שיר העריק
מאז תחילת האינתיפאדה הרגו כוחות צה"ל 166 ילדים ותינוקות פלסטינים ברצועת עזה (לא כולל ההרג ביתר חלקי השטחים הכבושים). כולם כמובן היו מקרים, טעויות מצערות, שאנחנו באמת באמת מצטערים ומתנצלים עליהן כי הרי צבאנו האציל והמוסרי והדמוקרטי לא הורג ילדים בכוונה, רק בטעות שחוזרת 166 פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד... ביום שישי האחרון התווספה לרשימת הטעויות המצערות טעות מספר 167, התינוקת נור אל הינדי בת שנתיים. חייה הקצרים של נור באו אל קיצם כאשר טנק של צבא ההגנה לישראל, הצבא המוסרי ביותר במזרח התיכון, ירה פגז על המכונית בה נסעו נור ואמה רנדה אל הינדי בת 42 בכביש החוף של רצועת עזה, בדרכן חזרה מביקור קרובים בחאן יונס. האם והבת נהרגו במקום. לזכרן של התינוקות נור אל הינדי מעזה ושלהבת פס ממובלעת המתנחלים בחברון, ולזכר כל יתר קרבנות הכיבוש המתמשך - הקרבנות הערבים והיהודים, הילדים והמבוגרים, הימניים והשמאליים - אני מקדיש שיר אהוב עלי, שיר שאותו כתב המשורר הצרפתי בוריס ויאן לפני כמעט מאה שנה. שיר העריק אדוני הנשיא כתבתי לך מכתב שאתה אולי תקרא אם יהיה לך זמן קיבלתי עכשיו צו קריאה להתייצב למלחמה מיד ללא דיחוי לפני יום רביעי בערב אדוני הנשיא אני לא רוצה לעשות את זה לא באתי לעולם כדי להרוג אנשים מסכנים עלי לאמר לך ולא כדי להרגיז אותך החלטתי נחושה אני עומד לערוק מאז שנולדתי ראיתי את אבא שלי מת ראיתי את האחים שלי מתגייסים ואת הילדים שלי בוכים אמא שלי סבלה כל כך הרבה שהיא בתוך הקבר מצפצפת על פצצות וגם על תולעים כאשר הייתי שבוי גנבו לי את אשתי גנבו את נשמתי ואת כל העבר היקר שלי מחד מוקדם בבוקר אני סוגר את הדלת בפני השנים המתות אני יוצא אל הדרכים אני אקבץ נדבות בדרכי צרפת בברטאן ובפרובנס אומר לאנשים סרבו לציית, סרבו לעשות את זה אל תלכו למלחמה, סרבו להתגייס אם מישהו צריך לתת את הדם אז תן אותו אתה אתה טוב בלדבר על זה אדוני הנשיא ואם תרדוף אותי אז תודיע לשוטרים שלך אני לא חמוש הם יכולים לירות
מאז תחילת האינתיפאדה הרגו כוחות צה"ל 166 ילדים ותינוקות פלסטינים ברצועת עזה (לא כולל ההרג ביתר חלקי השטחים הכבושים). כולם כמובן היו מקרים, טעויות מצערות, שאנחנו באמת באמת מצטערים ומתנצלים עליהן כי הרי צבאנו האציל והמוסרי והדמוקרטי לא הורג ילדים בכוונה, רק בטעות שחוזרת 166 פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד... ביום שישי האחרון התווספה לרשימת הטעויות המצערות טעות מספר 167, התינוקת נור אל הינדי בת שנתיים. חייה הקצרים של נור באו אל קיצם כאשר טנק של צבא ההגנה לישראל, הצבא המוסרי ביותר במזרח התיכון, ירה פגז על המכונית בה נסעו נור ואמה רנדה אל הינדי בת 42 בכביש החוף של רצועת עזה, בדרכן חזרה מביקור קרובים בחאן יונס. האם והבת נהרגו במקום. לזכרן של התינוקות נור אל הינדי מעזה ושלהבת פס ממובלעת המתנחלים בחברון, ולזכר כל יתר קרבנות הכיבוש המתמשך - הקרבנות הערבים והיהודים, הילדים והמבוגרים, הימניים והשמאליים - אני מקדיש שיר אהוב עלי, שיר שאותו כתב המשורר הצרפתי בוריס ויאן לפני כמעט מאה שנה. שיר העריק אדוני הנשיא כתבתי לך מכתב שאתה אולי תקרא אם יהיה לך זמן קיבלתי עכשיו צו קריאה להתייצב למלחמה מיד ללא דיחוי לפני יום רביעי בערב אדוני הנשיא אני לא רוצה לעשות את זה לא באתי לעולם כדי להרוג אנשים מסכנים עלי לאמר לך ולא כדי להרגיז אותך החלטתי נחושה אני עומד לערוק מאז שנולדתי ראיתי את אבא שלי מת ראיתי את האחים שלי מתגייסים ואת הילדים שלי בוכים אמא שלי סבלה כל כך הרבה שהיא בתוך הקבר מצפצפת על פצצות וגם על תולעים כאשר הייתי שבוי גנבו לי את אשתי גנבו את נשמתי ואת כל העבר היקר שלי מחד מוקדם בבוקר אני סוגר את הדלת בפני השנים המתות אני יוצא אל הדרכים אני אקבץ נדבות בדרכי צרפת בברטאן ובפרובנס אומר לאנשים סרבו לציית, סרבו לעשות את זה אל תלכו למלחמה, סרבו להתגייס אם מישהו צריך לתת את הדם אז תן אותו אתה אתה טוב בלדבר על זה אדוני הנשיא ואם תרדוף אותי אז תודיע לשוטרים שלך אני לא חמוש הם יכולים לירות
