שירה/פזמונאות

[lexigali]

שירה/פזמונאות

מישהו יכול להמציא הגדרה חד-משמעית וברורה לכל אחד מהנ"ל? מתי שירה הופכת לפזמונאות? כשיש בתים? כשיש פזמון? כשהשיר מושר או שנכתב למטרת חיבור לחן עתידי? כשיש לו מבנה מסוים? האם שירי ילדים יכולים להחשב לשירה? האם הגבול הוא, כמו שאני מרגישה, עניין תחושתי/אינטואיטיבי/פילוסופי, או האם יש הגדרות ברורות?

 

[מאייר]

שירה ופזמונאות

לדעתי, המילה "פזמונאות" באה לענות על צורך להשתוות למילים הלועזיות המתארות שני דברים שונים. אני לא בטוח שזו מילה חדשה יחסית, אבל נראה לי שעד לפני זמן מה כולם היו אומרים "שירה" על כל סוג של כתיבה אמנותית, בין אם היא מופיעה בספר שירה או מושרת בפרסומות. באנגלית, המילה "poetry" מתארת "שירה" במובן האמנותי-עמוק שלה (כפי שאנחנו מבינים מהי "שירה") והמילה "song" מתארת שיר שבא ממקום קליל יותר (עד כמה שהמילה "קליל" מתאימה להגדרה זו) - לכן המילה "פזמון" באה לתאר "song" בעוד שהמילה "שירה" היא "poetry". זו דעתי לפחות.

 

[shellyland]

ברשותכם, אצטט דברים שאמר בנושא

שמעון (הבונבון הג´ינג´י) אדף, כאשר נשאל את אותה שאלה בדיוק בפורום אחר (כזה שמזמינים בו אורחים לפעמים, אההמ אההמ...): "כשאני כותב שיר, אני מודע לעובדה שמעבר לשיר אין שום דבר. לא מוזיקה חיצונית ולא קול של זמר. התביעה הזאת לשלמות לפעמים קשה מדי. יש לי צורך לפעמים להתחבר לאנשים ולמדיום אחר, כדי שאוכל להגיד דברים פשוטים שאני רוצה להגיד. " ובאופן אישי, אני מוצאת שאחד ההבדלים הבולטים בין שיר (טוב) לפזמון הוא, שרמת החוויה הרגשית שעובר הקורא עם פיענוח השיר גבוהה בהרבה מזו שהו עובר עם פענוח הפזמון - אם וכאשר יש בכלל מה לפענח. כמו שאומר הבונבון - בפזמון שי משהו פשטני יותר. מוחצן.

 

[תופס עוגב]

אז אולי תסבירי לי איך את לא מתביישת

להגיד לי להלחין שירים שלי?!

הוא אשר ציטטת:"כשאני כותב שיר, אני מודע לעובדה שמעבר לשיר אין שום דבר. לא מוזיקה חיצונית ולא קול של זמר" וחוץ מזה, כשראיתי את השאלה בהתחלה חשבתי לי: או, עכשיו יגיעו המכות

ושוב יצאנו כאלה משעממים, לאמבין, לא יכול מישהו לא להסכים לצורך הגיוון?! ולענינינו בואו רק לא נשכח שבתקופת המקרא אין הפרדה בין שירה לשירה. אין ספק שההפרדה מאוחרת יותר וכמו שציינו פה הצורך נבע מההקבלה לשפות אירופאיות (song/poem או Lied/Gedicht וכו´) (כמה חבל שהאירופאים לא אימצו את ההבחנה העברית בין מנגן למשחק) מידע נוסף ממיודעינו אא"ש - מתברר שבתקופת הגאונים היה פזמון כינוי לשיר - פיוט דתי הכולל חרוזים חוזרים. אני מניח שמכאן המינוח התגלגל בקלות לשיר מחורז ומושר שיש בו חטיבה חוזרת. (ומטבע הדברים אלה טקסטים שבנויים על פחות רבדים מטקסטים "שמעבר להם לא עומד שום דבר", כמו שאמר הבונבון של שלי

) מה שבאמת מזכיר לי, שלי, לא כתבת לנו מה שם/ות הספר/ים של אדף, ובאיזה הוצאה הם. גם לא כתבת לנו עליו דבר וחצי דבר (מעבר לזה שהוא בונבון וג´ינג´י, ממש "ג´נג´י שלי"

אני מחכה לסקירה

ועכשיו, אחרי שהבאתי כל כך הרבה דברים בשם אומריהם, לא נותר לי אלא לחכות לגאולה

 

[דער_רוסישער]

מאידך,

ישנם שירים שהמושרר לא חשב שיולחנו, כגון זמר נוגה לרחל, תיבת הנגינה נפרדת לאלתרמן והכניסיני לביאליק. מעניין לציין שכאשר נשאל ולדימיר ויסוצקי מי הוא (מבחינת הז´אנר), שאנסוניה? בארד? הוא ענה: אני משורר. היום על המשורר לבצע את שיריו בליווי גיטרה, מה שאני גם עושה. ואני בטוח- הוסיף- כי אם פושקין היה חי בימינו גם הוא היה מבצע את שיריו לקול צלילי מיתר. אם זכורני נכון- הוא ידע לנגן על כלי נגינה כלשהו, ע"כ. א רוהיקן שאבעס יונה

 

[גרי רשף]

מבחן הכוונה../images/Emo22.gif

נראה לי שפזמון נכתב מתוך כוונה להיות מולחן, ושיר לא. נכון שרחל הולחנה בשפע, אך היא לא כתבה את שיריה ומסרה אותם למלחינים, ומלחינים לא ניגשו אליה עם מנגינות וביקשו שתתאים להן מילים. אל אהוד מנור, לעומת זאת, מגיעים מלחינים עם מנגינות ומבקשים שיתאים להן מילים, ולחילופין מבקשים ממנו שיר שהם יוכלו להלחין. מזה נגזר מה ששלי אמרה: הפזמון הוא עזר כנגד המנגינה. הוא צריך לחיות איתה בשלום ולכן הפזמונאי משנה לא פעם את המילים על פי בקשת המלחין, הפזמון מחורז ומקצבו קבוע. השיר, לעומת זאת, הוא יצירה בעלת ישות משלה. לפיכך הוא אמור להיות מוקפד ועמוק יותר, ואינו חייב להיות במקצב קבוע לנוחיות המלחין. זו הסיבה שמי שמנסה להלחין שיר של משורר צריך לעסוק באקרובטיקה.

 

[lexigali]

אני בספק אם אלתרמן, למשל, כתב את כל

הפזמונים שלו בידיעה שיולחנו אי פעם (ע"ע "ספני שלמה המלך", ועוד רבים). ההבחנה בין שיר לפזמון היא כנראה רבת-פנים וכוללת מרכיבים שונים שהוזכרו כאן.

 

[shellyland]

רשף? מסכים איתי? לא יכול להיות!

מייד אני הולכת לבדוק את עצמי פעם נוספת, ליתר בטחון. בכל אופן - אבהיר בקצרה (וכשיהיה לי קצת יותר זמן גם באריכות): שירה מולחנת איננה פזמונאות! שירה עומדת בפני עצמה. היא יחידה אחת שלמה ומושלמת. פזמון יכול להרשות לעצמו חריגות מהלכידות הפואטית. ובקשר לאקרובטיקה - זו הסיבה בגללה אני לא מוכנה לסלוח לנורית הירש על כך שהלחינה את "אהבתה של תרזה די-מון" כאילו הוא פזמון, ושברה את המבנה הסונטי של השיר.