ניגון עתיק, ניתוח:
השיר מתאר אהבה עמוקה, יש להגיד עמוקה מדי, אובססיבית. אהבה לאחרת, לפי מבקרי ספרות אולי אחרת לא מציאותית. נראה לי כי הרגשות והמצב הם כפי הנראה משהו ישן, מוכר, ידוע - כמו בביטוי same old story או אותו "ניגון עתיק". יש בשם גם נופך מיושן ומיסטי מעט, אולם לטעמי לא זו הכוונה. לגבי מבנה השיר- ששה משפטי תנאי, סימטרי (ארבעה בתים שווים) כאשר עבור כל משפט תנאי מתייחס חלקו הראשון למאוויה של הנמענת (מאוויים תיאורטיים - "אם תבקשי", "אם תרחפנה"), וחלקו השני לתוצאה - או למעשים שהמוען האובססיבי מוכן לעשות בשביל למלא את מאוויה (גם כשאלה בכלל אינם מאוויה, אלא פנטזיה מורבידית כמעט של היוצר). מבנה זה שב על עצמו מספר פעמים, וכך נבנה מתח לקראת הקליימקס - הצד האובססיבי, החולני ממש, הירוק, הדוחה של הקנאה שאינה עוד אהבה. הבית האחרון נותן "מכה" לקורא, שכן מנתינה כה עזה של הבתים הקודמים עובר לפגיעה בה. אם נבחן את השיר מחדש, נמצא אלמנטים קודמים של מוות, שכול וקנאה - "אכסך ואשכב על אבן", אלמנטים של קנאה ומוות כבר מהתחלה, ובוודאי אלנטים של אובססיה. לטעמי אחד השירים החלשים של אלתרמן.