שיעור היסטוריה 2 - מלחמת הדרקונים I
והיום ההמשך לבריאת העולם. לא עוברים כמה מיליוני שנים והאלים פורצים במלחמה. זה הסיפור על מה שקרה מאז בריאת העולם, יצירת הדרקונים והמלחמה הנוראה שבאה לאחר מכן והשינוי שחל על העולם הצעיר. השיעור הפעם: מלחמת הדרקונים הראשונה ---------------------- האלים תהו אילו יצורים ישלטו על העולם. טאקיזיס אמרה, "הבה וניצור שולטים בדמותנו, שהם יכירו את בוראיהם ויצייתו לנו." "כן," אמר פאלאדין, "נעשה אותם בדמותנו כדי שהם ידעו חמלה וילמדו לאהוב אותנו." שני האלים התאחדו. ממהותם ותשוקתם, פאלאדין הוציא פסים צבעוניים של יסודות. הוא ארג חמש נשמות של כוח עוצמתי ביותר. ריאורקס יצר חמש קליפות, מאבני קרין, עבור חמשת הילדים. הוא יצר אותם מהמתכות של העולם: ברזל ונחושת, ניקל, עופרת ופח. ולתוך קליפות אלו ניתנו צורה, ומישאקאל העניקה להם את הפוריות כדי שהם יתרבו. אבל הם היו ילדים מרדניים, דרקונים אלו, כולם מלבד דרקון הנחושת, אשר היה צדקן וממושמע. האלים ניסו אז ללמד את ילדיהם הדרקונים על האלים ועל דרכי האלים. האלים יצרו את אנשי הלטאה, הבאקאלי, שיעריצו ויצוו לחמשת הדרקונים, כדי שהם יבינו איך להעריץ ולצוות לאלים עצמם. העולם היה שייך לחמישה. זה היה עידן הזוחלים ולטאות הענק. אך עדיין הדרקונים לא צייתו. אז האלים ציננו את האדמה והקימו מדבריות, והרבה יצורים מתו, שהחמישה יוכלו ללמוד על אובדן. אבל כיסלאו וסיריון, אשר התאבלו על יציריהם, לימדו יצורים אלו את דרכי הפרווה והאש. והגזעים של קרין שרדו. כעת מלכת האופל הסתכלה על נשמות חמשת ילדיה. היא ראתה את כוח הנפש. היא ראתה את כוחותיהם העצומים וחמדה את החמישה לעצמה. ותאוות הבצע הזו הפכה מקום בליבה לאבן, כמו פצע שחור וממאיר. כאשר היא פתחה את הפצע, עמדה שם נפש תאומה, יצור רקוב ומכוסה כולו בגלימה. ומלכת האופל קראה לו מורגיון. "עזור לי אחי," היא קראה לו. "עזור לי להפוך את החמישה לילדי בלבד." האח האפל הנהן וחייך מכיוון שמחשבותיהם היו זהות. מלכת האופל ניגשה אל חמשת הדרקונים ולחשה שקרים באוזניהם. "אביכם פוחד מכוחכם. הוא ישמיד אותכם!" מורגיון ריחף בצללים ולחש, "אביכם חומד את תהילתכם. הוא יהפוך אותכם לעבדים!" חמשת הדרקונים נהמו ברוגז ונעצו שיניהם בשקרים, אוכלים את הבשר האפל עד שהוא הרעיל את לבבותיהם. "בגדו בנו," הם צעקו. "אבל הוא לעולם לא יהפוך אותנו לעבדים, עדיף לנו להגלות את עצמנו מאשר להיות שנואים על ידי אבינו." ידו האפלה של מורגיון אחזה בנשמותיהם והשחיתה אותן. כולם נשבעו אמונים למלכת האופל, זונחים את אביהם, מלבד דרקון הנחושת, אשר עדיין תמך באביו. אז, דרקונית הניקל פיתתה את אחיה דרקון הנחושת עם לשונה החכמה. לאחר מכן, דרקון הנחושת עקב אחר אחיו אל תוך האפלה. מורגיון עיוות ועיקם את נשמות הדרקונים, מכתים את המתכות מהן הם נוצרו. כך נולדו דרקוני הצבע. הברזל הפך לאדום חלודה, חם מזעם. הנחושת הפך לכחול כמו הסערה המשתוללת. הניקל הפך לירוק, רעיל כמו הנחש. העופרת הפכה לשחורה, מוכתמת ומסומנת על ידי לשון החומצה. והפח הפך ללבן, כמו הנשיכה הצורבת של הכפור. צחוקה המרושע של מלכת האופל הדהד בשחקים. שומע את צחוקה, פאלאדין גילה את מעשיה. הוא התאבל רבות על אובדן ילדיו. מקלל את שמה של המלכה, הוא פרש מהעולם לזמן מה. מאג´ר, רואה את כאבו של פאלאדין, תכנן פעולה. הוא שלח את ריאורקס ומישאקאל לנחם את מלך האלים. "בוא, אל תתאבל," ריאורקס הרעים בקולו, "איצור למענך דבר שכמותו לא ראית שימלא את ליבך מחדש. איצור למענך חמשה פסלים עבור חמשת ילדיך, כך שתוכל לזכור אותם." "כן, יקירי," מישאקאל לחשה, "יחדיו ניצור פלא, כדי שאובדנך יהיה למען טוב העולם." יחדיו הם יצרו את חמשת הפסלים ממתכות יקרות – זהב וכסף, ארד, פליז ואחרונה מכל, נחושת, עבור הדרקון שניתן היה להציל מהשחיתות לולא אחותו. כאשר פאלאדין ראה את היצירה, ליבו זינק מאושר. הוא התמלא באהבה, והמראה של מישאקאל גרם לאהבתו לבעור כאש. אז ריאורקס חימם את פטישו באש זו עד שמתכת הפטיש הייתה מלובנת. הוא היכה על קליפות המתכת. חמשת הפסלים רעדו והתעוררו לחיים. כך, חמשת הדרקונים נבראו מאהבה, תשוקותיהם מזוקקות ומונחות על ידי הוריהם. כך, הדרקונים הטובים נוצרו. "בגידה!" ירקה מלכת האופל טאקיזיס. רוקה נמס אל פתח בריק, והנחש בעל שני הראשים הידוקל ענה לקריאתה. "המצב לא הוגן, מלכתי. אהובך, אשר היה גדול מהחיים, נרצח. קראי לאחי, אשר הושלח אל הריק אשר נמצא יותר רחוק מ"המעבר", מכיוון שהערצתו היא מוחלטת ולעולמי עד." מלכת האופל אמרה את המילים, והגיע האל בעל ראש העז הבוגד בחיים, ובעקבותיו משתרכת אפלת האל-חיים. כך נכנס צ´מוש אל קרין, בונה צבא עצום למלכתו. "נקמה!" צעקה המלכה, והיקום רעד. הארץ נמסה ומתוך התופת יצא אל אפל של שנאה. אל חדש. וביצור הוולקני, מלכת האופל מצאה את שאיפת ליבה. הוא היה יועץ הנקמה. הוא היה סארגונאס. "נפתח במלחמה," הוא קרא. ומלכת האופל קראה שוב בעצתו. כך מלחמה ירדה אל העולם של קרין. טאקיזיס, אלי ודרקוני הזדון שלה נלחמים בפאלאדין ובאלי ודרקוני הטוב שלו. הכוחות אשר הופעלו במלחמה זו היו נוראים למראה והחריבו את קרין. ימים רתחו. יערות נשרפו. הארץ נשברה לרסיסים. היצורים המדהימים של קרין מתו בהמוניהם, מתו בגלל אבלו של פאלאדין וקנאתה של טאקיזיס. הכול נשרף ונמחק מעל פני האדמה, מלבד המעט אשר חיו מתחת לפני האדמה. וכאשר האלים חזו בהרס שהם גרמו לבריאתם היקרה, המראה כאב לעיניהם. הם הפסיקו במאבקם ונסוגו כדי לטפל בעצמם. כל צד הלך למקומו, האור אל האור, האפלה אל האפלה, והאפור אל האפור. ושם, בבדידותם, הם חיו וערכו תוכניות לשחזר את מה שנהרס. בריתות חדשות נוצרו בזמן השקט והריק ואהבות חדשות פרחו. מאהבות אלו הגיעו צאצאים שמילאו את העולם. לפאלאדין ומישאקאל נולדו תאומים: קירי-ג´ולית´, אלוף הצדק, וחבקוק, שר החיים. כאשר שניהם נולדו, שיר הבריאה היה מלא ביופי וחבקוק צחק. צחוקו הוכפל ומילא את השיר, מביא לחיים את בראנצ´אלה, אשר יהיה בן לוויתו של חבקוק. לטאקיזיס וסארגונאס נולדה ילדה בעלת מזג חם בשם זאבוים, גבירת הסערות, מזג האויר והימים האפלים. היא הייתה נוטה למזגי רוח כמו אביה ואלימה כמו אימה. גיליאן, גם כן, רצה בני לוויה, והוא דיבר עם צילו ובקש ממנו עצה. בעזרתה של כיסלאו, גיליאן יצר אח מהצל שלו. הוא היה עץ החיים, זיווילין. וכיסלאו לקחה את זיווילין כיועצה. רק לסיריון לה היה בן לוויה. נחוש בדעתו לשנות עובדה זו, הוא פיסל את בת לוויתיו משיש משובח. הוא הוסיף לבריאתו מתכות ואבנים יקרות. כדי ליצור אותה, הוא חיבק אותה, והאש בחזהו הציתה את האבנים. כך שינארה נבראה. אבל טבעה הגמיש והמיושב היה מנוגד לזה של יוצרה, סיריון. הם נלחמים עד עצם היום הזה. יחד עם זיווילין, גיליאן ניסח אמנה, הפסקת אש בין האפלה והאור. בעזרת אמנה זו, האלים בנו מחדש את קרין. כל אל נתן מתנה לעולם החדש, שעליה הייתה להם שליטה בלעדית. הגיע השעה ללידה מחדש.
והיום ההמשך לבריאת העולם. לא עוברים כמה מיליוני שנים והאלים פורצים במלחמה. זה הסיפור על מה שקרה מאז בריאת העולם, יצירת הדרקונים והמלחמה הנוראה שבאה לאחר מכן והשינוי שחל על העולם הצעיר. השיעור הפעם: מלחמת הדרקונים הראשונה ---------------------- האלים תהו אילו יצורים ישלטו על העולם. טאקיזיס אמרה, "הבה וניצור שולטים בדמותנו, שהם יכירו את בוראיהם ויצייתו לנו." "כן," אמר פאלאדין, "נעשה אותם בדמותנו כדי שהם ידעו חמלה וילמדו לאהוב אותנו." שני האלים התאחדו. ממהותם ותשוקתם, פאלאדין הוציא פסים צבעוניים של יסודות. הוא ארג חמש נשמות של כוח עוצמתי ביותר. ריאורקס יצר חמש קליפות, מאבני קרין, עבור חמשת הילדים. הוא יצר אותם מהמתכות של העולם: ברזל ונחושת, ניקל, עופרת ופח. ולתוך קליפות אלו ניתנו צורה, ומישאקאל העניקה להם את הפוריות כדי שהם יתרבו. אבל הם היו ילדים מרדניים, דרקונים אלו, כולם מלבד דרקון הנחושת, אשר היה צדקן וממושמע. האלים ניסו אז ללמד את ילדיהם הדרקונים על האלים ועל דרכי האלים. האלים יצרו את אנשי הלטאה, הבאקאלי, שיעריצו ויצוו לחמשת הדרקונים, כדי שהם יבינו איך להעריץ ולצוות לאלים עצמם. העולם היה שייך לחמישה. זה היה עידן הזוחלים ולטאות הענק. אך עדיין הדרקונים לא צייתו. אז האלים ציננו את האדמה והקימו מדבריות, והרבה יצורים מתו, שהחמישה יוכלו ללמוד על אובדן. אבל כיסלאו וסיריון, אשר התאבלו על יציריהם, לימדו יצורים אלו את דרכי הפרווה והאש. והגזעים של קרין שרדו. כעת מלכת האופל הסתכלה על נשמות חמשת ילדיה. היא ראתה את כוח הנפש. היא ראתה את כוחותיהם העצומים וחמדה את החמישה לעצמה. ותאוות הבצע הזו הפכה מקום בליבה לאבן, כמו פצע שחור וממאיר. כאשר היא פתחה את הפצע, עמדה שם נפש תאומה, יצור רקוב ומכוסה כולו בגלימה. ומלכת האופל קראה לו מורגיון. "עזור לי אחי," היא קראה לו. "עזור לי להפוך את החמישה לילדי בלבד." האח האפל הנהן וחייך מכיוון שמחשבותיהם היו זהות. מלכת האופל ניגשה אל חמשת הדרקונים ולחשה שקרים באוזניהם. "אביכם פוחד מכוחכם. הוא ישמיד אותכם!" מורגיון ריחף בצללים ולחש, "אביכם חומד את תהילתכם. הוא יהפוך אותכם לעבדים!" חמשת הדרקונים נהמו ברוגז ונעצו שיניהם בשקרים, אוכלים את הבשר האפל עד שהוא הרעיל את לבבותיהם. "בגדו בנו," הם צעקו. "אבל הוא לעולם לא יהפוך אותנו לעבדים, עדיף לנו להגלות את עצמנו מאשר להיות שנואים על ידי אבינו." ידו האפלה של מורגיון אחזה בנשמותיהם והשחיתה אותן. כולם נשבעו אמונים למלכת האופל, זונחים את אביהם, מלבד דרקון הנחושת, אשר עדיין תמך באביו. אז, דרקונית הניקל פיתתה את אחיה דרקון הנחושת עם לשונה החכמה. לאחר מכן, דרקון הנחושת עקב אחר אחיו אל תוך האפלה. מורגיון עיוות ועיקם את נשמות הדרקונים, מכתים את המתכות מהן הם נוצרו. כך נולדו דרקוני הצבע. הברזל הפך לאדום חלודה, חם מזעם. הנחושת הפך לכחול כמו הסערה המשתוללת. הניקל הפך לירוק, רעיל כמו הנחש. העופרת הפכה לשחורה, מוכתמת ומסומנת על ידי לשון החומצה. והפח הפך ללבן, כמו הנשיכה הצורבת של הכפור. צחוקה המרושע של מלכת האופל הדהד בשחקים. שומע את צחוקה, פאלאדין גילה את מעשיה. הוא התאבל רבות על אובדן ילדיו. מקלל את שמה של המלכה, הוא פרש מהעולם לזמן מה. מאג´ר, רואה את כאבו של פאלאדין, תכנן פעולה. הוא שלח את ריאורקס ומישאקאל לנחם את מלך האלים. "בוא, אל תתאבל," ריאורקס הרעים בקולו, "איצור למענך דבר שכמותו לא ראית שימלא את ליבך מחדש. איצור למענך חמשה פסלים עבור חמשת ילדיך, כך שתוכל לזכור אותם." "כן, יקירי," מישאקאל לחשה, "יחדיו ניצור פלא, כדי שאובדנך יהיה למען טוב העולם." יחדיו הם יצרו את חמשת הפסלים ממתכות יקרות – זהב וכסף, ארד, פליז ואחרונה מכל, נחושת, עבור הדרקון שניתן היה להציל מהשחיתות לולא אחותו. כאשר פאלאדין ראה את היצירה, ליבו זינק מאושר. הוא התמלא באהבה, והמראה של מישאקאל גרם לאהבתו לבעור כאש. אז ריאורקס חימם את פטישו באש זו עד שמתכת הפטיש הייתה מלובנת. הוא היכה על קליפות המתכת. חמשת הפסלים רעדו והתעוררו לחיים. כך, חמשת הדרקונים נבראו מאהבה, תשוקותיהם מזוקקות ומונחות על ידי הוריהם. כך, הדרקונים הטובים נוצרו. "בגידה!" ירקה מלכת האופל טאקיזיס. רוקה נמס אל פתח בריק, והנחש בעל שני הראשים הידוקל ענה לקריאתה. "המצב לא הוגן, מלכתי. אהובך, אשר היה גדול מהחיים, נרצח. קראי לאחי, אשר הושלח אל הריק אשר נמצא יותר רחוק מ"המעבר", מכיוון שהערצתו היא מוחלטת ולעולמי עד." מלכת האופל אמרה את המילים, והגיע האל בעל ראש העז הבוגד בחיים, ובעקבותיו משתרכת אפלת האל-חיים. כך נכנס צ´מוש אל קרין, בונה צבא עצום למלכתו. "נקמה!" צעקה המלכה, והיקום רעד. הארץ נמסה ומתוך התופת יצא אל אפל של שנאה. אל חדש. וביצור הוולקני, מלכת האופל מצאה את שאיפת ליבה. הוא היה יועץ הנקמה. הוא היה סארגונאס. "נפתח במלחמה," הוא קרא. ומלכת האופל קראה שוב בעצתו. כך מלחמה ירדה אל העולם של קרין. טאקיזיס, אלי ודרקוני הזדון שלה נלחמים בפאלאדין ובאלי ודרקוני הטוב שלו. הכוחות אשר הופעלו במלחמה זו היו נוראים למראה והחריבו את קרין. ימים רתחו. יערות נשרפו. הארץ נשברה לרסיסים. היצורים המדהימים של קרין מתו בהמוניהם, מתו בגלל אבלו של פאלאדין וקנאתה של טאקיזיס. הכול נשרף ונמחק מעל פני האדמה, מלבד המעט אשר חיו מתחת לפני האדמה. וכאשר האלים חזו בהרס שהם גרמו לבריאתם היקרה, המראה כאב לעיניהם. הם הפסיקו במאבקם ונסוגו כדי לטפל בעצמם. כל צד הלך למקומו, האור אל האור, האפלה אל האפלה, והאפור אל האפור. ושם, בבדידותם, הם חיו וערכו תוכניות לשחזר את מה שנהרס. בריתות חדשות נוצרו בזמן השקט והריק ואהבות חדשות פרחו. מאהבות אלו הגיעו צאצאים שמילאו את העולם. לפאלאדין ומישאקאל נולדו תאומים: קירי-ג´ולית´, אלוף הצדק, וחבקוק, שר החיים. כאשר שניהם נולדו, שיר הבריאה היה מלא ביופי וחבקוק צחק. צחוקו הוכפל ומילא את השיר, מביא לחיים את בראנצ´אלה, אשר יהיה בן לוויתו של חבקוק. לטאקיזיס וסארגונאס נולדה ילדה בעלת מזג חם בשם זאבוים, גבירת הסערות, מזג האויר והימים האפלים. היא הייתה נוטה למזגי רוח כמו אביה ואלימה כמו אימה. גיליאן, גם כן, רצה בני לוויה, והוא דיבר עם צילו ובקש ממנו עצה. בעזרתה של כיסלאו, גיליאן יצר אח מהצל שלו. הוא היה עץ החיים, זיווילין. וכיסלאו לקחה את זיווילין כיועצה. רק לסיריון לה היה בן לוויה. נחוש בדעתו לשנות עובדה זו, הוא פיסל את בת לוויתיו משיש משובח. הוא הוסיף לבריאתו מתכות ואבנים יקרות. כדי ליצור אותה, הוא חיבק אותה, והאש בחזהו הציתה את האבנים. כך שינארה נבראה. אבל טבעה הגמיש והמיושב היה מנוגד לזה של יוצרה, סיריון. הם נלחמים עד עצם היום הזה. יחד עם זיווילין, גיליאן ניסח אמנה, הפסקת אש בין האפלה והאור. בעזרת אמנה זו, האלים בנו מחדש את קרין. כל אל נתן מתנה לעולם החדש, שעליה הייתה להם שליטה בלעדית. הגיע השעה ללידה מחדש.