שיפוץ המציאות

[vered4]

שיפוץ המציאות

דיברו כאן בעבר על שקרים (אם אני לא טועה). כשהילד שלי משקר, אני לא מתייחסת לזה ממש כשקר, אלא יותר כשיפוץ המציאות. קשה לו עדיין להתמודד אז ככה הוא עוזר לעצמו. הבעיה היא שהוא רוצה שנאמין לו ללא עוררין! ומתלונן ונעלב מאוד אם אני לא תומכת בו ב100%. הבעיה היא שאני יודעת בודאות מה האמת, וברור לי שמה שהוא אומר לא נכון. מה דעתכם?

 

[DizzyMissLizzy]

בן כמה הילד?

 

[vered4]

11

 

[DizzyMissLizzy]

בגיל הזה...

הייתי מתייחסת לזה כאל שקר, ומבהירה לו שאת תכעסי פחות אם יגיד את האמת המרה, מאשר אם תגלי ששיקר. אחת הסיסמאות שאני נוהגת לשנן לילדי היא: "השקר הטוב ביותר הוא האמת" ומנסה להסביר להם ששקרים תמיד מתגלים בסוף. אולי לפעמים זה לוקח יותר זמן, אבל כשזה מתגלה - אז התגובה הרבה יותר קשה. בהצלחה !

 

[AYELET1]

נראה לי ששאלת השאלות היא....

אלו שקרים הוא מספר??? האם אלו שקרים כדי להתחמק ממעשה שעשה , וצפוי להענש על כך? האם מדובר , אולי, בשקרים אחרים. במצב שלא נעים לו להתמוד איתו, למשל מקרה בביה"ס בו יצא באור לא טוב והוא אינו רוצה לספר על כך בגלל אי הנעימות? ישנם הבדלים תהומיים בין 2 המצבים הללו. בעוד שבמצב הראשון, אם הקר היה מתגלה, התגובה שלי היתה קשה, הרי במקרה השני, הייתי משתדלת להסביר לילד שהוא יכול לבוא אלי גם במצבים לא נעימים, אני אתמוך, אולי אוכל לעזור וכו´

 

[vered4]

אצלי בכל אופן לא מדובר בעונש

לדוגמא שני מקרים אתמול למשל הוא התקשר מחבר ושאל מתי לחזור, אחותו (שענתה לטלפון) שאלה אותי, ואמרתי שיחזור בשעה X. הוא חזר חצי שעה יותר מאוחר, ולמרות שלא כעסתי עליו, אבל שאלתי אותו למה אחר (לא דאגתי, פשוט היינו צריכים לצאת), הוא התחיל להמציא סיפורים על כך שאחותו אמרה לו לצאת בשעה X (כשאני הייתי שם ושמעתי על מה היה מדובר). ההתחכמות הזו היתה מיותרת ומעצבנת. בינו ובין המורה שלו יש הרבה פעמים, שהוא טוען שהמורה לא אמרה לעשות משהו, כשאני יודעת מילדים אחרים שכן. הוא לא משאיר אותי בצד, אלא רוצה שאתמוך בו נגד המילה של המורה, ומאוד נעלב אם אני לא מאמצת את הסיפור שלו ב100%. נראה לי חשוב שהילדים יבינו, שאם הם לא מספרים את האמת, קשה לנו לדעת מתי הדברים נכונים ומתי לא. גירסת ה"זאב, זאב" לדעתי לא מדובר על אי תמיכה, פשוט לא נוח לו להתמודד.

 

[AYELET1]

לדעתי מדובר בשקרים מרגיזים ביותר

במקרה הראשון הוא עלול לסבך את אחותו, וזה מאד לא הוגן. במקרה השני, הציבי בפניו עובדה שהוא אינו יכול לתמרן אותך! יש בזה אלמנט שליטה מסויים, במה שהוא מנסה לעשות, ואינך צריכה להסכים לכך! לא התכוונתי לכך , כאשר דיברתי על תמיכה.

 

[vered4]

לפי מה שאני רואה, לא רק אצלי

ילדים משקרים. ברב המקרים אלה שקרים שגם אם לא תופסים אותם, לא קורה שום דבר רציני. אני תמיד הייתי בדעה, שהם יעשו דברים, ועדיף שהשקרים שלהם לא יהיו מתוחכמים מכדי שאעלה עליהם. הרי הם ישתדלו להתייעל

כדי שלא נגלה, ואם יהיה משהו רציני, לא נדע. במקרה עם אחותו, הוא יודע שאני לא נכנסת כשופטת ביניהם, ולכן היא סתם תתעצבן עליו, אבל אני לא אתערב והיא לא תסתבך. במקרה הספציפי הזה, שמעתי מה אמרה לו, ולכן נוצרה בעיה. במקרי בית הספר, אני מרגישה שיש מעין בקשת עזרה. יש לו בעיה להתמודד עם דרישות המורה. המורה מנסה להרגיל את הילדים לצורת עבודה מסוימת, ומתיחסת "קשה" לילדים שלא מביאים מחברת. מבחינתה זה כאילו לא עשו את העבודה. אם הילד קצת מפוזר, לא מספיק בשל, הוא יתקל איתה הרבה על הרקע הזה. יכול להיות שהיא צודקת, ובכיתה ה´, ילד צריך להיות מסוגל להיות יותר מסודר. אבל אני חושבת (ומפה התבססה התאוריה שלו) שהמורה קצת דפוקה בדרך החינוך שלה, לכן הוא מצפה שאאמין לו ולא לה. "הבעיה" שלפעמים היא בסדר, ואני גם מעונינת שהיחסים ביניהם יהיו יותר טובים, מנסה לתווך ביניהם, ואז היחס שלי שונה.

 

[אחותו של שקספיר]

ילד משקר כי?

אולי שווה לבדוק לא את התופעה אלא את הסיבה. למה הוא בוחר בדרך של שקרים,כבריחה? כאי התמודדות?מאי רצון להיות"לא בסדר"? פחד מהתוצאות? מהי הסיבה. ואחרי בדיקת הסיבה -בדיקת ההתייחסות. "ילדים משקרים"זוהי אכסיומה שאת מצהירה עליה. לא בטוחה בכך. כולם משקרים לעיתים, ילדים ובוגרים. השאלה היא תמיד המינון העוצמה והסיבה. אני בתור ילדה, כאשר איחרתי לשוב הבייתה הייתי ממציאה ספורים בלתי אפשרים היות וחייתי בעולם הספרים והדמיון לא ראיתי בכלל את הפער בין ה"ספור" על נסיכים ומכשפות ואמיל והבלשים שפגשתי בדרך ובין סיכוי ההסתברות הריאליים שאכן פגשתי את אמיל בדרך הבייתה מבית ספר. אבל,כיום אני יודעת למה שיקרתי כי פחדתי מהתגובה הכועסת ועל הספורים הייתי זוכה לקבל חיוך סלחני של "נו,ועכשיו תגידי מה האמת?"

 

[vered4]

ילדים משקרים, לא אכסיומה

תקראי את זה כהמשך של הכותרת. כמו שאני רואה את זה, זה ענין של קושי בהתמודדות. הבעיה יכולה להווצר כאשר הפתרון הזה מתקבל כל כך טוב, שזה נהפך לבחירה אוטומאטית.

 

[AYELET1]

התמיכה בעניין המורה ...

יכולה לבוא גם ע"י שיחה עם המורה (בידיעתת הילד), בשיחה בטריו וכד´ (כל זה בהנחה שיש עם מי לדבר, בקשר למורה). דרישה שתאמיני בשקר , עדיין נראית לי כאלמנט שליטה ולא שום דבר אחר (כולל דמיון עשיר שגם את וגם אש"ש דיברתן עליו).

 

[vered4]

התנהגות המורה היא משהו כמו

אין עשן בלי אש. בתחילת השנה היו מקרים שהיא אמרה דברים אחרים להורים מאשר היו במציאות. הילדים ידעו את זה, והיה טיפול "רב מערכתי" בענין, כולל המנהלת. לדעתי היום קשה לה לשקם את האמון עם הבן שלי, וכל דבר, נכון או לא נכון, הוא תולה בזה שהיא משקרת. חלק מהדברים קשורים לזה שהוא קצת מעופף, לא מרוכז ולא שם לב שאכן קרו. אז במקרה הזה, הפתרון הקל הוא- המורה משקרת. לכן הדרישה שלו שאאמין לו, נובעת מזה שהוא מאמין שהוא צודק, קשה לו לקבל שהוא לא. עם מורה כזו, היום הוא בטח לא יכול להתמודד לבד. היא מסוג המורות שלפני ההורים מדברות אחרת לגמרי, ועם הילדים אחרת. היום המצב הרבה יותר טוב, אבל היא גרמה להרבה נזק ביחס התלמידים אליה. אבל אני מתייחסת אל זה כאל שיעור בכישורי חיים. אחרי מורה כזו, יהיה לו יותר ידע איך להתמודד.

 

[bimbo.]

אין בכוונתי להתייחס לנושא המורה

או לנושא ספציפי כלשהו. אני רוצה רק להזכיר את העובדה, שהילדים מעורים היטב בנעשה סביבם ויודעים מצויין עד כמה משקרים בכל מקום ובכל הזדמנות (פוליטיקה, חברה, משטרה, בית הספר), ואני בטוחה שגם שומעים את הוריהם "משפצים" את האמת פה ושם כדי לצאת ממצבים מביכים. אני לא בטוחה שילדים מבחינים תמיד בחבל הדק המפריד בין שקר מכוון לבין שיפוץ האמת. עם זאת, יש לעמוד על כך שעל הצאצא לומר את האמת גם אם לא נעימה, ולהציע לו תמיכה כשמגיע לו. החיים קשים, מה לעשות...