שינויים.

[אנילה1]

שינויים.

אני רוצה להבהיר מספר דברים לגבי השתנות. עצם החיים זה שינוי. הגדרת החיים זה משהו שמשתנה כל הזמן. קחו למשל בן אדם. אדם נולד מסכן וחסר אונים, הוא כל הזמן גדל וצומח ומשתנה עקב זאת. הוא ממשיך את חייו הבוגרים ע"י העמדת צאצאים, ומזדקן עד שמת. בכל מעגל החיים מתרחשים כל הזמן שינויים. רוב האנשים עוברים את תהליכי החיים ללא מודעות. וללא צורך במודעות. הם פשוט חיים כפי שהגנים מכתיבים להם. יש אנשים, כמונו למשל, ועוד כמה, לא הרבה, שיש להם צורך להבין את מהות השינוי. אנחנו רוצים להשתנות עם מודעות. אחרת אנחנו מרגישים כי לחיינו את משמעות. אנחנו רוצים כל הזמן להבין את התהליך של ההשתנות. אולי ע"י זה נוכל לשנות כיוון השינוי, או לשנות את מהירות השינוי. להאט או להאיץ. ע"י הבנת השינוי, אולי נוכל לשלוט בו. מכאן אני מסיקה שאנחנו חייבים להיות בעלי שליטה על חיינו. פעם שאלו אותי: מדוע אני צריכה להבין הכל, מדוע אני לא יכולה לחיות סתם כך כמו כולם? באמת מדוע?

 

[איל באש]

בעניין שליטה../images/Emo29.gif

אולי במקום לנסות לשלוט בשינוי מתוך המודעות המתפתחת שלנו נלך עם השינויים. ככה בלי לכוון אותם או למתן אותם, פשוט לתת להם להיות. תודה על מילים נפלאות לילה טוב

 

[אנילה1]

איל, מה שהצעת זאת דרך אחרת

לשליטה על החיים. לפי ההצעה שלך אנחנו מאפשרים לעצמנו לא לשלוט, זאת שליטה בהפוך על הפוך. אנשים שאינם מודעים לא שולטים בחייהם. הם פשוט חיים.

 

[איל באש]

זה פירוש מעניין מאוד../images/Emo13.gif

אני מדבר על אי שליטה שהיא איננה שליטה ולא הפוך על הפוך. זה לא לא לשלוט ,וזה לא לשלוט ,זה אי שליטה. לשחרר את הצורך שלנו לכוון ולנהל ולארגן ולמנן, לחיות כאילו משהו אחר גורם להכול לקרות לא אנחנו, לתת למשהו הזה שהוא הילד האלוהי שלנו, המקור, להיות, לקבל את המתנה הזו של הזרימה. אנחנו זה לא הגוף שלנו, אנחנו זה לא המחשבות שלנו, אנחנו זה לא הרגשות שלנו, אנחנו זה הרבה מעבר לזה. הגוף שלנו פה הוא ביטוי של המקור שלנו ברגע נתון של זמן, הוא איננו המקור. המקור הוא הנשמה שלנו ,וכל פיצולייה השלכותייה ורבדיה אינם היא. החלקים חוברים לשלם כשמתאפשרת הזרימה, שאנחנו מרימים ידיים ונותנים לנהר לקחת אותנו לאן ואיך שהוא לוקח. שאנחנו נכנעים ומוותרים על הכל יכול לבוא שינוי. אם לא נוותר ונשחרר תמיד נחווה את השינויי דרך תבניות מחשבה מסויימות, ודרך פחדים מסוימים, ודרך מסקנות מסוימות, שהן כולן לא אנחנו, רק השלכה, רק השתקפות, רק שיכחה, רק בערות. שאנחנו נותנים יד לשינוי, אנחנו מאפשרים לכול החלקים לחבור יחד לשלם פועם ברגע נתון, בהווה הזה, ואז הכל נהיה אחד, ואז יש הנהגה מהמילה LET GO (ולא מהמילה להנהיג ואו לשלוט) אין צורך לשלוט כי איננו מפחדים יותר מהאמת הפנימית שלנו, כי איננו דואגים יותר ממה יהיה. והאין צורך הזה הופך לאי צורך, שזה לא אין או יש ,זה פשוט אותו דבר אחרת.

 

[שנטיפי האחת]

ממה שהבנתי צריך לא לוותר אלא

להשתחרר???

 

[עוזי שחף]

מה הענינים שנטיפו'נת ? שיחרור זה

השטח החזק שלך לא ?.....אני חושב שכן ! צריך להשתחרר.... את לא חיה שיחרור,אושרת ?

 

[אנילה1]

איל, אנחנו כבנדי אדם חשים כל מיני

רגשות. יש לנו רגשות שנותים לנו תחושה טובה, ויש רגשות שגורמים לנו לסבל. דוגמא לרגש שנותן לנו תחושה טובה. אם אנחנו נדיבים, אנחנו אוהבים לתת מעצמנו. כי עצם הנתינה נותנת לנו תחושה טובה. בארץ משום מה החליטו שמי שנותן הוא פרייר. ולכן אנשים הפסיקו לתת. יש כמה עמותות שנותנות, אבל אלה פסיק קטן מהאוכלוסיה. היום הנתינה הפשוטה והבלתי אמצעית, נתקלת במחשבה, של מה יחשבו עלי, יחשבו שאני פרייר...וזה כבר גורם למצוקה. הנתינה היא משהו טיבעי לחלוטין. רק לילדים משום מה נהוג לתת מבלי להרגיש אשמה. אני מאמינה שכל הרגשות הם שלנו, לא משנה מהיכן קבלנו אותם. אם אנחנו חשים אותם הם שלנו. נחזור לדומה של הנתינה. אמרתי שבמקור נתינה היא דבר חיובי כי הוא מעורר רגשות חיוביים. אנחנו כמובן לא נרצה לשנות את הנתינה. אלא נעבוד על מה שמפריע לה. על הדיעה שלתת זה סוג של פרייריות. אנחנו נעשה TO LET GO לתחושה הזאת. עצם העשייה של השיחרור היא שליטה. אנחנו עושים זאת בכוונה, ונגד ערכי החברה. אנחנו מסתכנים שיוקיעו אותנו. שיחשבו שאנחנו פריירים,או יורמים ומה לא. זה בהחלט תהליך שמלווה בפחדים. TO LET GO זאת פעולה אקטיבית כנגד הנטייה שלנו. ויש בה מן השליטה. כל פעולה אקטיבית היא שליטה בעיני. אני לא רואה בשליטה משהו שלילי להיפך. לפעמים TO LET GO לא מתאים לנו בתקופה מסויימת, כי שמירה על מצב מסוים בזמן מסויים שומר עלינו. כשהזמן המתאים מגיע ללעשות TO LET GO אז העניין מתבצע מהר ובקלות. לכן לא צריך כל כך להתאמץ להשתנות. אם כבר רוצים להשתנות, כדאי לעשות זאת בצעדים קטנטנים. המטרה היא להרגיל את עצמנו לשינוי כדי שלא לחזור למצב הקודם. רגשות שלא מדברים אלינו, לא נדבקים אלינו. דוגמא לרגש שלא נדבק משהו בהקשר לנהיגה. הנהג המצוי לא חרד לנהוג, למרות הקטל הנורא בכבישים. יותר מזה, הוא אפילו מאותגר להשתולל בכבישים, מה שמגביר את סכנת הקטל. הוא יוצא מתוך הנחה שלו זה לא יקרה. לדעתי אם הנהג הישראלי היה קצת חרד בנהיגה היה בוודאי נזהר יותר, וככה היו פחות תאונות דרכים. פה יש לעבוד דוקא על תחושת השאננות. אבל היות וזאת תחושה טובה, אז למה שנעבוד עליה?

 

[איל באש]

../images/Emo13.gif

 

[עוזי שחף]

הצגת את זה ברור ויפה ! תודה לך איל.