שירשור סיפורים (2 ??)
שירשור סיפורי קודם ניתבקשתי לפרסם את הקטע הבא. אני זוכר שקראתי עליו, אבל הוא ממש מקסים, אז הנה הוא שוב: אמנות הלחימה של אמן-התה תורגם ע"י אחיקם אורי, מתוך Myths And Legends Of The Martial Arts מאת פיטר לואיס. ביפן נחשב העיסוק באמנות התה משלוח-יד מכובד ביותר, בעל איכויות-זן מופלאות, כמעט מקודש. סיפור קצר זה זורה אור על עומקה של אמנות זו. אמן תה אחד, לפני כ-300 שנה בקיוטו, היה נחפז בין הסמטאות הצרות העמוסות, בדרכו ללמד את בתו של סוחר עשיר כיצד לערוך טקס-תה. תוך הילוכו, מבלי לשים לב למעשהו, פגעה גב ידו בחרבו של סמוראי שעבר מולו. הסמוראי נפגע עמוקות. שהרי נגיעה כזו בחרב, היא נפשו של הסמוראי, משולה כנגד הנחתת סטירה על לחיו. הוא קרא בו במקום לאמן-התה להתייצב לדו-קרב בשערי העיר, למחרת. בקשות הסליחה של אמן התה נענו בשלילה מוחלטת. אמן התה נרגש ונפחד. שכן מה לו ולקרבות? הרי הוא אמן תה. מייד לאחר השיעור שהעביר לבתו של הסוחר העשיר, מיהר אמן התה אל בית חברו חרש-הברזל, מייצר החרבות, כדי לשאול ממנו חרב לקרב שלמחרת. "מה תעשה בחרב", שאל-טען חרש הברזל. "הלוא אתה איש תה כל ימיך". "אבל הכבוד מחייבני להגיע לקרב", השיב אמן התה. "אז לך. אין לך סיכוי לצאת חי, אז לפחות בצע את טקס התה פעם אחת ואחרונה, לפני מותך מידו של הסמוראי". למחרת אותו יום התייצב הסמוראי בשערי העיר, ממתין לבוא קורבנו. סביבו התאספו סקרנים. עבר זמן מה, והנה מופיע אמן התה, שאינו נושא חרב. "לפני שנלחם, עלי לבצע את טקס התה", ובאומרו זאת כרע על ברכיו והכין לפניו את הדרוש לטקס. הוא הרתיח מים על מדורה קטנה שהקים, ואז, תוך ריכוז מלא בטקס, הצליף לתוך המים אבקת תה. במברשת שבידו בחש את המרקחת, בתחילה בכיוון השעון, ואחר כך נגדו. הוא היה שלו ורגוע, עוסק במלאכה אותה הביא לכדי שלמות. לאחר כחצי שעה של טקס, צעד הסמוראי קדימה ופנה אל אמן התה: " אמן-תה, הקשב. הרגתי הרבה אנשים בימי חלדי. חלקם התחננו לסליחתי, חלקם הציעו כופר זהב וכסף, חלקם ניסו להמלט. אך אף אדם שפגשתי בחיי לא עמד מול מותו בכזו שלווה רוגעת, כמוך". אמן התה השפיל את עיניו בענווה. "הטקס שלך הוא ביטוי לשלמות", המשיך הסמוראי. "הלוואי וגם אני אוכל לעמוד בשלווה כזו מול מותי בקרב. אך לפני כך, עלי ללמוד את טקס התה. אנא, סלח לי על עזות מצחי בהזמיני אותך לקרב, ועשה אותי לתלמידך בעשיית טקס התה".
שירשור סיפורי קודם ניתבקשתי לפרסם את הקטע הבא. אני זוכר שקראתי עליו, אבל הוא ממש מקסים, אז הנה הוא שוב: אמנות הלחימה של אמן-התה תורגם ע"י אחיקם אורי, מתוך Myths And Legends Of The Martial Arts מאת פיטר לואיס. ביפן נחשב העיסוק באמנות התה משלוח-יד מכובד ביותר, בעל איכויות-זן מופלאות, כמעט מקודש. סיפור קצר זה זורה אור על עומקה של אמנות זו. אמן תה אחד, לפני כ-300 שנה בקיוטו, היה נחפז בין הסמטאות הצרות העמוסות, בדרכו ללמד את בתו של סוחר עשיר כיצד לערוך טקס-תה. תוך הילוכו, מבלי לשים לב למעשהו, פגעה גב ידו בחרבו של סמוראי שעבר מולו. הסמוראי נפגע עמוקות. שהרי נגיעה כזו בחרב, היא נפשו של הסמוראי, משולה כנגד הנחתת סטירה על לחיו. הוא קרא בו במקום לאמן-התה להתייצב לדו-קרב בשערי העיר, למחרת. בקשות הסליחה של אמן התה נענו בשלילה מוחלטת. אמן התה נרגש ונפחד. שכן מה לו ולקרבות? הרי הוא אמן תה. מייד לאחר השיעור שהעביר לבתו של הסוחר העשיר, מיהר אמן התה אל בית חברו חרש-הברזל, מייצר החרבות, כדי לשאול ממנו חרב לקרב שלמחרת. "מה תעשה בחרב", שאל-טען חרש הברזל. "הלוא אתה איש תה כל ימיך". "אבל הכבוד מחייבני להגיע לקרב", השיב אמן התה. "אז לך. אין לך סיכוי לצאת חי, אז לפחות בצע את טקס התה פעם אחת ואחרונה, לפני מותך מידו של הסמוראי". למחרת אותו יום התייצב הסמוראי בשערי העיר, ממתין לבוא קורבנו. סביבו התאספו סקרנים. עבר זמן מה, והנה מופיע אמן התה, שאינו נושא חרב. "לפני שנלחם, עלי לבצע את טקס התה", ובאומרו זאת כרע על ברכיו והכין לפניו את הדרוש לטקס. הוא הרתיח מים על מדורה קטנה שהקים, ואז, תוך ריכוז מלא בטקס, הצליף לתוך המים אבקת תה. במברשת שבידו בחש את המרקחת, בתחילה בכיוון השעון, ואחר כך נגדו. הוא היה שלו ורגוע, עוסק במלאכה אותה הביא לכדי שלמות. לאחר כחצי שעה של טקס, צעד הסמוראי קדימה ופנה אל אמן התה: " אמן-תה, הקשב. הרגתי הרבה אנשים בימי חלדי. חלקם התחננו לסליחתי, חלקם הציעו כופר זהב וכסף, חלקם ניסו להמלט. אך אף אדם שפגשתי בחיי לא עמד מול מותו בכזו שלווה רוגעת, כמוך". אמן התה השפיל את עיניו בענווה. "הטקס שלך הוא ביטוי לשלמות", המשיך הסמוראי. "הלוואי וגם אני אוכל לעמוד בשלווה כזו מול מותי בקרב. אך לפני כך, עלי ללמוד את טקס התה. אנא, סלח לי על עזות מצחי בהזמיני אותך לקרב, ועשה אותי לתלמידך בעשיית טקס התה".