שיר חדש....
תמיד רציתי לדעת איך קואיצ'י הרגיש, בזמן שהיה דאסקמון, אז כתבתי על זה שיר. מנקודת המבט של קואיצ'י, הדמויות שמופיעות בשיר(אבל לא בשם), דאקסמון, קוג'י, צ'רובימון(לא לפי הסדר הזה). בובה על חוטים הם בוכים ואני בוכה והדמעות זורמות להם בלי הפסק הם צוחקים ואני צוחק צחוק מתגלגל,מופרע כמו בובה על חוטים הם אומרים לי מה לעשות מזיזים את ידי לכיוון הנכון ומה אני יכול לעשות? אני צורח, בתוך מוחי אבל גופי לא מציית והם צוחקים אז אני צוחק הוא מסתכל עלי אני מרגיש את עיניו בגבי ואני שוב מפחד, בתוך תוכי אני מתחבא בחשכה מנסה לשכוח שקרה מפחד מידי שהוא קורא את מחשבותיו עליו ובתוך תוכו, בליבו של היצור הזה אני בוכה, ואז צוחק ושוב בוכה אני רוצח ואני יודע את זה אבל אני כבר לא אני למעשה אני הוא, היצור הזה שכול אשר הוא מרגיש זאת רק שנאה אני כלוא בתוך מוחו מפחד משנאתו והוא מרים את חרבו, המוחזקת בידי ואני חושב עליו החשכה המקיפה אותי סוגרת האור לא מצליח לחדור אני נאבק, עד הסוף אבל אז נכנע לרגשות אני והוא, הופכים לאחד אני והוא, זה נגמר עכשיו הגיע הזמן לציית, לשנאה היוקדת הבוערת בליבי אני לא זוכר יותר אחרי החשכה, האור הגדול הפציע ואז הכול נגמר עכשיו אני יכול לצחוק בלי להתחשב בהם עכשיו אני יכול לבכות סתם כי בא לי לעשות אני עדין חולם על הזמן הזה מתעורר בצרחות אבל האור, שתמיד דולק מנחם אותי שוב ושוב ואז אני צוחק, אז בוכה ושוב צוחק מאושר
תמיד רציתי לדעת איך קואיצ'י הרגיש, בזמן שהיה דאסקמון, אז כתבתי על זה שיר. מנקודת המבט של קואיצ'י, הדמויות שמופיעות בשיר(אבל לא בשם), דאקסמון, קוג'י, צ'רובימון(לא לפי הסדר הזה). בובה על חוטים הם בוכים ואני בוכה והדמעות זורמות להם בלי הפסק הם צוחקים ואני צוחק צחוק מתגלגל,מופרע כמו בובה על חוטים הם אומרים לי מה לעשות מזיזים את ידי לכיוון הנכון ומה אני יכול לעשות? אני צורח, בתוך מוחי אבל גופי לא מציית והם צוחקים אז אני צוחק הוא מסתכל עלי אני מרגיש את עיניו בגבי ואני שוב מפחד, בתוך תוכי אני מתחבא בחשכה מנסה לשכוח שקרה מפחד מידי שהוא קורא את מחשבותיו עליו ובתוך תוכו, בליבו של היצור הזה אני בוכה, ואז צוחק ושוב בוכה אני רוצח ואני יודע את זה אבל אני כבר לא אני למעשה אני הוא, היצור הזה שכול אשר הוא מרגיש זאת רק שנאה אני כלוא בתוך מוחו מפחד משנאתו והוא מרים את חרבו, המוחזקת בידי ואני חושב עליו החשכה המקיפה אותי סוגרת האור לא מצליח לחדור אני נאבק, עד הסוף אבל אז נכנע לרגשות אני והוא, הופכים לאחד אני והוא, זה נגמר עכשיו הגיע הזמן לציית, לשנאה היוקדת הבוערת בליבי אני לא זוכר יותר אחרי החשכה, האור הגדול הפציע ואז הכול נגמר עכשיו אני יכול לצחוק בלי להתחשב בהם עכשיו אני יכול לבכות סתם כי בא לי לעשות אני עדין חולם על הזמן הזה מתעורר בצרחות אבל האור, שתמיד דולק מנחם אותי שוב ושוב ואז אני צוחק, אז בוכה ושוב צוחק מאושר
