שינוי בחיים!!
אז ככה קוראים לי גיא ואני בן 15 הייתי ילד קטן רגיל יוצא עם חברה בוכה על שטויות וכאלה ואז קנו לי מחשב בכיתה ז שיחקתי והיה לי אינטרנט וככה הכול היה סבבה בחופש הגדול שלפני כיתה ח קניתי משחק ששיחקתי בו 24 שעות הייתי משחק עד 11 בבוקר בלי לישון כול הלילה ואז הייתי הולך לישון וקם ב4 אחרי צהריים בקיצר ככה חשבתי לעצמי יבוא לימודים זה יסתדר כבר אבל זה לא ואני לא יכלתי לקום לכיתה ח אומנם הייתי בא פה ושם אבל החסרתי הרבה מאוד ימים כיתה ט כבר לקחנו תבעיה יותר רצינית אומנם הייתי עוד טיפש כי חשבתי זה יעבור לי לבד עם כדורים שמרדימים (זה אחרי מעבדת שינה ורופאים ופסיכיטרים שלא עזרו ממש כי אין לי שום בעיה חוץ מזה ששניתי את השעון הביולוגי) הכדורים לא עזרו כי הם היו חלשים(לא ממולץ כדורי שינה)הם היו מן כדורי הרגעה חלשים שכמובן עזרו לציפרונים. כיתה ט זה היה השיא אולי באתי רק שליש וחצי מתוך שלוש שלישים ואז התחלתי להשתנות לא יצאתי מהבית שיניתי את כול החשיבה שלי לדברים למשל המוזיקה הפכה להיות רוק ומטאל נסגרתי והתקררתי לא בכיתי מאז כיתה ו לפני עוד שזה קרה וככה הייתי בסוף השנה השאירו אותי כיתה כלאמר שנתיים כיתה ט לא ממש הזיז לי כי ידעתי שזה יבוא ובתחילת שנת כיתה ט קיבלתי את המכה ופשוט בכיתי בכיתה אומנם לא בכי פשוט הדמעות ירדו לא ממש רציתי לבכות אבל זה יצא ואז רציתי לעלות כיתה והם לתנו לי את ההזדמנות הזאת לחזור לחברים שלי ועברתי 5 מבחנים כדי לעלות בחזרה וזה היה רגע מאושר באמת אבל עדין אני סגור וקר ולאט לאט אני מנסה לצאת מזה אני עדין מאוד ביישן אין לי פה להגיד דברים שחברים שלי אומרים אין לי אומץ לבוא למישהי ולהגיד לה משהו כמו אני אוהב אותך אין פשוט סגור וכול המחשבה שאהבה זה דבר נפלא פשוט לא מדברת אליי כי לא היתה לי כזאת אני אולי אוהב קצת מישהי אבל רק ידידה שאני מדבר איתה באינטרנט יודעת מזה (היא מכירה אותה במקרה היא כיתה מקבילה)אבל להגיד לילדה אני לא יכול כי אני רואה אותה הולכת עם אחרים והכול ואני חושב לעצמי "מה אין לי סיכוי אז אני יעזוב את זה" לכן שאהבה מביאה אושר עושר הצלחה זה לא מדבר אלי נכון שזה קל להגיד "נו פתח תפה תדבר תתרברב עם אנשים" אבל זה לא קל כמה שאני מנסה זה לא קל פה זה קל כי אין את הפנים מול פנים אז אין לי בעיה לכן פה באינטרנט אני מדבר עם אנשים בסבבה או עם חברים שלי שמשום מה אני פתוח אליהם אבל לילדה שהיא בכיתה שלי אני לא מסוגל כמעט להגיד שלום מה שאני בעצם רוצה לדעת זה בגלל שנכנכסתי לזה במשך הזמן אולי אני יצא מזה במשך הזמן?? שאני ידע ולא יהיה אפשר להגיד מאוכזב מעצמי?
אז ככה קוראים לי גיא ואני בן 15 הייתי ילד קטן רגיל יוצא עם חברה בוכה על שטויות וכאלה ואז קנו לי מחשב בכיתה ז שיחקתי והיה לי אינטרנט וככה הכול היה סבבה בחופש הגדול שלפני כיתה ח קניתי משחק ששיחקתי בו 24 שעות הייתי משחק עד 11 בבוקר בלי לישון כול הלילה ואז הייתי הולך לישון וקם ב4 אחרי צהריים בקיצר ככה חשבתי לעצמי יבוא לימודים זה יסתדר כבר אבל זה לא ואני לא יכלתי לקום לכיתה ח אומנם הייתי בא פה ושם אבל החסרתי הרבה מאוד ימים כיתה ט כבר לקחנו תבעיה יותר רצינית אומנם הייתי עוד טיפש כי חשבתי זה יעבור לי לבד עם כדורים שמרדימים (זה אחרי מעבדת שינה ורופאים ופסיכיטרים שלא עזרו ממש כי אין לי שום בעיה חוץ מזה ששניתי את השעון הביולוגי) הכדורים לא עזרו כי הם היו חלשים(לא ממולץ כדורי שינה)הם היו מן כדורי הרגעה חלשים שכמובן עזרו לציפרונים. כיתה ט זה היה השיא אולי באתי רק שליש וחצי מתוך שלוש שלישים ואז התחלתי להשתנות לא יצאתי מהבית שיניתי את כול החשיבה שלי לדברים למשל המוזיקה הפכה להיות רוק ומטאל נסגרתי והתקררתי לא בכיתי מאז כיתה ו לפני עוד שזה קרה וככה הייתי בסוף השנה השאירו אותי כיתה כלאמר שנתיים כיתה ט לא ממש הזיז לי כי ידעתי שזה יבוא ובתחילת שנת כיתה ט קיבלתי את המכה ופשוט בכיתי בכיתה אומנם לא בכי פשוט הדמעות ירדו לא ממש רציתי לבכות אבל זה יצא ואז רציתי לעלות כיתה והם לתנו לי את ההזדמנות הזאת לחזור לחברים שלי ועברתי 5 מבחנים כדי לעלות בחזרה וזה היה רגע מאושר באמת אבל עדין אני סגור וקר ולאט לאט אני מנסה לצאת מזה אני עדין מאוד ביישן אין לי פה להגיד דברים שחברים שלי אומרים אין לי אומץ לבוא למישהי ולהגיד לה משהו כמו אני אוהב אותך אין פשוט סגור וכול המחשבה שאהבה זה דבר נפלא פשוט לא מדברת אליי כי לא היתה לי כזאת אני אולי אוהב קצת מישהי אבל רק ידידה שאני מדבר איתה באינטרנט יודעת מזה (היא מכירה אותה במקרה היא כיתה מקבילה)אבל להגיד לילדה אני לא יכול כי אני רואה אותה הולכת עם אחרים והכול ואני חושב לעצמי "מה אין לי סיכוי אז אני יעזוב את זה" לכן שאהבה מביאה אושר עושר הצלחה זה לא מדבר אלי נכון שזה קל להגיד "נו פתח תפה תדבר תתרברב עם אנשים" אבל זה לא קל כמה שאני מנסה זה לא קל פה זה קל כי אין את הפנים מול פנים אז אין לי בעיה לכן פה באינטרנט אני מדבר עם אנשים בסבבה או עם חברים שלי שמשום מה אני פתוח אליהם אבל לילדה שהיא בכיתה שלי אני לא מסוגל כמעט להגיד שלום מה שאני בעצם רוצה לדעת זה בגלל שנכנכסתי לזה במשך הזמן אולי אני יצא מזה במשך הזמן?? שאני ידע ולא יהיה אפשר להגיד מאוכזב מעצמי?
