שיר לי שיר
שיר לי שיר אהוב יקר ואני אפרוט על ליבך כעל כלי מיתר ונשלים את היצירה מהתקופה הרומנטית.... לתוך זרועותיי אקבץ את מה שנשאר אם זה עתיד שעבר או אם זה עבר שהוא חלום לא אוכל להרדם לצידך היום אתה יודע איך זה שהלב מתעורר כשהוא פוגש מגע שהוא זוכר מגע נעים, אך בלי תווים ובלי קולות מנגינה שנפרשת לה בין שתי עונות... ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ יש לי אקס שיצאתי איתו חודש, נפרדנו באוגוסט. הוא נפרד ממני כי הוא חושב שאני לא "האחת" שלו. הסכמתי איתו ואני יודעת גם שהוא לא "האחד" שלי. למעשה, אין לנו שומדבר במשותף מלבד העניין ששנינו מאד נהנים מהמגע המיני שהיה לנו. בהתחלה משום מה קצת כעסתי עליו כי נפגעתי איפשהו וביקשתי לנתק כל קשר איתו, אבל אח"כ ביקשתי ממנו סליחה לרגל ראש השנה ויום כיפור ושבנו להיות ידידים (וירטואלים). באינטרנט הצלחנו לדבר על כל מיני נושאים והיה נעים שמאחורינו כל הזמן מהדהד הנושא המיני. בסופ"ש באתי לבקר אותו, שכבנו והיה נעים. דיברנו גם על הא ודא והיה נחמד ואפילו הכרתי את ההורים שלו טיפה. בכל פעם שהיה לי נעים כל כך רציתי להגיד לו שאני אוהבת, אבל לא יכולתי, כי ידעתי שאנחנו לא נחזור ואני גם לא בטוחה שזה מה שאני רוצה (בגלל שאין לנו כלום במשותף, מלבד דבר אחד). ובכל זאת... כ"כ נח ונעים איתו ואחרי הביקור חזרתי עם ממש הרגשה טובה. מה עושים? מה עדיף לספק 100 תשוקות או לכבוש תשוקה אחת בלבד? בלילה ההוא העדפתי לכבוש תשוקה אחת, את התשוקה לאהוב. אך כהאדם לא מספק את תשוקתו, כך נוכחתי לדעת, היא גדלה בתוכו ועימה הכמיהה לממש אותה. ואז הוא ניסה לחדור לתוכה ולגרום לה לקרות, אך הכאב היה חד מדי, כמו חץ ארסי שנשלח מקשתו של קופידון לתוך לבם של האוהבים. והאם ניתן לאהוב בכלל את השונה ממני? והרי הוא כל כך שונה ממי שאני... אבל הוא זו שגורם לי להרגיש! כל רגע שביליתי עמו בסופשבוע המקפיא הזה כל כך אהבתי! איכשהו אחרי מספר דקות של מבוכה בעקבות ההתקלות בישן והמוכר, הוא הצליח לגרום לי להרגיש איתו כל כך בנח. היה משהו בקול שלו, כשהוא סיפר לי על האהבה של ההורים שלו, כמה הוא גם רוצה להתאהב ולמצוא את "האחת" שלו ולא להיות עם מישהי רק מתוך בדידות... והוא אהב אותי פעם אחת, פעם שאני זוכרת היטב, אבל אז לא הבנתי. תמיד שאני נתקלת באלה אני חושבת לעצמי שלא הגיוני שמישהו יאהב אותי ואולי תמיד בגלל זה אני מתאהבת בכל מה שלא ניתן להשיג, בכל מה שלא יכול לאהוב בחזרה. אז אולי אני בודדה, אולי אני צריכה מגע, אבל אני מרגישה איתו כל כך שלמה, איך זה ייתכן שזו לא אהבה? אני הרגשתי איתו אז, וגם בפעם האחרונה, כל כך מלאה, שאפילו שאני שותקת ונוצרת מרווח כל כך גדול בינינו, אני לא חשה צורך למלא אותו שוב במילים. והמגע שלו כל כך נפלא! מאז שנפרדנו אני חושבת על אותם לילות קיץ שהייתי אצלו, לצידו והוא אצלי, נמצא בתוכי. מאז שהייתי איתו, אין לי את החלוקה ההיא של פעם ש"בחורף עושים אהבה" ו"בקיץ מזדיינים". המגע שלו תמיד נפלא (ויש לי הרגשה שכבר ציינתי) אני יודעת שאין לנו כמעט שומדבר באמת במשותף מלבד המשיכה הזו, אבל כבר אז חשבתי שהוא... בשבילי. אבל נצטרך לחכות לאדון "והיה אם..." של מר י. אסימוב, ולבדוק. איך יודעים שנפגשים עם מישהו אם הוא "האחד" או לא? האם אין משהו שמכוון לעברנו את האנשים שאנו אמורים לפגוש? האם באמת הכל כל כך רנדומלי? אם רק יכולתי לא לכבוש את התשוקה האחת הזו, ברגעים של צחוק שהוא שאל אותי "מה את עושה פה?" (אצלו) הייתי עונה לו "מה זאת אומרת מה אני עושה פה?! אני אוהבת אותך!" כל כך הרבה פעמים במהלך השישבת המילים חלפו על הלשון שלי, אך מנעתי מהם לצאת, כי לא רציתי להלחיץ ולא רציתי להביך... כי דיברנו על זה כבר, והיו אינספור תהיות מצדי ומצדו האם זה הדבר הנכון בכלל להפגש אצלו בבית לבד, כשההורים שלו באילת?... היו רגעים שצחקנו, ורבנו - "בכאילו", אתם יודעים. ובדרך חזרה כשהוא ליווה אותי הביתה, הוא סיפר לי איך שפגעתי ואני ספרתי לו איך שאני נפגעתי בדרך אחרת. השיחה היתה מאד מתוחה וקצת הרסה את כל החלום הארוך שהיה לפניה. אבל כשיצאנו מהאוטו, לכיוון המוניות, פתאום היה אחרת. פתאום היד שלו בתוך שלי, החיבוק שלו מסביבי והאדים יוצרים תחושת חום נעימה. אני אוהבת כשהוא מנשק אותי נשיקה אחרונה, ואיך שאני נעלמת לתוך החיבוק שלו. ואז הרמזור מצפצף, ומודיע להולכי הרגל העיוורים או אולי להולכי הרגל המתנשקים שאפשר עכשיו לעבור את הכביש. אני עולה למונית, והוא עומד קרוב. עוד נשיקה אחת ודי, והוא הולך רחוק. נהיה רציני ועושה לי תנועה "תתקשרי"....
שיר לי שיר אהוב יקר ואני אפרוט על ליבך כעל כלי מיתר ונשלים את היצירה מהתקופה הרומנטית.... לתוך זרועותיי אקבץ את מה שנשאר אם זה עתיד שעבר או אם זה עבר שהוא חלום לא אוכל להרדם לצידך היום אתה יודע איך זה שהלב מתעורר כשהוא פוגש מגע שהוא זוכר מגע נעים, אך בלי תווים ובלי קולות מנגינה שנפרשת לה בין שתי עונות... ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ יש לי אקס שיצאתי איתו חודש, נפרדנו באוגוסט. הוא נפרד ממני כי הוא חושב שאני לא "האחת" שלו. הסכמתי איתו ואני יודעת גם שהוא לא "האחד" שלי. למעשה, אין לנו שומדבר במשותף מלבד העניין ששנינו מאד נהנים מהמגע המיני שהיה לנו. בהתחלה משום מה קצת כעסתי עליו כי נפגעתי איפשהו וביקשתי לנתק כל קשר איתו, אבל אח"כ ביקשתי ממנו סליחה לרגל ראש השנה ויום כיפור ושבנו להיות ידידים (וירטואלים). באינטרנט הצלחנו לדבר על כל מיני נושאים והיה נעים שמאחורינו כל הזמן מהדהד הנושא המיני. בסופ"ש באתי לבקר אותו, שכבנו והיה נעים. דיברנו גם על הא ודא והיה נחמד ואפילו הכרתי את ההורים שלו טיפה. בכל פעם שהיה לי נעים כל כך רציתי להגיד לו שאני אוהבת, אבל לא יכולתי, כי ידעתי שאנחנו לא נחזור ואני גם לא בטוחה שזה מה שאני רוצה (בגלל שאין לנו כלום במשותף, מלבד דבר אחד). ובכל זאת... כ"כ נח ונעים איתו ואחרי הביקור חזרתי עם ממש הרגשה טובה. מה עושים? מה עדיף לספק 100 תשוקות או לכבוש תשוקה אחת בלבד? בלילה ההוא העדפתי לכבוש תשוקה אחת, את התשוקה לאהוב. אך כהאדם לא מספק את תשוקתו, כך נוכחתי לדעת, היא גדלה בתוכו ועימה הכמיהה לממש אותה. ואז הוא ניסה לחדור לתוכה ולגרום לה לקרות, אך הכאב היה חד מדי, כמו חץ ארסי שנשלח מקשתו של קופידון לתוך לבם של האוהבים. והאם ניתן לאהוב בכלל את השונה ממני? והרי הוא כל כך שונה ממי שאני... אבל הוא זו שגורם לי להרגיש! כל רגע שביליתי עמו בסופשבוע המקפיא הזה כל כך אהבתי! איכשהו אחרי מספר דקות של מבוכה בעקבות ההתקלות בישן והמוכר, הוא הצליח לגרום לי להרגיש איתו כל כך בנח. היה משהו בקול שלו, כשהוא סיפר לי על האהבה של ההורים שלו, כמה הוא גם רוצה להתאהב ולמצוא את "האחת" שלו ולא להיות עם מישהי רק מתוך בדידות... והוא אהב אותי פעם אחת, פעם שאני זוכרת היטב, אבל אז לא הבנתי. תמיד שאני נתקלת באלה אני חושבת לעצמי שלא הגיוני שמישהו יאהב אותי ואולי תמיד בגלל זה אני מתאהבת בכל מה שלא ניתן להשיג, בכל מה שלא יכול לאהוב בחזרה. אז אולי אני בודדה, אולי אני צריכה מגע, אבל אני מרגישה איתו כל כך שלמה, איך זה ייתכן שזו לא אהבה? אני הרגשתי איתו אז, וגם בפעם האחרונה, כל כך מלאה, שאפילו שאני שותקת ונוצרת מרווח כל כך גדול בינינו, אני לא חשה צורך למלא אותו שוב במילים. והמגע שלו כל כך נפלא! מאז שנפרדנו אני חושבת על אותם לילות קיץ שהייתי אצלו, לצידו והוא אצלי, נמצא בתוכי. מאז שהייתי איתו, אין לי את החלוקה ההיא של פעם ש"בחורף עושים אהבה" ו"בקיץ מזדיינים". המגע שלו תמיד נפלא (ויש לי הרגשה שכבר ציינתי) אני יודעת שאין לנו כמעט שומדבר באמת במשותף מלבד המשיכה הזו, אבל כבר אז חשבתי שהוא... בשבילי. אבל נצטרך לחכות לאדון "והיה אם..." של מר י. אסימוב, ולבדוק. איך יודעים שנפגשים עם מישהו אם הוא "האחד" או לא? האם אין משהו שמכוון לעברנו את האנשים שאנו אמורים לפגוש? האם באמת הכל כל כך רנדומלי? אם רק יכולתי לא לכבוש את התשוקה האחת הזו, ברגעים של צחוק שהוא שאל אותי "מה את עושה פה?" (אצלו) הייתי עונה לו "מה זאת אומרת מה אני עושה פה?! אני אוהבת אותך!" כל כך הרבה פעמים במהלך השישבת המילים חלפו על הלשון שלי, אך מנעתי מהם לצאת, כי לא רציתי להלחיץ ולא רציתי להביך... כי דיברנו על זה כבר, והיו אינספור תהיות מצדי ומצדו האם זה הדבר הנכון בכלל להפגש אצלו בבית לבד, כשההורים שלו באילת?... היו רגעים שצחקנו, ורבנו - "בכאילו", אתם יודעים. ובדרך חזרה כשהוא ליווה אותי הביתה, הוא סיפר לי איך שפגעתי ואני ספרתי לו איך שאני נפגעתי בדרך אחרת. השיחה היתה מאד מתוחה וקצת הרסה את כל החלום הארוך שהיה לפניה. אבל כשיצאנו מהאוטו, לכיוון המוניות, פתאום היה אחרת. פתאום היד שלו בתוך שלי, החיבוק שלו מסביבי והאדים יוצרים תחושת חום נעימה. אני אוהבת כשהוא מנשק אותי נשיקה אחרונה, ואיך שאני נעלמת לתוך החיבוק שלו. ואז הרמזור מצפצף, ומודיע להולכי הרגל העיוורים או אולי להולכי הרגל המתנשקים שאפשר עכשיו לעבור את הכביש. אני עולה למונית, והוא עומד קרוב. עוד נשיקה אחת ודי, והוא הולך רחוק. נהיה רציני ועושה לי תנועה "תתקשרי"....