נראה לי שיותר חשובה כאן המילה "יבשו"
שמתארת מצב של המתנה ארוכה, מה שמכונה בלשון העם "התייבשות". בהקשר הזה אפשר גם להבין את הפסיחה אחרי המילה "ויכולו" מתוך פסוקי הקידוש, וחשוב לשים לב שהוא הוציא את השמיים מהסיפור הזה (והעביר אותם לבית השלישי), והשאיר רק את הארץ וכל צבאם. וילנסקי עשה עבודה יפה בהלחנה של השיר הזה ובתשומת הלב לקשר בין המיקום של המילים בשורה לבין המשמעות שלהן. לגבי הגבול, אני לא בטוחה שהוא נמצא על חבל התלייה. לי נראה שהגבול הוא בין הביתי לציבורי. מול הכבסים שיבשון בחצר ונמצאות בתחום הזוגי, נמצאים הכבישים ששבים בלי הרף -> יחידים ("לבדם, כסוס בלי רוכבו"), בתנועה, בכיוון חזרה, אבל נתקלים בדלתות הסגורות של הבית וכל מה שהוא מכיל בתוכו (כולל הכבסים, ברבים, נייחים). שים
שהשורה על הגבול מגיעה מייד אחרי השורות על הבית שנסגר (בסוף הבית הקודם, שזה סוג של צומ"ת הפוך) וישנה פסיחה אחרי המילה "הוא". השורה הזאת מתפקדת בנפרד עם מה שלפניה ועם מה שאחריה. ניתן (ורצוי) לקרוא גם: "והבית לנסגר ביליה / על הטוב והרע שבו / ידענו היטב כי הגבול הוא". כלומר: הבית שנסגר הוא הגבול. חשוב לשים לב לכל מערכות הניגודים שפועלות בשיר ולאופן שבו הן מתייחסות לצמד "שמיים"/"ארץ" ובאופן מובלע לצמד "אני"/"את". מעבר להקשרים המלחמתיים, בהרבה משירי האהבה שלו מגייס עמיחי את נצחיות היקום והזמן על מנת לתאר את ייחודיות הקיום הזוגי, שנמצא במימד נפרד של זמן ומקום, עם נצחיות משל עצמו שלא נוגעת בהתרחשויות ש"בעולם". (ראה: "ובלילות חדרנו נאטם כחדר פירמידה").