פירוש לא מתוחכם במיוחד לunsent
unsent הוא אחד השירים הכי מרגשים של אלניס. ניסיתי לברר מה כל כך צובט לי את הלב בו, והתוצאה לפניכם.... אני אשמח לקבל תגובות, ונקודות שהחמצתי. אחד הדברים הכי בולטים בשיר הזה הוא המחסור בסימני פיסוק ובשורות. ניראה שאלניס כתבה ישירות את כל מה שהיא חשבה, את כל מה שהיה דחוף לה להוציא. מעניין שאת השיר עצמו אלניס שרה בנימה בוגרת יותר, ניכרת שהאלניס שכתבה את השיר הרבה יותר נאיבית מהאלניס ששרה אותו. בשירה עצמה אפשר לשמוע סימני פיסוק ושורות. כל בית הוא, כמובן, מכתב, לאדם איתו הייתה אלניס בקשר, כנראה רומנטי. הבית הראשון הוא הבית הכי פשוט, הוא נראה כמעין הקדמה לבתים האחרים, הצגה של התבנית שתלווה אותנו בכל השיר. אלניס מדברת בו על מתיו, מישהו שהיה חבר שלה. הם נפרדו, ועכשיו יש לו חברה חדשה. שלא כמו ב"אתה מוכרח לדעת" ודומיו, בשיר הזה אלניס לא כועסת לא על החברה החדשה ולא על מתיו. היא, בתמימות אין סופית, אומרת לו שהיא מחבבת אותו, ושאם הוא יתפנה היא תשמח לחדש איתו את הקשר. בבית השני, אלניס כותבת לג'ונתן. היא מספרת שבאותה תקופה, בתחילת שנות התשעים, היא נמשכה לטיפוסים מגעילים, שקרנים ואנוכיים. נראה שג'ונתן היה הרבה יותר סימפטי מהם. הוא, לפי השיר, ניער את אלניס מהדרמות ומהסבל שהיא אהבה לגרום לעצמה, והוביל אותה למערכת יחסים בריאה, ממנה נשאר לה זיכרון טוב. בתחילת הבית, היא כותבת שהיא חיבבה אותו יותר מידי. יתכן שבגלל שאלניס כל כך חיבבה אותו, ג'ונתן נבהל ועזב אותה, ומרגשות האשם של אלניס נובע היותר מידי הזה. הזיכרון של ג'ונתן חי מאוד, הוא מתקשר אצלה לתקופה די ארוכה, ונראה שהקשר הזה היה משמעותי מאוד בשבילה. הבית השלישי מדבר על טארנס, בחור שמצטייר כמנוכר ומסוגר. למרות זאת, אלניס אהבה אותו מאוד. נראה שהיא אהבה להביך אותו בהפגנת רגשות עזה, היא זוכרת כמה יפה היה הבכי הראשון שלה לפניו. אפשר להבין שטארנס עזב אותה כי נמאס לו מהדרמות שלה, ושכעת אלניס מצטערת על כל זה, היא נזכרת בכל הכיף שהם עשו יחד ותוהה למה היא חייבת להרוס הכול, "מה לא היה בסדר איתי". בבית הרביעי אלניס מדברת אל מרקוס. אפשר להבין מהקטע שאלניס הייתה בקטע של רוחניות, ומרקוס ניער אותה מזה. לפי העובדה שהייתה לו דרך התנהגות מיוחדת עם נשים נראה לי שהוא היה מאוד פופולארי, אפילו קצת שיטחי, ואלניס אהבה את זה. למרות זאת, היא לא נתנה לו להגיע רחוק, היא חשבה שדברים מהירים מידי עבורה, היום היא מצטערת על זה. בבית האחרון, המכתב שלא נשלח ממוען לליו. בקטע הזה אלניס לא כל כך מתמקדת בו, וקשה לגבש לו דמות. היא אומרת שהבעיה הכי קשה שלהם הייתה המרחק הפיסי הגדול ביניהם, ושהם היו ביחד בתקופה קשה, לכן זה לא הצליח. בעיקר בבית האחרון, אפשר, בין השורות, לקרוא שאלניס משלה את עצמה. לא נראה לי שאחרי שהקשר שלהם הסתיים מתיו יהיה מעוניין בה. לא סביר להניח שג'ונתן אי פעם ירצה לחזור אליה אחרי שהיא "חיבבה אותו יותר מידי", שטראנס מתגעגע לדרמות שלה, שמרקוס ראה בה יותר מאתגר, ושהבעיות היחידות שלה בקשר עם ליו היו המרחק והתקופה. האשליה העצמית הזאת נגעה בי מאוד. בשיר הזה, אלניס נאיבית מאוד, וזה כואב לחשוב איך הבחורים היו מגיבים אילו היא הייתה שולחת להם את המכתב. נראה שאלניס יודעת שהיא משלה את עצמה, כי היא לא מעיזה לשלוח את המכתבים, היא מתייקת אותם בתיקיית "לא נשלח".
unsent הוא אחד השירים הכי מרגשים של אלניס. ניסיתי לברר מה כל כך צובט לי את הלב בו, והתוצאה לפניכם.... אני אשמח לקבל תגובות, ונקודות שהחמצתי. אחד הדברים הכי בולטים בשיר הזה הוא המחסור בסימני פיסוק ובשורות. ניראה שאלניס כתבה ישירות את כל מה שהיא חשבה, את כל מה שהיה דחוף לה להוציא. מעניין שאת השיר עצמו אלניס שרה בנימה בוגרת יותר, ניכרת שהאלניס שכתבה את השיר הרבה יותר נאיבית מהאלניס ששרה אותו. בשירה עצמה אפשר לשמוע סימני פיסוק ושורות. כל בית הוא, כמובן, מכתב, לאדם איתו הייתה אלניס בקשר, כנראה רומנטי. הבית הראשון הוא הבית הכי פשוט, הוא נראה כמעין הקדמה לבתים האחרים, הצגה של התבנית שתלווה אותנו בכל השיר. אלניס מדברת בו על מתיו, מישהו שהיה חבר שלה. הם נפרדו, ועכשיו יש לו חברה חדשה. שלא כמו ב"אתה מוכרח לדעת" ודומיו, בשיר הזה אלניס לא כועסת לא על החברה החדשה ולא על מתיו. היא, בתמימות אין סופית, אומרת לו שהיא מחבבת אותו, ושאם הוא יתפנה היא תשמח לחדש איתו את הקשר. בבית השני, אלניס כותבת לג'ונתן. היא מספרת שבאותה תקופה, בתחילת שנות התשעים, היא נמשכה לטיפוסים מגעילים, שקרנים ואנוכיים. נראה שג'ונתן היה הרבה יותר סימפטי מהם. הוא, לפי השיר, ניער את אלניס מהדרמות ומהסבל שהיא אהבה לגרום לעצמה, והוביל אותה למערכת יחסים בריאה, ממנה נשאר לה זיכרון טוב. בתחילת הבית, היא כותבת שהיא חיבבה אותו יותר מידי. יתכן שבגלל שאלניס כל כך חיבבה אותו, ג'ונתן נבהל ועזב אותה, ומרגשות האשם של אלניס נובע היותר מידי הזה. הזיכרון של ג'ונתן חי מאוד, הוא מתקשר אצלה לתקופה די ארוכה, ונראה שהקשר הזה היה משמעותי מאוד בשבילה. הבית השלישי מדבר על טארנס, בחור שמצטייר כמנוכר ומסוגר. למרות זאת, אלניס אהבה אותו מאוד. נראה שהיא אהבה להביך אותו בהפגנת רגשות עזה, היא זוכרת כמה יפה היה הבכי הראשון שלה לפניו. אפשר להבין שטארנס עזב אותה כי נמאס לו מהדרמות שלה, ושכעת אלניס מצטערת על כל זה, היא נזכרת בכל הכיף שהם עשו יחד ותוהה למה היא חייבת להרוס הכול, "מה לא היה בסדר איתי". בבית הרביעי אלניס מדברת אל מרקוס. אפשר להבין מהקטע שאלניס הייתה בקטע של רוחניות, ומרקוס ניער אותה מזה. לפי העובדה שהייתה לו דרך התנהגות מיוחדת עם נשים נראה לי שהוא היה מאוד פופולארי, אפילו קצת שיטחי, ואלניס אהבה את זה. למרות זאת, היא לא נתנה לו להגיע רחוק, היא חשבה שדברים מהירים מידי עבורה, היום היא מצטערת על זה. בבית האחרון, המכתב שלא נשלח ממוען לליו. בקטע הזה אלניס לא כל כך מתמקדת בו, וקשה לגבש לו דמות. היא אומרת שהבעיה הכי קשה שלהם הייתה המרחק הפיסי הגדול ביניהם, ושהם היו ביחד בתקופה קשה, לכן זה לא הצליח. בעיקר בבית האחרון, אפשר, בין השורות, לקרוא שאלניס משלה את עצמה. לא נראה לי שאחרי שהקשר שלהם הסתיים מתיו יהיה מעוניין בה. לא סביר להניח שג'ונתן אי פעם ירצה לחזור אליה אחרי שהיא "חיבבה אותו יותר מידי", שטראנס מתגעגע לדרמות שלה, שמרקוס ראה בה יותר מאתגר, ושהבעיות היחידות שלה בקשר עם ליו היו המרחק והתקופה. האשליה העצמית הזאת נגעה בי מאוד. בשיר הזה, אלניס נאיבית מאוד, וזה כואב לחשוב איך הבחורים היו מגיבים אילו היא הייתה שולחת להם את המכתב. נראה שאלניס יודעת שהיא משלה את עצמה, כי היא לא מעיזה לשלוח את המכתבים, היא מתייקת אותם בתיקיית "לא נשלח".
