שירים לשבת
שלומית נעים־נאור
פרא
הַשֶּׁמֶשׁ עָמְדָה בְּרוּם הַשָּׁמַיִם הָעֵצִים הִתְלַקְּחוּ
הֶהָרִים רָקְדוּ מוּלֵנוּ.
בְּצֵל הַמְּאֹרָעוֹת הִמְצֵאנוּ שָׂפָה
אוֹתִיּוֹת מִתְהַפְּכוֹת וּסְפָרוֹת הַמְּגַלּוֹת אֶת שֶׁכְּבָר חוֹשֵב
בָּכִינוּ אֶת הַמְצָאָת הַגַּלְגַּל בְּעוֹלָם שָׁטוּחַ וְאֵינְסוֹפִי
מַה הוֹגֵן לָנוּ, שׁוּב נָחַלְנוּ אַכְזָבָה.
כְּשֶׁהִתְבַּגַּרְנוּ כָּרִינוּ לְרָאשֵׁינוּ מֶלַח
גִּלִּינוּ בַּגּוּף כִּיסִים שֶׁל חֶמְלָה.
הִשְׁלַמְנוּ עִם הַמָּוֶת
וְיָדַעְנוּ כִּי כָּל עוֹד עוֹמֶדֶת הַשֶּׁמֶשׁ בְּרוּם הַשָּׁמַיִם
לֹא נִכָּחֵד
שָׁתַקְנוּ עַד שֶׁאַהֲבָתֵנוּ חָקְקָה בָּנוּ צַלֶּקֶת
לִקַּקְנוּ אֶת עוֹרֵנוּ כְּדֵי לִלְמֹד מַהִי תְּרוּפָה
גִלִּינוּ כִּי הָאֵשׁ נוֹלֶדֶת וּמֵתָה עִם הַמָּיִם
וּמַה שֶּׁהָיָה בֶּעָבָר לֹא יָשׁוּב לֶעָתִיד
מירון ח. איזקסון
הזנחת העור
הִזְנַחְנוּ אֶת הָעוֹר
יוֹתֵר מִכָּל שִׁטְחֵי הַחַיִּים,
דַּוְקָא אֶת הַכִּסּוּי לְרֹב הַמַּעֲשִׂים
גַּם אֵלֶּה שֶׁאֵינָם מְזִמָּה.
פְּשׁוּטִים הָאֵיבָרִים תַּחַת הָעוֹר
כְּחַיֵּי לַיְלָה שֶׁל עֹמֶק יָם,
וּבִלְעָדָיו כָּל נְקֻדּוֹת הַפִּתּוּי
וְהַצְּלָעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁגִּדְּלוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ
הָיוּ נִרְאוֹת מִכְּדֵי לִהְיוֹת נֶאֱהָבוֹת,
שְׂרוּפוֹת מִכֹּחַ הַשֶּׁמֶשׁ
וּמִדִּבּוּרֵינוּ הַחֲרִיפִים.
זָנַחְנוּ אֶת הָעוֹר
כְּדֵי לְכַסּוֹת עַל הַדָּם וְהָעֶצֶם
בִּדְרָכִים חֲדָשׁוֹת.
וְהָעוֹר עַצְמוֹ: פַּעַם
הָיָה מְבַקֵּשׁ לִטּוּף אוֹ צְבִיטָה
וְלֹא פָּחַד לְהִתְקַלֵּף בַּקַַּיִץ
וְיָדַע לִשְׁטֹף בְּקַלּוּת אֶת הַכְּתָמִים.
שלומית נעים־נאור
פרא
הַשֶּׁמֶשׁ עָמְדָה בְּרוּם הַשָּׁמַיִם הָעֵצִים הִתְלַקְּחוּ
הֶהָרִים רָקְדוּ מוּלֵנוּ.
בְּצֵל הַמְּאֹרָעוֹת הִמְצֵאנוּ שָׂפָה
אוֹתִיּוֹת מִתְהַפְּכוֹת וּסְפָרוֹת הַמְּגַלּוֹת אֶת שֶׁכְּבָר חוֹשֵב
בָּכִינוּ אֶת הַמְצָאָת הַגַּלְגַּל בְּעוֹלָם שָׁטוּחַ וְאֵינְסוֹפִי
מַה הוֹגֵן לָנוּ, שׁוּב נָחַלְנוּ אַכְזָבָה.
כְּשֶׁהִתְבַּגַּרְנוּ כָּרִינוּ לְרָאשֵׁינוּ מֶלַח
גִּלִּינוּ בַּגּוּף כִּיסִים שֶׁל חֶמְלָה.
הִשְׁלַמְנוּ עִם הַמָּוֶת
וְיָדַעְנוּ כִּי כָּל עוֹד עוֹמֶדֶת הַשֶּׁמֶשׁ בְּרוּם הַשָּׁמַיִם
לֹא נִכָּחֵד
שָׁתַקְנוּ עַד שֶׁאַהֲבָתֵנוּ חָקְקָה בָּנוּ צַלֶּקֶת
לִקַּקְנוּ אֶת עוֹרֵנוּ כְּדֵי לִלְמֹד מַהִי תְּרוּפָה
גִלִּינוּ כִּי הָאֵשׁ נוֹלֶדֶת וּמֵתָה עִם הַמָּיִם
וּמַה שֶּׁהָיָה בֶּעָבָר לֹא יָשׁוּב לֶעָתִיד
מירון ח. איזקסון
הזנחת העור
הִזְנַחְנוּ אֶת הָעוֹר
יוֹתֵר מִכָּל שִׁטְחֵי הַחַיִּים,
דַּוְקָא אֶת הַכִּסּוּי לְרֹב הַמַּעֲשִׂים
גַּם אֵלֶּה שֶׁאֵינָם מְזִמָּה.
פְּשׁוּטִים הָאֵיבָרִים תַּחַת הָעוֹר
כְּחַיֵּי לַיְלָה שֶׁל עֹמֶק יָם,
וּבִלְעָדָיו כָּל נְקֻדּוֹת הַפִּתּוּי
וְהַצְּלָעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁגִּדְּלוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ
הָיוּ נִרְאוֹת מִכְּדֵי לִהְיוֹת נֶאֱהָבוֹת,
שְׂרוּפוֹת מִכֹּחַ הַשֶּׁמֶשׁ
וּמִדִּבּוּרֵינוּ הַחֲרִיפִים.
זָנַחְנוּ אֶת הָעוֹר
כְּדֵי לְכַסּוֹת עַל הַדָּם וְהָעֶצֶם
בִּדְרָכִים חֲדָשׁוֹת.
וְהָעוֹר עַצְמוֹ: פַּעַם
הָיָה מְבַקֵּשׁ לִטּוּף אוֹ צְבִיטָה
וְלֹא פָּחַד לְהִתְקַלֵּף בַּקַַּיִץ
וְיָדַע לִשְׁטֹף בְּקַלּוּת אֶת הַכְּתָמִים.