שינון שירים

midnightcat

New member
שינון שירים

תגידו, מה דעתכם על שיטת הלימוד שבה נותנים לילדים לשנן שירים ופואמות (הרבה פעמים עם מילים גבוהות שהם לא מבינים)? האם זה עדיף, או למידה ו"ניתוח" של השיר- שמצידם, יכולים לפגוע בערכו האמנותי?
 

AeroSlash

New member
אני לא סגורה על עצמי...

כי אם לדבר בתור צופה מהצד, כמובן עדיף להסביר את המשמעות של השירים לתלמידים. כמו שאמרת, לא תמיד הם מסוגלים להבין את כל המילים והביטויים ולפרש נכונה את השירים. אבל מפה אני מגיעה בעצם לנקודה שמי קבע שמחבר הספר המסוים אשר לפיו מלמדים את הפירושים, צדק בפרשנותו? והאם בכלל יש כזה דבר פרשנות נכונה או לא? כי הרי השיר נועד לסמל בשביל כל אחד את המשהו האישי והמיוחד שלו, ללא תלות במה השיר הזה מסמל לאחרים. אז אם לשיר מסוים יש משמעות כלשהי בשבילי, וככה אני מפרשת אותו לעצמי, מה זה משנה איך מישהו אחר מפרש אותו, ומה נחשב מקובל? הרי אני את המסקנות הרלוונטיות לגבי, הסקתי. כלומר, הכותב השיג את מטרתו - אני הבנתי משהו מהשיר, בדרך המסוימת שלי. ואם לדבר בתור צופה מבפנים - אשר עבר את כל הייסורים של פירוש השיר בצורה מדוקדקת, אני בהחלט נגד. באמת שהרבה שירים, בקריאה ראשונה נראים לי מקסימים, אבל ברגע שמתחילים לטחון לי דברים ופירושים שנובעים ממושגים ספרותיים מוגדרים ולא קשורים לשום דבר - ההרגשה היחידה שיש מהשיר היא גועל ודחייה. כל הפירושים האלה רק מפחיתים את החשק ללמוד שירה חדשה.
 
למה צריך לבוא אחד על חשבון השני?

אבל בגדול, אני בעד שיטת השינון ולא חפירות של "למה התכוון המשורר", כי יש לי הרגשה שלפעמים הפרשנות קצת מחטיאה את האמת. ואם נקח את השאלה למקום קצת אחר, יותר מופשט, אז נגיע לאותה מסקנה וזאת משום שכל פרשנות באשר היא, היא סובייקטיבית, ולכן היא לא בהכרח תקלע לכוונתו של המשורר. אנחנו יכולים לדבר רק על הסתברות של התאמה בין הפרשנות לכוונה ולכן, מן ההכרח, להשאיר את הפרשנות בידי היחיד (הקורא), ולא לנסות לכפות פרשנות אובייקטיבית-מוחלטת כלשהי על הכלל. ומכאן אפשר להסיק שלימוד אופטימלי, לדעתי, יבוא ע"י שינון השיר\הפואמה בנוסף לחשיפה לרקע האינפורמטיבי הנדרש (כמו תקופה, קורות חייו של הכותב, נסיבות הכתיבה ועוד).
 

ilatan

New member
../images/Emo45.gif מסכימה מאוד!

למה ללכת לקיצוניות אם אפשר למצוא את שביל הזהב? קום כל המורים כן צריכים לתת למלמידים כלים בסיסיים להבנת שירה. אבל לא צריכים לכפות דרך ספציפית להבנה של שיר אלא לעודד תלמידים לחשוב בצורה יצירתית ולהעלות רעיונות משלהם. ככה גם ה"סלידה" מהניתוח תפחת ברגע שהתלמיד יהיה מעורב בתהליך של הבנת השיר וגם יזכה להפעיל קצת את הראש ולא רק לקבל את מה שהמורה אומרת. שיטת השינון משום מה מוצאת חן בעיני... לפני שנים רבות המורה שלי לרוסית בתיכון (בישראל) ביקשה מאיתנו לשנן שיר כלשהו ברוסית ולדקלם אותו וכל התלמידים (כולל אותי כמובן) מאוד נהנו מהחוויה. אומרים שזה מפתח את הראש. אני מאמינה בכך למרות שאין לי הוכחות מדעיות. את הזיכרון זה מפתח בוודאות. בישראל השיטה כמעט ולא קיימת (לפחות בבתי הספר בהם אני למדתי - אם יש למישהו עדויות סותרות - אשמח לשמע) רק בכיתה ו' ביקשו מאיתנו לשנן את קינת דוד (נדמה לי שככה קראו לה) תמורת מדבקות אדומות שחילקה המורה
קיבלתי 5 כאלה.עד עכשיו זוכרת טיפה "תבורך מנשים יעל, אשת חבר הקיני (?), מנשים באוהל תבורך. מים שאל, חלב נתנה.... בלהבלהבלה.. חמאה"
 

SpyKid

New member
אני חושבת שזה מטופש.

אולי הדבר היחיד שבשבילו זה יעיל זה פיתוח הזכרון, אבל אפשר לעשות את זה גם ע"י שיטות אחרות, כמו שינון ספרות של פאי או ערכי לוגריתם לא סטנדרטיים.
 

Bmaya

New member
תשובה

נוכחתי לדעת שהשיטה הזאת מאמנת יכולות זיכרון וגם מעשירה את השפה. בנותיי לומדות בבית ספר יהודי/רוסי (ז"א יהודי אך השפה המדוברת היא רוסית בלבד) ושם הן מקבלות פעם בשבוע ללמוד בעל פה פואמה שרובן ארוכות מאוד. אני רואה שזה עזר להן מאוד בהרבה מובנים. קודם כל במקום לשבת מול טלויזיה הן לומדות שירה
שיפר את הביטחון העצמי שלהן בעמידה מול "קהל" (תלמידי הכיתה) העשיר את השפה שלהן (שפת האם שלהן עברית, אם כי היום הן דוברות רוסית ללא רבב) פיתח בהן סקרנות לגבי יוצרים רוסיים ועל ידי כך התעניינות בהסטוריה. וכמובן כל פואמה עוברת ניתוח יסודי ומשפרת את החשיבה. זמן איכות של הורה עם הילד (לעזור ללמוד בע"פ, להקשיב לביצוע, לנתח מילים יחד...) בקיצור, אני בעד!
 
למעלה