התנצלות
חברי היקרים לי מאוד. הרשו לי להתנצל על שלא בטחתי בכם, על שהסתרתי מכם את עובדת הריוני ושלא סמכתי עליכם מספיק שלא תשפטו אותי. אני לא רוצה להכנס כרגע לנסיבות הולדתה של אופק. אני לא חושבת שאני אמא נפלאה, אני חושבת שאני עושה המון טעויות, אבל אני לא חושבת שזכותה של מישהי (רומי, לתשומת ליבך) לשפוט אותי. אני לא נטל על משלמי המיסים בארץ זו, אני מקבלת הנחה בגן ילדים של ים (כמו שמגיע לאם חד הורית), אבל אני לא גונבת מאיש את הכסף הזה. קיבלתי הנחה בארנונה כאשר חייתי לבדי עם בתי ושכרתי דירה וקיבלתי אבטחת הכנסה כשלא עבדתי. מצאתי עבודה בזכות אנשים נפלאים כאן ועבדתי עד ללידה כל יום. עברתי להתגורר עם הורי, למרות שזה לא קל לאיש מאיתנו ויש לי תמיכה ולבנותיי יש הרבה אהבה. אני לא חושבת שאני פוגעת במישהו. ואני יודעת שאצטרך להתנצל עד יום מותי על ההודעה שכתבתי אז, בפורום. אבל ההודעה לא נכתבה מרוע לב ולא מחוסר אהבה אלא מייאוש. אז רומי, יכולתי לא ללדת את אופק ויכולתי אולי לחסוך ממנה את עצמי. אבל את יודעת, גם יכולתי לחיות חיים נפלאים וחסרי דאגות אם לא היו קורים כל הדברים שקרו לפני חמש וחצי שנים, אז... מי את שתשפטי אותי? ושוב חבריי הקירים, לא התכוונתי שההודעה שלי תהפוך להודעת כעס. אני מודה לכם שוב על התמיכה ועל האהבה. ותודה מיוחדת ל"חיפושית" ששמרה על הסוד שלי. יצאה לי הודעה מבולבלת.. אתם "עמוד האש לפני המחנה" שלי.. נועה ים ואופק