joy of existence
New member
שיפוט עצמי
שיפוט עצמי- אחד מהמנגנונים שפועלים אצל כל אחד מאיתנו הוא המנגנון של שיפוט וביקורת עצמית. מדובר על אותו מנגנון מסרס הגורם לנו לדבר אל עצמנו בצורה לא נעימה ולחשוב שאנחנו פחות שווים ממה שאנחנו באמת. מדובר, על אותו מנגנון של קטילה עצמית המונע מאיתנו לגשת לעשות דברים ולהצליח בענק. מדובר על המנגנון הזה שלא מפסיק לברבר בשכל שלנו, שגורם לנו להתבייש, שגורם לנו לא להגשים את החלומות שלנו, שגורם לנו לפחד ממה יחשבו עלינו. כמה פעמים אמרת לעצמך?: "אני לא שווה מספיק בשביל להתחיל איתה/איתו" "הם לא אוהבים אותי" "אני לא באמת כזאת טובה כמו שהם חושבים" "זה נראה כאילו אני נחמד אבל בפנים אני מפלצת" "אני מכוערת" "אני שמן מדי" "אני לא כמו האנשים האלה שמצליחים בחיים, עובדה - אני פשוט לא מצליח, לא יכול..." בתכונו, יש לנו ספר חוקים האוגר בתוכו מלא סעיפים שבהם כתוב איך אנחנו אמורים להראות, איך אנחנו אמורים להתנהג, איך אנחנו אמורים להרגיש, איך אנחנו אמורים לתפוס את עצמנו, איך אנחנו אמורים להגיב בכל מיני סיטואציות, איך ההצלחות שלנו צריכות להראות וכו' לדוגמא: מושיקו התחיל את שנת הלימודים בכיתה יא'. השנה, הגיעה לכיתה תלמידה חדשה ויפיפיה העונה לשם "גלית". מושיקו הביט בגלית נכנסת לכיתה ובעוד המורה מספרת שזוהי תלמידה חדשה לשנת הלימודים הנוכחית, עיניו של מושיקו כמעט יצאו מחוריהן וליבו החל פועם בחוזקה. מושיקו פשוט ידע ללא ספק שהוא עומד לראות אותה עירומה....... במהלך היום, מושיקו תכנן אינספור פעמים איך יתחיל עם גלית. לבסוף, ביום למחרת, מושיקו התלבש במלוא הדרו, שם מרענן פה וייצא לדרך לפגוש את גלית- מושא חרמנותו. בהגיעו לבית הספר, ראה את גלית שעמדה בכניסה ונראתה כאילו היא מחכה רק לו... ניגש אליה ואמר לה שהוא מעוניין לצאת איתה. היא ענתה בשלילה ולא הסכימה לדבר איתו יותר, למרות שהוא ניסה שוב ושוב במהלך היום. מושיקו שפט וביקר את עצמו ללא הפסקה, תו"כ האירוע וכמו-כן לאחריו במהלך אותו יום ושאר השבוע. הוא סיפר לעצמו בראשו שהוא לא יוצלח, ושהוא לא שווה כלום, ושהוא התנהג בצורה כזאת מפגרת, ושהיה אמור להתנהג בדרך יותר מתוחכמת, ושהוא אווילי... פשוט קטל את עצמו. אם נבחן את הדוגמא הזאת נראה כמה דברים מעניינים, אציין שניים מהם: 1. מושיקו עכשיו סובל פעמיים - פעם ראשונה, בגלל שגלית סירבה לו. פעם שניה, בגלל שהוא שופט את עצמו שוב ושוב במשך זמן ממושך. 2. מושיקו עבר על חוק פנימי האומר שהוא היה אמור להצליח. לדעת מושיקו, הוא היה אמור להצליח להשיג את הבחורה - אחרת על מה הוא שופט את עצמו?! אם מראש הוא היה יודע שסביר להניח שהוא יתקל בתגובה שלילית מצידה, הוא לא היה שופט את עצמו כי זה היה ברור מראש, באופן מציאותי, שהיא תסרב. מושיקו פשוט החליט מראש שהוא צריך להצליח במשימה ואח"כ הוא לא עמד בהחלטתו - הוא לא הצליח! בספר החוקים של מושיקו היה כתוב שהוא אמור להשיג את הבחורה. אם הוא משיג את הבחורה = הצלחה, לא משיג = כישלון (וזה הזמן של מושיקו להגיד לעצמו "אני אפס, לא שווה כלום, לא ראוי, לא יוצלח, מכוער, דפוק וכו' כו'"). אנחנו עושים את זה הרבה, מחליטים לעשות כל מיני דברים (לדוגמא: לשטוף כלים, לכתוב מאמר, לדבר עם X, ללכת לרופא ועוד) ולאחר מכן אם לא הצלחנו לעמוד בהחלטתנו אנחנו פשוט שופטים את עצמנו. כמו כן, אנחנו גם מחליטים שאנחנו אמורים להיראות בצורה מסוימת (לדוגמא: רזה ויפה/ רזה, גבוהה, עם פנים עדינות וציפורניים ארוכות/ גברי וכו') ולאחר מכן אנחנו מנסים שוב ושוב להגיע לאותו המראה האידאלי השמור טוב טוב במוחנו. כל עוד אנחנו לא עומדים בסטנדרטים של מראה זה - כל מה שנשאר לנו זה להביט במראה ולהתאכזב... לכל אחד מאיתנו יש תמונה בראש של האדם האידיאלי שהוא רוצה להיות- התמונה מפורטת ביותר, וכוללת בתוכה המון פריטים, סעיפים ותת סעיפים ותת תתי סעיפים. לתמונה זאת אני קוראת "ספר החוקים". בספר החוקים שלנו יש את כל המידע אודות איך אנחנו וחיינו צריכים להיות. אם הצלחנו - אנחנו אומרים לעצמינו "סחתיין". אם לא.... שומו שמיים, רחמנא לצילען - אנחנו אשמים והלך עלינו. במהלך חיינו אותו ספר חוקים נמצא בתפקוד כל הזמן! בכל רגע בזמן העירות שלנו, ספר החוקים פועל ומתפקד ואנחנו ללא מעצור מנסים למלא אחר מצוותיו ומנסים להגיע לאותו תמונה אידיאלית. ויש לי סוד לספר לכם.... אנחנו לעולם, לעולם לא! לא נגיע למלא במדויק את ספר החוקים שלנו. לעולם לא נתנהג בדיוק כפי שנדמה לנו שאנחנו אמורים ולעולם לא נראה בדיוק כפי שנראה לנו שאנחנו אמורים ולעולם לא נרגיש תמיד את הרגשות הנכונים בזמנים הנכונים ולעולם לא תמיד נצליח בכל מה שנעשה... וגם אם המראה החיצוני שלנו מושלם, סביר להניח שיש מספיק דברים אחרים שאנחנו לא מושלמים בהם. גם אם אנחנו בתקופה שבה ההישגים שלנו מושלמים, מעל ומעבר, יכול להיות שאנחנו עדיין מתנהגים באופן אחר ממה שהיינו רוצים וחושבים יותר מדיי על דברים שנמאס לנו להתעסק בהם. וגם אם הפסקנו לחשוב יותר מדיי, סביר להניח שאנחנו עדיין לא נראים כמו שאחנו רוצים להראות ועדיין לא עומדים בכל ההחלטות שלנו... אכן קשה. קשה לעמוד בסטנדרטים של עצמינו. ועוד יותר קשה, להודות בכך שלעולם לא נצליח. ועוד יותר קשה, להודות בכך שלמרות שלעולם לא נצליח אנחנו ממשיכים לנסות במרבית הזמן לעמוד בסטנדרטים של ספר החוקים שלנו, להרגיש אשמים ולשפוט את עצמינו שוב ושוב על כך שנכשלנו. בדקו את הנושא הזה בחיים שלכם - בדקו מה התמונה האישית שלכם לגביי האדם האידיאלי שאתם אמורים להיות- בדקו על מה ולמה אתם שופטים את עצמכם. היכנסו אל תוך חייכם והתחילו להיות עירניים ולשים לב להתנהגות שלכם ברגעים מסוימים - מי אתם מנסים להיות, מה אתם מנסים לשדר, איך אתם מנסים להראות. בדקו מה אתם אומרים לעצמכם כאשר אתם שופטים את עצמכם, איך אתם מבקרים את עצמכם, מה הטענות שלכם לגביי עצמכם.
שיפוט עצמי- אחד מהמנגנונים שפועלים אצל כל אחד מאיתנו הוא המנגנון של שיפוט וביקורת עצמית. מדובר על אותו מנגנון מסרס הגורם לנו לדבר אל עצמנו בצורה לא נעימה ולחשוב שאנחנו פחות שווים ממה שאנחנו באמת. מדובר, על אותו מנגנון של קטילה עצמית המונע מאיתנו לגשת לעשות דברים ולהצליח בענק. מדובר על המנגנון הזה שלא מפסיק לברבר בשכל שלנו, שגורם לנו להתבייש, שגורם לנו לא להגשים את החלומות שלנו, שגורם לנו לפחד ממה יחשבו עלינו. כמה פעמים אמרת לעצמך?: "אני לא שווה מספיק בשביל להתחיל איתה/איתו" "הם לא אוהבים אותי" "אני לא באמת כזאת טובה כמו שהם חושבים" "זה נראה כאילו אני נחמד אבל בפנים אני מפלצת" "אני מכוערת" "אני שמן מדי" "אני לא כמו האנשים האלה שמצליחים בחיים, עובדה - אני פשוט לא מצליח, לא יכול..." בתכונו, יש לנו ספר חוקים האוגר בתוכו מלא סעיפים שבהם כתוב איך אנחנו אמורים להראות, איך אנחנו אמורים להתנהג, איך אנחנו אמורים להרגיש, איך אנחנו אמורים לתפוס את עצמנו, איך אנחנו אמורים להגיב בכל מיני סיטואציות, איך ההצלחות שלנו צריכות להראות וכו' לדוגמא: מושיקו התחיל את שנת הלימודים בכיתה יא'. השנה, הגיעה לכיתה תלמידה חדשה ויפיפיה העונה לשם "גלית". מושיקו הביט בגלית נכנסת לכיתה ובעוד המורה מספרת שזוהי תלמידה חדשה לשנת הלימודים הנוכחית, עיניו של מושיקו כמעט יצאו מחוריהן וליבו החל פועם בחוזקה. מושיקו פשוט ידע ללא ספק שהוא עומד לראות אותה עירומה....... במהלך היום, מושיקו תכנן אינספור פעמים איך יתחיל עם גלית. לבסוף, ביום למחרת, מושיקו התלבש במלוא הדרו, שם מרענן פה וייצא לדרך לפגוש את גלית- מושא חרמנותו. בהגיעו לבית הספר, ראה את גלית שעמדה בכניסה ונראתה כאילו היא מחכה רק לו... ניגש אליה ואמר לה שהוא מעוניין לצאת איתה. היא ענתה בשלילה ולא הסכימה לדבר איתו יותר, למרות שהוא ניסה שוב ושוב במהלך היום. מושיקו שפט וביקר את עצמו ללא הפסקה, תו"כ האירוע וכמו-כן לאחריו במהלך אותו יום ושאר השבוע. הוא סיפר לעצמו בראשו שהוא לא יוצלח, ושהוא לא שווה כלום, ושהוא התנהג בצורה כזאת מפגרת, ושהיה אמור להתנהג בדרך יותר מתוחכמת, ושהוא אווילי... פשוט קטל את עצמו. אם נבחן את הדוגמא הזאת נראה כמה דברים מעניינים, אציין שניים מהם: 1. מושיקו עכשיו סובל פעמיים - פעם ראשונה, בגלל שגלית סירבה לו. פעם שניה, בגלל שהוא שופט את עצמו שוב ושוב במשך זמן ממושך. 2. מושיקו עבר על חוק פנימי האומר שהוא היה אמור להצליח. לדעת מושיקו, הוא היה אמור להצליח להשיג את הבחורה - אחרת על מה הוא שופט את עצמו?! אם מראש הוא היה יודע שסביר להניח שהוא יתקל בתגובה שלילית מצידה, הוא לא היה שופט את עצמו כי זה היה ברור מראש, באופן מציאותי, שהיא תסרב. מושיקו פשוט החליט מראש שהוא צריך להצליח במשימה ואח"כ הוא לא עמד בהחלטתו - הוא לא הצליח! בספר החוקים של מושיקו היה כתוב שהוא אמור להשיג את הבחורה. אם הוא משיג את הבחורה = הצלחה, לא משיג = כישלון (וזה הזמן של מושיקו להגיד לעצמו "אני אפס, לא שווה כלום, לא ראוי, לא יוצלח, מכוער, דפוק וכו' כו'"). אנחנו עושים את זה הרבה, מחליטים לעשות כל מיני דברים (לדוגמא: לשטוף כלים, לכתוב מאמר, לדבר עם X, ללכת לרופא ועוד) ולאחר מכן אם לא הצלחנו לעמוד בהחלטתנו אנחנו פשוט שופטים את עצמנו. כמו כן, אנחנו גם מחליטים שאנחנו אמורים להיראות בצורה מסוימת (לדוגמא: רזה ויפה/ רזה, גבוהה, עם פנים עדינות וציפורניים ארוכות/ גברי וכו') ולאחר מכן אנחנו מנסים שוב ושוב להגיע לאותו המראה האידאלי השמור טוב טוב במוחנו. כל עוד אנחנו לא עומדים בסטנדרטים של מראה זה - כל מה שנשאר לנו זה להביט במראה ולהתאכזב... לכל אחד מאיתנו יש תמונה בראש של האדם האידיאלי שהוא רוצה להיות- התמונה מפורטת ביותר, וכוללת בתוכה המון פריטים, סעיפים ותת סעיפים ותת תתי סעיפים. לתמונה זאת אני קוראת "ספר החוקים". בספר החוקים שלנו יש את כל המידע אודות איך אנחנו וחיינו צריכים להיות. אם הצלחנו - אנחנו אומרים לעצמינו "סחתיין". אם לא.... שומו שמיים, רחמנא לצילען - אנחנו אשמים והלך עלינו. במהלך חיינו אותו ספר חוקים נמצא בתפקוד כל הזמן! בכל רגע בזמן העירות שלנו, ספר החוקים פועל ומתפקד ואנחנו ללא מעצור מנסים למלא אחר מצוותיו ומנסים להגיע לאותו תמונה אידיאלית. ויש לי סוד לספר לכם.... אנחנו לעולם, לעולם לא! לא נגיע למלא במדויק את ספר החוקים שלנו. לעולם לא נתנהג בדיוק כפי שנדמה לנו שאנחנו אמורים ולעולם לא נראה בדיוק כפי שנראה לנו שאנחנו אמורים ולעולם לא נרגיש תמיד את הרגשות הנכונים בזמנים הנכונים ולעולם לא תמיד נצליח בכל מה שנעשה... וגם אם המראה החיצוני שלנו מושלם, סביר להניח שיש מספיק דברים אחרים שאנחנו לא מושלמים בהם. גם אם אנחנו בתקופה שבה ההישגים שלנו מושלמים, מעל ומעבר, יכול להיות שאנחנו עדיין מתנהגים באופן אחר ממה שהיינו רוצים וחושבים יותר מדיי על דברים שנמאס לנו להתעסק בהם. וגם אם הפסקנו לחשוב יותר מדיי, סביר להניח שאנחנו עדיין לא נראים כמו שאחנו רוצים להראות ועדיין לא עומדים בכל ההחלטות שלנו... אכן קשה. קשה לעמוד בסטנדרטים של עצמינו. ועוד יותר קשה, להודות בכך שלעולם לא נצליח. ועוד יותר קשה, להודות בכך שלמרות שלעולם לא נצליח אנחנו ממשיכים לנסות במרבית הזמן לעמוד בסטנדרטים של ספר החוקים שלנו, להרגיש אשמים ולשפוט את עצמינו שוב ושוב על כך שנכשלנו. בדקו את הנושא הזה בחיים שלכם - בדקו מה התמונה האישית שלכם לגביי האדם האידיאלי שאתם אמורים להיות- בדקו על מה ולמה אתם שופטים את עצמכם. היכנסו אל תוך חייכם והתחילו להיות עירניים ולשים לב להתנהגות שלכם ברגעים מסוימים - מי אתם מנסים להיות, מה אתם מנסים לשדר, איך אתם מנסים להראות. בדקו מה אתם אומרים לעצמכם כאשר אתם שופטים את עצמכם, איך אתם מבקרים את עצמכם, מה הטענות שלכם לגביי עצמכם.
