משפחה חדשה
New member
שינוי חוק הפונדקאות בדומה לחוק האימ
מאת עו"ד אירית רוזנבלום יו"ר ארגון משפחה חדשה ה"תעשיה" של רחם להשכיר, תמורת שלמונים, אינה סיפור חדש והיא קיבלה הכרה חברתית מלאה, עם קבלת חוק "הפונדקאות", הוא חוק ההסכמים לנשיאת עוברים, אלא שהחוק תורגם לאחרונה בצורה צינית ביותר. רשת של מקצוענים, שכרה או ניצלה נשים ממדינות חבר העמים לשמש כפונדקאיות עבור נשים ישראליות, שלא יכולות להרות בעצמן. עצם הרעיון של הפונדקאות, אין בו כל רע, הטכנולוגיה הרפואית של היום מאפשרת, מימוש הורות באמצעות השתלת ביצית מופרית ברחמה של אישה פונדקאית, אלא שהחוק המסדיר זאת, כל כך לוקה בחסר, ואינו מאפשר להדביק את ההיצע הגובר והולך של הורים חשוכי ילדים. כך מתפתחת לה "תעשיית שוליים", של מי שמנצלים את כוחות השוק, של היצע וביקוש ומתרגמים אותו כך שנדמה שניצול מצוקת החלש, הופכת קרדום לחפור בו. יחד עם זאת ובצער רב אני אומרת, כי לא "סוחרי הרחמים" אשמים, כי אם המחוקק הוא אשר יצר את האבסורד, כאילו רחם של גויה, פחות טוב מרחם של יהודיה, וכל כך למה ?! הזעקה נשמעת מגרונן של נשים רבות בישראל אשר אינן מסוגלות למצוא לעצמן פונדקאית מקומית, שתהיה בגירה ותושבת ישראל; לא נשואה; שאינה קרובת משפחה של אחד מן ההורים המיועדים; שהזרע המשמש להפריה חוץ-גופית הוא של האב המיועד, והביצית אינה של הפונדקאית. מי יכול לעמוד בכך? מעטים ביותר, כמה פונדקאיות עומדות בתור ? מעט ככל הנראה, מעט מידי. והנה כאן כבר מצאו פתרון לעקרות (כזו שאינה מאפשרת לאישה להרות), אז הגבילו אותה כל כך, שהציבור אינו יכול לעמוד בה, ובאופן בלתי נסבל יש מי שמוצא פרצה ומאפשר לכאורה מוצא מן הסבך. משום כך חייב המחוקק הישראלי ומהר, לבצע תיקון בחוק, על מנת שיאפשר שימוש ברחמן של נשים שאינן תושבות ישראל ואינן יהודיות, אך מסוגלות ורוצות לשמש פונדקאיות. אין כל סיבה שלא יהיה כך, וכי אז יהיה גם ניתן לפקח על כל שלב משלבי ההריון, להעניק שמירה וסיוע רפואי כנדרש לפונדקאית ולתת כל סעד אחר המגיע או נדרש לה במהלך ההריון.
מאת עו"ד אירית רוזנבלום יו"ר ארגון משפחה חדשה ה"תעשיה" של רחם להשכיר, תמורת שלמונים, אינה סיפור חדש והיא קיבלה הכרה חברתית מלאה, עם קבלת חוק "הפונדקאות", הוא חוק ההסכמים לנשיאת עוברים, אלא שהחוק תורגם לאחרונה בצורה צינית ביותר. רשת של מקצוענים, שכרה או ניצלה נשים ממדינות חבר העמים לשמש כפונדקאיות עבור נשים ישראליות, שלא יכולות להרות בעצמן. עצם הרעיון של הפונדקאות, אין בו כל רע, הטכנולוגיה הרפואית של היום מאפשרת, מימוש הורות באמצעות השתלת ביצית מופרית ברחמה של אישה פונדקאית, אלא שהחוק המסדיר זאת, כל כך לוקה בחסר, ואינו מאפשר להדביק את ההיצע הגובר והולך של הורים חשוכי ילדים. כך מתפתחת לה "תעשיית שוליים", של מי שמנצלים את כוחות השוק, של היצע וביקוש ומתרגמים אותו כך שנדמה שניצול מצוקת החלש, הופכת קרדום לחפור בו. יחד עם זאת ובצער רב אני אומרת, כי לא "סוחרי הרחמים" אשמים, כי אם המחוקק הוא אשר יצר את האבסורד, כאילו רחם של גויה, פחות טוב מרחם של יהודיה, וכל כך למה ?! הזעקה נשמעת מגרונן של נשים רבות בישראל אשר אינן מסוגלות למצוא לעצמן פונדקאית מקומית, שתהיה בגירה ותושבת ישראל; לא נשואה; שאינה קרובת משפחה של אחד מן ההורים המיועדים; שהזרע המשמש להפריה חוץ-גופית הוא של האב המיועד, והביצית אינה של הפונדקאית. מי יכול לעמוד בכך? מעטים ביותר, כמה פונדקאיות עומדות בתור ? מעט ככל הנראה, מעט מידי. והנה כאן כבר מצאו פתרון לעקרות (כזו שאינה מאפשרת לאישה להרות), אז הגבילו אותה כל כך, שהציבור אינו יכול לעמוד בה, ובאופן בלתי נסבל יש מי שמוצא פרצה ומאפשר לכאורה מוצא מן הסבך. משום כך חייב המחוקק הישראלי ומהר, לבצע תיקון בחוק, על מנת שיאפשר שימוש ברחמן של נשים שאינן תושבות ישראל ואינן יהודיות, אך מסוגלות ורוצות לשמש פונדקאיות. אין כל סיבה שלא יהיה כך, וכי אז יהיה גם ניתן לפקח על כל שלב משלבי ההריון, להעניק שמירה וסיוע רפואי כנדרש לפונדקאית ולתת כל סעד אחר המגיע או נדרש לה במהלך ההריון.