משה כהן זכרונו לברכה
New member
שיר מבאר-שבע
שיר מבאר-שבע בחדרי כאן בעיר באר שבע, בהפסקה בין אזעקה אחת לשנייה, נגשתי אל המחשב וכתבתי את השיר שלהלן, שכותרתו "מבאר-שבע, לתושבי עזה הסובלים" חתום: המשורר שמואל ירושלמי באר שבע, 10 בינואר 2009 היוצרות נטרפו; נשתקו המוזות. קול-התותחים החל מדבר. בין צפירה לצפירה אני צופה בטלוויזיה; ורואה גופות פלסטיניות מוטלות על-פי הבאר. בישראל נחפזים הַטֵל אשם בפלסטינים; רואים בהם רוצחים ופושעים נתעבים. מבלי להצדיק יורי-קסאמים שפתי אומרת: בושו הציונים! אתם רשעים! נכון, גם עלינו נופלים הטילים; בסכנה גם ילדינו. אך כמה ישראלים נהרגו, וכמה עזתים נטבוֹחו בידי ישראל. איני מצדיק ירי לעבר שדרות! גם לעבר אשקלון ובאר-שבע. אך להירג מאות פלסטינים הייתה ידינו לאל. כאן בבאר-שבע, גם נפלו הגראדים; רוב האזעקות תפסוני מטייל ברחוב. כשנשמע בוּם רוב עוברים ושבים נחרודו; אך אני מיד חשבתי על המשפחות בעזה, שנפלו ללא שוֹב. ישראל היא מדינה רצחנית, שבלי פרופורציה טובחת. מאות תושבי עזה ובית-חאנון איבדו חייהם. פה בארץ נפגעים חרדה, אחרי כל פצצה נִפְצֶצֶתּ. אך על האסון מעבר לגבול, איש לו חושב. הכל מדברים על גן-ילדים באשדות שנפגע מרקטה; אך כמה בתי-ספר, כמה מסגדים ברצועה הופצצו?! כמה ילדים מצאו את מותם בעזה המופגזת? את זה רוני דניאל ויואב לימור לא יספרו. אני יושב לי בבאר-שבע למשמע הסירנות והבומים. אך לא את זה אותי מטריד. מטרידני הטירוף של שני הצדדים; גופות מרוטשות מעזה מטרידוני. אך רוב ישראל מילה על-כך לא יגיד. תיפסק המלחמה המלוכלכת! מלחמת שלום-הבחירות הציונית. לא עוד רצח ילדים, לא עוד הגראדים והקסאמים. לא לגזענות הישראלית! שיר מבאר-שבע בחדרי כאן בעיר באר שבע, בהפסקה בין אזעקה אחת לשנייה, נגשתי אל המחשב וכתבתי את השיר שלהלן, שכותרתו "מבאר-שבע, לתושבי עזה הסובלים" חתום: המשורר שמואל ירושלמי באר שבע, 10 בינואר 2009 היוצרות נטרפו; נשתקו המוזות. קול-התותחים החל מדבר. בין צפירה לצפירה אני צופה בטלוויזיה; ורואה גופות פלסטיניות מוטלות על-פי הבאר. בישראל נחפזים הַטֵל אשם בפלסטינים; רואים בהם רוצחים ופושעים נתעבים. מבלי להצדיק יורי-קסאמים שפתי אומרת: בושו הציונים! אתם רשעים! נכון, גם עלינו נופלים הטילים; בסכנה גם ילדינו. אך כמה ישראלים נהרגו, וכמה עזתים נטבוֹחו בידי ישראל. איני מצדיק ירי לעבר שדרות! גם לעבר אשקלון ובאר-שבע. אך להירג מאות פלסטינים הייתה ידינו לאל. כאן בבאר-שבע, גם נפלו הגראדים; רוב האזעקות תפסוני מטייל ברחוב. כשנשמע בוּם רוב עוברים ושבים נחרודו; אך אני מיד חשבתי על המשפחות בעזה, שנפלו ללא שוֹב. ישראל היא מדינה רצחנית, שבלי פרופורציה טובחת. מאות תושבי עזה ובית-חאנון איבדו חייהם. פה בארץ נפגעים חרדה, אחרי כל פצצה נִפְצֶצֶתּ. אך על האסון מעבר לגבול, איש לו חושב. הכל מדברים על גן-ילדים באשדות שנפגע מרקטה; אך כמה בתי-ספר, כמה מסגדים ברצועה הופצצו?! כמה ילדים מצאו את מותם בעזה המופגזת? את זה רוני דניאל ויואב לימור לא יספרו. אני יושב לי בבאר-שבע למשמע הסירנות והבומים. אך לא את זה אותי מטריד. מטרידני הטירוף של שני הצדדים; גופות מרוטשות מעזה מטרידוני. אך רוב ישראל מילה על-כך לא יגיד. תיפסק המלחמה המלוכלכת! מלחמת שלום-הבחירות הציונית. לא עוד רצח ילדים, לא עוד הגראדים והקסאמים. לא לגזענות הישראלית!
שיר מבאר-שבע בחדרי כאן בעיר באר שבע, בהפסקה בין אזעקה אחת לשנייה, נגשתי אל המחשב וכתבתי את השיר שלהלן, שכותרתו "מבאר-שבע, לתושבי עזה הסובלים" חתום: המשורר שמואל ירושלמי באר שבע, 10 בינואר 2009 היוצרות נטרפו; נשתקו המוזות. קול-התותחים החל מדבר. בין צפירה לצפירה אני צופה בטלוויזיה; ורואה גופות פלסטיניות מוטלות על-פי הבאר. בישראל נחפזים הַטֵל אשם בפלסטינים; רואים בהם רוצחים ופושעים נתעבים. מבלי להצדיק יורי-קסאמים שפתי אומרת: בושו הציונים! אתם רשעים! נכון, גם עלינו נופלים הטילים; בסכנה גם ילדינו. אך כמה ישראלים נהרגו, וכמה עזתים נטבוֹחו בידי ישראל. איני מצדיק ירי לעבר שדרות! גם לעבר אשקלון ובאר-שבע. אך להירג מאות פלסטינים הייתה ידינו לאל. כאן בבאר-שבע, גם נפלו הגראדים; רוב האזעקות תפסוני מטייל ברחוב. כשנשמע בוּם רוב עוברים ושבים נחרודו; אך אני מיד חשבתי על המשפחות בעזה, שנפלו ללא שוֹב. ישראל היא מדינה רצחנית, שבלי פרופורציה טובחת. מאות תושבי עזה ובית-חאנון איבדו חייהם. פה בארץ נפגעים חרדה, אחרי כל פצצה נִפְצֶצֶתּ. אך על האסון מעבר לגבול, איש לו חושב. הכל מדברים על גן-ילדים באשדות שנפגע מרקטה; אך כמה בתי-ספר, כמה מסגדים ברצועה הופצצו?! כמה ילדים מצאו את מותם בעזה המופגזת? את זה רוני דניאל ויואב לימור לא יספרו. אני יושב לי בבאר-שבע למשמע הסירנות והבומים. אך לא את זה אותי מטריד. מטרידני הטירוף של שני הצדדים; גופות מרוטשות מעזה מטרידוני. אך רוב ישראל מילה על-כך לא יגיד. תיפסק המלחמה המלוכלכת! מלחמת שלום-הבחירות הציונית. לא עוד רצח ילדים, לא עוד הגראדים והקסאמים. לא לגזענות הישראלית! שיר מבאר-שבע בחדרי כאן בעיר באר שבע, בהפסקה בין אזעקה אחת לשנייה, נגשתי אל המחשב וכתבתי את השיר שלהלן, שכותרתו "מבאר-שבע, לתושבי עזה הסובלים" חתום: המשורר שמואל ירושלמי באר שבע, 10 בינואר 2009 היוצרות נטרפו; נשתקו המוזות. קול-התותחים החל מדבר. בין צפירה לצפירה אני צופה בטלוויזיה; ורואה גופות פלסטיניות מוטלות על-פי הבאר. בישראל נחפזים הַטֵל אשם בפלסטינים; רואים בהם רוצחים ופושעים נתעבים. מבלי להצדיק יורי-קסאמים שפתי אומרת: בושו הציונים! אתם רשעים! נכון, גם עלינו נופלים הטילים; בסכנה גם ילדינו. אך כמה ישראלים נהרגו, וכמה עזתים נטבוֹחו בידי ישראל. איני מצדיק ירי לעבר שדרות! גם לעבר אשקלון ובאר-שבע. אך להירג מאות פלסטינים הייתה ידינו לאל. כאן בבאר-שבע, גם נפלו הגראדים; רוב האזעקות תפסוני מטייל ברחוב. כשנשמע בוּם רוב עוברים ושבים נחרודו; אך אני מיד חשבתי על המשפחות בעזה, שנפלו ללא שוֹב. ישראל היא מדינה רצחנית, שבלי פרופורציה טובחת. מאות תושבי עזה ובית-חאנון איבדו חייהם. פה בארץ נפגעים חרדה, אחרי כל פצצה נִפְצֶצֶתּ. אך על האסון מעבר לגבול, איש לו חושב. הכל מדברים על גן-ילדים באשדות שנפגע מרקטה; אך כמה בתי-ספר, כמה מסגדים ברצועה הופצצו?! כמה ילדים מצאו את מותם בעזה המופגזת? את זה רוני דניאל ויואב לימור לא יספרו. אני יושב לי בבאר-שבע למשמע הסירנות והבומים. אך לא את זה אותי מטריד. מטרידני הטירוף של שני הצדדים; גופות מרוטשות מעזה מטרידוני. אך רוב ישראל מילה על-כך לא יגיד. תיפסק המלחמה המלוכלכת! מלחמת שלום-הבחירות הציונית. לא עוד רצח ילדים, לא עוד הגראדים והקסאמים. לא לגזענות הישראלית!