שינוי.
אתחיל בסיפור קצר- כשלמדתי בישיבה-תיכונית הלימודים היו עד 19:00 מדי יום. ולכן נתנו לנו ארוחת ארבע. פעם חילקו ביסלי "פלאפל" והיו מעט ביסלי "בצל", וכולם רבו על הבצל. ולכן למחרת האחראי הביא ביסלי "בצל" ונשאר קצת ביסלי "פלאפל" מהיום הקודם- וכול רבו על הטעם של ה"פלאפל"... מה מוסר ההשכל ? אם כולם עושים אותו דבר, אתה תגיע לאותו מקום. ואם כולם עושים אותו דבר יש לחץ, יתכן וגם לא תגיע - כי יש תור. אני עוקב אחרי הפורום הזה כבר מס' חודשים, לחלקכם שלחתי מסרים. ואתם לא מבינים- שהכלכלה היום שונה מאיך שהיה לפני מס' שנים. אם פעם תעודת בגרות נחשבה, ותואר ראשון בכלל חבל"ז. היום לכל אחד, כמעט, יש תואר ראשון- והרבה ממשיכים לתואר שני... אבל כלל ההיצע והביקוש לא השתנה. אם פעם היה לך 1 ל-100 תואר ראשון, אז כולם רוצים את אותו אחד. היום כשיש כל כך הרבה אנשים עם תארים, מחפשים את האדם המיוחד מבין כולם. יש לכל אחד סיכוי למצוא עבודה. אבל הסיכוי קטן, והוא דומה לסיכוי לזכות בלוטו. (שלא נדבר על המצב הכלכלי בכלל, ועל מצב הפנסיה בעתיד...). הפתרון היחיד הוא להיות אחראי לעצמך, כן- להיות עצמאי. בלתי תלוי באף אחד - חוץ מבעצמך. הצעד הראשון הוא לקחת אחריות על החיים שלך ! אם אתם לא תשנו בעצמכם משהו בחיים שלכם, דבר לא ישתנה. אתם שייכים לרולטה של החיים, ויתכן שתמצאו עבודה- ויתכן שלא. ואם כן, יתכן שתשארו בה - יתכן שתפוטרו (ולא באשמתכם). קחו אחריות על החיים שלכם ! מקווה שעזרתי לחלק מכם להסתכל בצורה שונה על החיים, ואולי לגרום לכם לקום ולעשות משהו.
אתחיל בסיפור קצר- כשלמדתי בישיבה-תיכונית הלימודים היו עד 19:00 מדי יום. ולכן נתנו לנו ארוחת ארבע. פעם חילקו ביסלי "פלאפל" והיו מעט ביסלי "בצל", וכולם רבו על הבצל. ולכן למחרת האחראי הביא ביסלי "בצל" ונשאר קצת ביסלי "פלאפל" מהיום הקודם- וכול רבו על הטעם של ה"פלאפל"... מה מוסר ההשכל ? אם כולם עושים אותו דבר, אתה תגיע לאותו מקום. ואם כולם עושים אותו דבר יש לחץ, יתכן וגם לא תגיע - כי יש תור. אני עוקב אחרי הפורום הזה כבר מס' חודשים, לחלקכם שלחתי מסרים. ואתם לא מבינים- שהכלכלה היום שונה מאיך שהיה לפני מס' שנים. אם פעם תעודת בגרות נחשבה, ותואר ראשון בכלל חבל"ז. היום לכל אחד, כמעט, יש תואר ראשון- והרבה ממשיכים לתואר שני... אבל כלל ההיצע והביקוש לא השתנה. אם פעם היה לך 1 ל-100 תואר ראשון, אז כולם רוצים את אותו אחד. היום כשיש כל כך הרבה אנשים עם תארים, מחפשים את האדם המיוחד מבין כולם. יש לכל אחד סיכוי למצוא עבודה. אבל הסיכוי קטן, והוא דומה לסיכוי לזכות בלוטו. (שלא נדבר על המצב הכלכלי בכלל, ועל מצב הפנסיה בעתיד...). הפתרון היחיד הוא להיות אחראי לעצמך, כן- להיות עצמאי. בלתי תלוי באף אחד - חוץ מבעצמך. הצעד הראשון הוא לקחת אחריות על החיים שלך ! אם אתם לא תשנו בעצמכם משהו בחיים שלכם, דבר לא ישתנה. אתם שייכים לרולטה של החיים, ויתכן שתמצאו עבודה- ויתכן שלא. ואם כן, יתכן שתשארו בה - יתכן שתפוטרו (ולא באשמתכם). קחו אחריות על החיים שלכם ! מקווה שעזרתי לחלק מכם להסתכל בצורה שונה על החיים, ואולי לגרום לכם לקום ולעשות משהו.