שיעור 01-11-28
וואוו!!! בוקר מלא חוויות עוצמה!!! והוא בכלל לא ידע שהוא כזה לאחר החימום, סער ודותן העבירו 5 דקות גמישות כל אחד. אני אוהב לתרגל גמישות, מה לעשות. זה פשוט עושה לי טוב. נהניתי מהתרגילים, ובאופן לחלוטין לא מפתיע בן קלט את זה ואמר לי להמשיך לתרגל גמישות בעוד סער ודותן עברו לעבוד על מספר טכניקות. התאמנו היום במקום מאד נוח, שכלל גם משטח מעולה, גם דלתות וחלונות זכוכית ששימשו כמראות, גם שטח שצורתו היתה מאד נוחה לעבודה, גם קיר שניתן להישען עליו בנוחות וגם עמודים שניתן לשלבם בתרגול. ישבתי מול הקיר בפיסוק רחב תוך כדי חיבוק העמוד שלפני (כלומר העמוד נמצא ביני לבין הקיר, במרחק של כ-10 סנטימטרים מהקיר) והשענת הראש עליו. בהמשך נעזרתי בעמוד כמשענת לביצוע עוד מספר תרגילי גמישות. עבדתי בקצב איטי ובשקט וחשתי את הרוגע שאני תמיד מגיע אליו בעזרת התרגילים האלה. בשלב מסוים בן ניגש אלי והוסיף לי תרגיל של פיסוק הרגליים כשהן נשענות על הקיר, ובשכיבה. במהלך התרגיל עבדתי על הגמשה אנרגטית (ולא רק מכאנית) של הגוף. עצמתי את עיני כשההתכוונות שלי היא להגמיש אנרגטית את האזורים בהם אני מרגיש מתח. במהלך התרגיל בן הסביר לי שהקושי בביצוע תנוחות גוף מסוימות (כגון שפגט) הוא בהתנגדות שהגוף מפעיל כשאנו מובילים אותו לתנוחה שהוא אינו מכיר. היכולת הפיזית לביצוע התנוחה קיימת, ועלינו פשוט ללמד את הגוף להגיע לתנוחה החדשה. אחרי התרגיל הזה בן אמר לי לעמוד בפיסוק, ולפתוח אותו כמה שניתן. כשאגיע לנקודה בה אני מרגיש התנגדות עד כדי אי יכולת להמשיך, עלי לנסות לפתוח את הפיסוק עוד קצת. עמדתי בפיסוק (כשאני נשען עם כפות ידי על הרצפה) ופתחתי אותו עד שהרגשתי שהגעתי לגבול היכולת שלי. שם עצרתי ולאחר מספר שניות הרחבתי את הפיסוק עוד קצת (ממש מעט). בשלב הזה בן משך לאט ובעדינות את רגל שמאל שלי, וראו זה פלא, הפיסוק התרחב עוד יותר! עברתי להישען על האמות וביקשתי מבן לנסות למשוך גם את הרגל השניה. כך הוא עשה, והפיסוק גדל עוד קצת. בן אמר: "אתה רואה, אתה יותר גמיש ממה שחשבת." לטענתו אני יכול להצליח לתרגל באותו אופן גם לבד, מבלי שאזדקק לעזרה "חיצונית" בהזזת הרגליים. זה היה הפיסוק הכי רחב שהגעתי אליו עד היום, והתחושה מדהימה! אני פשוט יכול לעשות את זה, ואני אמשיך לעשות את זה. אני רוצה לעשות שפגט? אין בעיה. אני אמשיך לעבוד ואני אעשה אותו (או כל תנוחה אחרת שארצה). זה ברור!!! ארבע צורות הליכה למדנו היום את שתי צורות ההליכה הנוספות (3 ו-4). לא פחות קשות מהשתיים הראשונות, וכולן יחד הן סיפור עוצמה בפני עצמו. בשיעור של יום שני (לפני יומיים), לאחר שלמדנו את שתי צורות ההליכה הראשונות אמרתי בצחוק: תארו לכם שבאיזה מקום בעולם כולם הולכים ככה (צורת הליכה 1, למשל), ובשיעור הקונג-פו שלהם המורה שלהם אומר להם "או. קיי. חבר´ה, היום נלמד צורת הליכה חדשה", ואז מלמד אותם ללכת ישר (כמו ההליכה הטבעית שלנו היום). במלים אחרות, זה קשה לנו ואולי נראה לנו מוזר, פשוט כי אנחנו לא רגילים לזה, וזה מדהים לגלות באיזה אופנים שונים ומשונים אנחנו עוד יכולים להפעיל את גופנו. עכשיו כשלמדתי להכיר את ארבע צורות ההליכה הראשונות אני משתוקק (כן, משתוקק) להפוך אותן לטבעיות, כלומר, הייתי רוצה שתהיה לי היכולת לבצע אותן באותה טבעיות בה אני הולך את ההליכה הרגילה שלי. איזה מגניב הגוף הזה, וכמה סודות הוא מסתיר, הא? ראיית הילות במדיטציה מצמררררררר!!! עשינו 4 מדיטציות: אחת לחימום כפות הידיים, אחת להתבוננות על הראשונה, אחת להתבוננות על השנייה, ואחת שוב לחימום כפות הידיים. לבסוף עשינו עבודה מודרכת של השוואה בין שתי מדיטציות החימום. כל מדיטציה ארכה 2 דקות, כשביניהן הפסקה קצרה של משהו כמו חצי דקה. אז קודם כל התהליך כולו היה נהדר, ורמת הריכוז שלי בו הלכה והפכה לעמוקה יותר. היה לי מדהים למדוט תוך כדי התבוננות על המדיטציה הקודמת. ראיתי את עצמי מודט, ושחזרתי את המחשבות שהיו לי בראש בזמן המדיטציה. בהדרגה, עלה כושר השחזור שלי והרגשתי שההתבוננות במדיטציה (תוך כדי מדיטציה) ממש עוזרת לי לשפר את היכולת שלי למדוט בהמשך. אבל סיפור העוצמה האמיתי הוא... במדיטציה השלישית (בה אנו מתבוננים במדיטציה הקודמת) ראיתי את עצמי נשען על הקיר ומודט. שחזרתי את מהלך המדיטציה הקודמת, כשלפתע ראיתי שיש לידי כתם כתום בוהק על הרצפה. הכתם היה אליפטי מאורך, ומייד היה לי ברור שזוהי ההילה שלי (או חלק ממנה). ראיתי את עצמי קם מהרצפה (משהו שלא עשיתי במדיטציה הקודמת) וההילה שלי מלווה אותי. בנוסף להילה ראיתי שאני משאיר כתם בהיר (לבן או אפור מאד בהיר) על הרצפה – מעין שריד ממני שנשאר על הרצפה כסימן לכך שקודם ישבתי עליה או סימן למקום בו האנרגיה שלי התחברה לזו של הרצפה!!! המשכתי לצפות ולפתע ראיתי אנשים רבים עוברים בשטח בו התאמנו (במהלך כל האימון עברו אנשים בשטח הזה). הבנתי שאלה חלק מהאנשים שעברו שם קודם, ולפתע לכולם היתה הילה!!!!!!!!!!!!!!!! ראיתי אותם הולכים, חולפים על פנינו, וההילה שלהם, בכל מיני צבעים, הולכת איתם!!! במסגרת הקורס לראיית הילות (פורום דרך הלוחמים) ראיתי כבר צבעים של אנשים, הרגשתי חלק מהאנרגיה שלהם, ואפילו הרגשתי חלקי גוף שונים שלהם באופן שונה מחלקים אחרים, אבל אף פעם (אף פעם!!!) לא ראיתי את זה כמו שראיתי את זה היום. זה פשוט היה מטלטל וכל כך כל כך מוחשי!!! זה לא יאומן מה שעובר עלי. אני בר מזל אמיתי!!!
וואוו!!! בוקר מלא חוויות עוצמה!!! והוא בכלל לא ידע שהוא כזה לאחר החימום, סער ודותן העבירו 5 דקות גמישות כל אחד. אני אוהב לתרגל גמישות, מה לעשות. זה פשוט עושה לי טוב. נהניתי מהתרגילים, ובאופן לחלוטין לא מפתיע בן קלט את זה ואמר לי להמשיך לתרגל גמישות בעוד סער ודותן עברו לעבוד על מספר טכניקות. התאמנו היום במקום מאד נוח, שכלל גם משטח מעולה, גם דלתות וחלונות זכוכית ששימשו כמראות, גם שטח שצורתו היתה מאד נוחה לעבודה, גם קיר שניתן להישען עליו בנוחות וגם עמודים שניתן לשלבם בתרגול. ישבתי מול הקיר בפיסוק רחב תוך כדי חיבוק העמוד שלפני (כלומר העמוד נמצא ביני לבין הקיר, במרחק של כ-10 סנטימטרים מהקיר) והשענת הראש עליו. בהמשך נעזרתי בעמוד כמשענת לביצוע עוד מספר תרגילי גמישות. עבדתי בקצב איטי ובשקט וחשתי את הרוגע שאני תמיד מגיע אליו בעזרת התרגילים האלה. בשלב מסוים בן ניגש אלי והוסיף לי תרגיל של פיסוק הרגליים כשהן נשענות על הקיר, ובשכיבה. במהלך התרגיל עבדתי על הגמשה אנרגטית (ולא רק מכאנית) של הגוף. עצמתי את עיני כשההתכוונות שלי היא להגמיש אנרגטית את האזורים בהם אני מרגיש מתח. במהלך התרגיל בן הסביר לי שהקושי בביצוע תנוחות גוף מסוימות (כגון שפגט) הוא בהתנגדות שהגוף מפעיל כשאנו מובילים אותו לתנוחה שהוא אינו מכיר. היכולת הפיזית לביצוע התנוחה קיימת, ועלינו פשוט ללמד את הגוף להגיע לתנוחה החדשה. אחרי התרגיל הזה בן אמר לי לעמוד בפיסוק, ולפתוח אותו כמה שניתן. כשאגיע לנקודה בה אני מרגיש התנגדות עד כדי אי יכולת להמשיך, עלי לנסות לפתוח את הפיסוק עוד קצת. עמדתי בפיסוק (כשאני נשען עם כפות ידי על הרצפה) ופתחתי אותו עד שהרגשתי שהגעתי לגבול היכולת שלי. שם עצרתי ולאחר מספר שניות הרחבתי את הפיסוק עוד קצת (ממש מעט). בשלב הזה בן משך לאט ובעדינות את רגל שמאל שלי, וראו זה פלא, הפיסוק התרחב עוד יותר! עברתי להישען על האמות וביקשתי מבן לנסות למשוך גם את הרגל השניה. כך הוא עשה, והפיסוק גדל עוד קצת. בן אמר: "אתה רואה, אתה יותר גמיש ממה שחשבת." לטענתו אני יכול להצליח לתרגל באותו אופן גם לבד, מבלי שאזדקק לעזרה "חיצונית" בהזזת הרגליים. זה היה הפיסוק הכי רחב שהגעתי אליו עד היום, והתחושה מדהימה! אני פשוט יכול לעשות את זה, ואני אמשיך לעשות את זה. אני רוצה לעשות שפגט? אין בעיה. אני אמשיך לעבוד ואני אעשה אותו (או כל תנוחה אחרת שארצה). זה ברור!!! ארבע צורות הליכה למדנו היום את שתי צורות ההליכה הנוספות (3 ו-4). לא פחות קשות מהשתיים הראשונות, וכולן יחד הן סיפור עוצמה בפני עצמו. בשיעור של יום שני (לפני יומיים), לאחר שלמדנו את שתי צורות ההליכה הראשונות אמרתי בצחוק: תארו לכם שבאיזה מקום בעולם כולם הולכים ככה (צורת הליכה 1, למשל), ובשיעור הקונג-פו שלהם המורה שלהם אומר להם "או. קיי. חבר´ה, היום נלמד צורת הליכה חדשה", ואז מלמד אותם ללכת ישר (כמו ההליכה הטבעית שלנו היום). במלים אחרות, זה קשה לנו ואולי נראה לנו מוזר, פשוט כי אנחנו לא רגילים לזה, וזה מדהים לגלות באיזה אופנים שונים ומשונים אנחנו עוד יכולים להפעיל את גופנו. עכשיו כשלמדתי להכיר את ארבע צורות ההליכה הראשונות אני משתוקק (כן, משתוקק) להפוך אותן לטבעיות, כלומר, הייתי רוצה שתהיה לי היכולת לבצע אותן באותה טבעיות בה אני הולך את ההליכה הרגילה שלי. איזה מגניב הגוף הזה, וכמה סודות הוא מסתיר, הא? ראיית הילות במדיטציה מצמררררררר!!! עשינו 4 מדיטציות: אחת לחימום כפות הידיים, אחת להתבוננות על הראשונה, אחת להתבוננות על השנייה, ואחת שוב לחימום כפות הידיים. לבסוף עשינו עבודה מודרכת של השוואה בין שתי מדיטציות החימום. כל מדיטציה ארכה 2 דקות, כשביניהן הפסקה קצרה של משהו כמו חצי דקה. אז קודם כל התהליך כולו היה נהדר, ורמת הריכוז שלי בו הלכה והפכה לעמוקה יותר. היה לי מדהים למדוט תוך כדי התבוננות על המדיטציה הקודמת. ראיתי את עצמי מודט, ושחזרתי את המחשבות שהיו לי בראש בזמן המדיטציה. בהדרגה, עלה כושר השחזור שלי והרגשתי שההתבוננות במדיטציה (תוך כדי מדיטציה) ממש עוזרת לי לשפר את היכולת שלי למדוט בהמשך. אבל סיפור העוצמה האמיתי הוא... במדיטציה השלישית (בה אנו מתבוננים במדיטציה הקודמת) ראיתי את עצמי נשען על הקיר ומודט. שחזרתי את מהלך המדיטציה הקודמת, כשלפתע ראיתי שיש לידי כתם כתום בוהק על הרצפה. הכתם היה אליפטי מאורך, ומייד היה לי ברור שזוהי ההילה שלי (או חלק ממנה). ראיתי את עצמי קם מהרצפה (משהו שלא עשיתי במדיטציה הקודמת) וההילה שלי מלווה אותי. בנוסף להילה ראיתי שאני משאיר כתם בהיר (לבן או אפור מאד בהיר) על הרצפה – מעין שריד ממני שנשאר על הרצפה כסימן לכך שקודם ישבתי עליה או סימן למקום בו האנרגיה שלי התחברה לזו של הרצפה!!! המשכתי לצפות ולפתע ראיתי אנשים רבים עוברים בשטח בו התאמנו (במהלך כל האימון עברו אנשים בשטח הזה). הבנתי שאלה חלק מהאנשים שעברו שם קודם, ולפתע לכולם היתה הילה!!!!!!!!!!!!!!!! ראיתי אותם הולכים, חולפים על פנינו, וההילה שלהם, בכל מיני צבעים, הולכת איתם!!! במסגרת הקורס לראיית הילות (פורום דרך הלוחמים) ראיתי כבר צבעים של אנשים, הרגשתי חלק מהאנרגיה שלהם, ואפילו הרגשתי חלקי גוף שונים שלהם באופן שונה מחלקים אחרים, אבל אף פעם (אף פעם!!!) לא ראיתי את זה כמו שראיתי את זה היום. זה פשוט היה מטלטל וכל כך כל כך מוחשי!!! זה לא יאומן מה שעובר עלי. אני בר מזל אמיתי!!!
