחת הטלפון וההחלטה הרשמית,תוך כדי שההודעה הזו מתנסחת לה בראש,ראיתי איזה סרטו כזה, על צייר קלסתרונים, שמצייר את אותה האישה פעם לפי תיאור שלה את עצמה, ופעם לפי תיאור של מישהי אחרת אותה. בכל פעם הציור שצויר על פי התיאור העצמי היה הרבה פחות יפה מזה שתואר על ידי אישה אחרת. וחשבתי שעבורי, זה מה שהיה הפורום הזה. זה מה שהוא עשה. ולא רק עבורי. זה פורום שבו תמיד תהיה מי שתראה אותך באור מנחם וטוב יותר, גם כשאת מתקשה לראות משהו טוב בך. פורום שבו אפשר למצוא חיזוק ועזרה ברגעים הקריטיים, אבל גם ליצור שינוי אמיתי ופנימי בתחושה שלך מול עצמך לאורך השנים. אני מקווה שהמקום הזה יישאר המקום הזה, המסרים שלו ישארו המסרים שלו, והאווירה בו תשאר ביתית חמימה ומחזקת כמו שהייתה.
ומאוד מקווה שבקרוב תמצא מנהלת שתרצה לקחת על עצמה את התפקיד החשוב הזה עם אנרגיות חדשות. ומאחלת לכולכן הרבה מאוד בהצלחה, היכן שלא תהיו.
אז... זה הזמן. תם עידן בחיי.
מניחה שעוד אקפוץ לפה מדי פעם, גם בצבע שחור.
בהרבה תודה ואהבה,
רחלי.
