שיעור 01-10-3
וואוו, מאיפה להתחיל? כמה דברים יכולים לקרות בכל כך מעט זמן?! קודם כל ההליכה על גדר החניון. כמה דברים אפשר להוציא ממשהו שפשוט נמצא שם. בסך הכל בטח ראיתי את הגדר הזו מליון פעמים, ופתאום היא הופכת להיות חלק ממני (אפילו אם רק חלק זמני) ואני ממנה. ההליכה על הגדר בפעם השניה (בכיוון הנגדי לכיוון בו התחלתי) היתה "חלקה" לעומת 10 הנפילות בכיוון הראשון. פשוט לא יאומן. הדברים עליהם דיברת אחר כך בפסז´, לגבי החיבור שלנו לסביבה קיבלו את כל התוקף שלהם מההליכה על הגדר. כשהייתי מחובר לגמרי לחוויה, הלכתי כמעט ללא "בעיות", וכשהתחלתי "לחשוב", לא החזקתי הרבה זמן מעמד למעלה. אותה עבודה על משטח החניון היתה מדהימה לא פחות. אני לגמרי על הקרקע, אבל מרגיש כמו על הגדר. מה עוד אפשר להגיד? ולבסוף, כשעבדתי רק על מקום אחד בגדר, כלומר ללא נסיון ללכת, אלא רק להישאר בנקודה אחת ולשמור על שיווי המשקל. אני חייב להקים לי כזאת גדר בבית וללכת עליה. איזו תחושה!!! להרגיש מה אני עוד יכול לעשות עם עצמי, עם הגוף שלי ועם הפנימיות שלי, זה כל פעם מפתיע ומרגש מחדש. רצף התנועות של פתיחת האנרגיה והדיפתה היה מהמם. קשה לי לכתוב על זה, לא כל כך משום שאני לא מצליח לתאר את מה שהרגשתי, אלא משום שזו היתה חוויה כל כך פנימית עד שאינני בטוח שאני שש לחלוק אותה. לפחות לא במלואה. היתה בזה פשוט המון עוצמה. זה היה מתיש וממלא אנרגיה בו-זמנית. שום דבר לא יכול היה להפריע לנו ו/או לחדור מבעד ל"מסך" האנרגיה שהקיף אותנו. כנראה ששום דבר גם לא היה רוצה לעשות זאת, כי היה בזה משהו קסום שלא יכול היה לעורר התנגדות חיצונית. הכל המשיך לזרום פשוט "נכון"! אסף יצא החוצה להפסקה והשאיר לי (ביודעין או שלא ביודעין) את כל תשומת הלב שלך לסיפור שלי על החלום של אתמול (רק כמה שיעורים אחרי זה הבנתי ממנו שהוא בעצם ננעל בחוץ!). רק זה שסיפרתי לך כבר עשה לי טוב. המדיטציה שבאה לאחר מכן היתה לי נהדרת. הצלחתי להתחבר לזכרון של החלום, לאו דווקא כדי לזכור או להיזכר בו, אלא פשוט כדי להיות מחובר אליו. עלו לי מספר תמונות שהוסיפו לשקט שלי ולתחושה שהכל ממשיך לזרום לי נכון. אפילו שלקח לי קצת זמן לעבור מהמדיטציה לתרגול הטכניקות, גם הן פשוט התיישבו לי בדיוק במקום, והיה לי ממש כיף לעשות אותן עם ברטקט. מעט הזמן שנשאר לגמישות הספיק לי בדיוק כדי לבצע את התנועות שרציתי ולהרגיש שהפקתי מהן את מלוא הערך שלהן. בדרך למכונית מצאתי את עצמי הולך כשלפני שתי נשים, אחת צעירה והשנייה מבוגרת ממנה בהרבה. לאורך כל הדרך הן הלכו באותו קצב בדיוק, כשאף אחת לא עוקפת את השניה. הן לא דיברו אפילו מילה משך כל הזמן שליוויתי אותן. לאט לאט הרגשתי שאני לא סתם מביט בהן, אלא שמשהו במבט שלי חודר את הטריטוריה שלהן מבלי שהן יודעות. כמעט ולא הצלחתי לראות את פניהן של שתי הנשים, אך היה לי ברור שהן אם ובתה. כש"ידעתי" את זה הרגשתי שאני מתחיל לבחון אותן לעומק ולהשוות ביניהן. בחנתי בו זמנית את תנוחת הראש שלהן, את יד ימין שלהן, את צורת הרגליים, התסרוקת שלהן וכו´. הרגשתי שמשהו ב"איך" שאני מסתכל שונה לחלוטין מההסתכלות היומיומית שלי ברחוב. זה לא היה רק בשימת הלב לפרטים, אלא גם במשך הזמן שנשארתי מרוכז בשתי הנשים, ובעומק הריכוז. לא ראיתי סביבן הילות או אנרגיה או משהו דומה, אבל "ראיתי" אותן באופן שונה לחלוטין! נסעתי הביתה, ואז באמצע הדרך... טראח, החלום שסיפרתי לך שחלמתי בלילה, חזר אלי במכה אחת. כשסיפרתי לך אמרתי שאני לא זוכר את החלום, אלא רק את העובדה שהייתי מודע לכך שאני חולם, ושחיפשתי את כפות הידיים. פתאום במכונית, בעקבות ההתחברות לחלום במהלך המדיטציה פשוט "ידעתי" על מה חלמתי! לא נזכרתי בכל החלום, ולא ראיתי אותו כרצף, אלא כמשפט אחד שמסכם אותו ומעביר את כל העוצמה שלו. זה היה פשוט לא יאמן, זה היכה בי ונשאר! פיני
וואוו, מאיפה להתחיל? כמה דברים יכולים לקרות בכל כך מעט זמן?! קודם כל ההליכה על גדר החניון. כמה דברים אפשר להוציא ממשהו שפשוט נמצא שם. בסך הכל בטח ראיתי את הגדר הזו מליון פעמים, ופתאום היא הופכת להיות חלק ממני (אפילו אם רק חלק זמני) ואני ממנה. ההליכה על הגדר בפעם השניה (בכיוון הנגדי לכיוון בו התחלתי) היתה "חלקה" לעומת 10 הנפילות בכיוון הראשון. פשוט לא יאומן. הדברים עליהם דיברת אחר כך בפסז´, לגבי החיבור שלנו לסביבה קיבלו את כל התוקף שלהם מההליכה על הגדר. כשהייתי מחובר לגמרי לחוויה, הלכתי כמעט ללא "בעיות", וכשהתחלתי "לחשוב", לא החזקתי הרבה זמן מעמד למעלה. אותה עבודה על משטח החניון היתה מדהימה לא פחות. אני לגמרי על הקרקע, אבל מרגיש כמו על הגדר. מה עוד אפשר להגיד? ולבסוף, כשעבדתי רק על מקום אחד בגדר, כלומר ללא נסיון ללכת, אלא רק להישאר בנקודה אחת ולשמור על שיווי המשקל. אני חייב להקים לי כזאת גדר בבית וללכת עליה. איזו תחושה!!! להרגיש מה אני עוד יכול לעשות עם עצמי, עם הגוף שלי ועם הפנימיות שלי, זה כל פעם מפתיע ומרגש מחדש. רצף התנועות של פתיחת האנרגיה והדיפתה היה מהמם. קשה לי לכתוב על זה, לא כל כך משום שאני לא מצליח לתאר את מה שהרגשתי, אלא משום שזו היתה חוויה כל כך פנימית עד שאינני בטוח שאני שש לחלוק אותה. לפחות לא במלואה. היתה בזה פשוט המון עוצמה. זה היה מתיש וממלא אנרגיה בו-זמנית. שום דבר לא יכול היה להפריע לנו ו/או לחדור מבעד ל"מסך" האנרגיה שהקיף אותנו. כנראה ששום דבר גם לא היה רוצה לעשות זאת, כי היה בזה משהו קסום שלא יכול היה לעורר התנגדות חיצונית. הכל המשיך לזרום פשוט "נכון"! אסף יצא החוצה להפסקה והשאיר לי (ביודעין או שלא ביודעין) את כל תשומת הלב שלך לסיפור שלי על החלום של אתמול (רק כמה שיעורים אחרי זה הבנתי ממנו שהוא בעצם ננעל בחוץ!). רק זה שסיפרתי לך כבר עשה לי טוב. המדיטציה שבאה לאחר מכן היתה לי נהדרת. הצלחתי להתחבר לזכרון של החלום, לאו דווקא כדי לזכור או להיזכר בו, אלא פשוט כדי להיות מחובר אליו. עלו לי מספר תמונות שהוסיפו לשקט שלי ולתחושה שהכל ממשיך לזרום לי נכון. אפילו שלקח לי קצת זמן לעבור מהמדיטציה לתרגול הטכניקות, גם הן פשוט התיישבו לי בדיוק במקום, והיה לי ממש כיף לעשות אותן עם ברטקט. מעט הזמן שנשאר לגמישות הספיק לי בדיוק כדי לבצע את התנועות שרציתי ולהרגיש שהפקתי מהן את מלוא הערך שלהן. בדרך למכונית מצאתי את עצמי הולך כשלפני שתי נשים, אחת צעירה והשנייה מבוגרת ממנה בהרבה. לאורך כל הדרך הן הלכו באותו קצב בדיוק, כשאף אחת לא עוקפת את השניה. הן לא דיברו אפילו מילה משך כל הזמן שליוויתי אותן. לאט לאט הרגשתי שאני לא סתם מביט בהן, אלא שמשהו במבט שלי חודר את הטריטוריה שלהן מבלי שהן יודעות. כמעט ולא הצלחתי לראות את פניהן של שתי הנשים, אך היה לי ברור שהן אם ובתה. כש"ידעתי" את זה הרגשתי שאני מתחיל לבחון אותן לעומק ולהשוות ביניהן. בחנתי בו זמנית את תנוחת הראש שלהן, את יד ימין שלהן, את צורת הרגליים, התסרוקת שלהן וכו´. הרגשתי שמשהו ב"איך" שאני מסתכל שונה לחלוטין מההסתכלות היומיומית שלי ברחוב. זה לא היה רק בשימת הלב לפרטים, אלא גם במשך הזמן שנשארתי מרוכז בשתי הנשים, ובעומק הריכוז. לא ראיתי סביבן הילות או אנרגיה או משהו דומה, אבל "ראיתי" אותן באופן שונה לחלוטין! נסעתי הביתה, ואז באמצע הדרך... טראח, החלום שסיפרתי לך שחלמתי בלילה, חזר אלי במכה אחת. כשסיפרתי לך אמרתי שאני לא זוכר את החלום, אלא רק את העובדה שהייתי מודע לכך שאני חולם, ושחיפשתי את כפות הידיים. פתאום במכונית, בעקבות ההתחברות לחלום במהלך המדיטציה פשוט "ידעתי" על מה חלמתי! לא נזכרתי בכל החלום, ולא ראיתי אותו כרצף, אלא כמשפט אחד שמסכם אותו ומעביר את כל העוצמה שלו. זה היה פשוט לא יאמן, זה היכה בי ונשאר! פיני