שיר בחרוזים

שיר בחרוזים

רעב

אם בא לי, זה לאכול
את האדמה ואת החול,
ואת האויר, ולעכל
פחם, סלע וברזל.

סובו, רעבוני. רעבוני,
רעו בשדה סובין.
מצו את הסם העליז
של עשבים.

איכלו חלוקי אבן שקל לשבור,
ואבני-כנסיה רבות-שנים,
וחצץ שנותר ממבולים ישנים,
ולחמים שנזרעו בשדה אפור.

מתחת לעלים שועל מיילל,
מפיו ירק נוצות יפות
של שרידי ארוחת עופות:
את עצמי כמותו אני אוכל.

ירק ושלל פרות
מצפים להיקטף;
אבל העכביש בגדרות
רק סיגליות טורף.

לישון! תנוני וארתח
על מזבחות שלמה,
נזיד על חלודה נשפך
ומוצא בקידרון מקומו.
 


בלוף.
 
טוב. קראתי.

היום קמתי בבוקר וחשבתי לעצמי שאני נמצא בדיוק איפה שאני צריך להיות.

אני נמצא באתר אחד.
בפורום אחד.
מתכתב עם אנשים מאחרי ניקים מרובים שאני כנראה לעולם לא אפגוש.
שותה ומתכתב.
וזה משעשע.
כי אני אדום בפורום.
אני, המיזנטרופ האספרגרי (ולא בטוח שגבר) הכי שאני מכיר - אדום בפורום חברתי.

ויש יתרונות לארגז החול הזה שאני משתעשע בו כמו ילד קטן.


הנה עוד ארגז חול שאני מאד אוהב (שים לב להוסטניים)

http://www.youtube.com/watch?v=COMdoIj_qVE
 
ו...

עוד הוכחה לכך שתפןז אתר פמיניסטי -
בפורום גברים, כן?
נשים מרשות לעצמן לעוף על עצמן כאילו אין מחר.

נשים הן וורבאליות.
מטיבען הן כאלה.
אז הן נכנסות לפורום ומזיינות
את השכל



צ ע ד
תמשיכי לבנות את הבידחון העצמי שלך פה.
בפורום.
בדיפנס.

תתפלאי.
 
למעלה