שימו לב מה קורה
כשיש עודף זמן בשילוב של הפיכת הלילה ליום. אתם יודעים מה קורה? אני אתן רמז קטן, קוראים לזה נוסטלגיה. לאט לאט, ובלי לשים לב, התחלתי לשוטט אחורה בדפים, לתקופה שבה התחלתי לכתוב בפורומפי, ובעצם התקופה בה הכרתי את עולם הפורומים ותפוז בכלל. הנוסטלגיה בשיאה. למישהו המושג נוירומטר עוד אומר משהו? ופינות הסיכום של כמה מחברי הפורום? והכי הפתיע אותי ששכחתי (עד שבערך נזכרתי) מה זה ראש גדול, ונדמה לי שפעם אפילו רציתי להיות כזה. וטאז השד וה.... ואם אשכחך ירושלים.... ודמי חבר. דביקונים. קליפו. שרשור בוקר טוב (זה כבר בתקופה קצת יותר מאוחרת...) ונוטמג שהיום היא כבר מוסקט. ו-zimes. ופעם היה איזה קטע עם הכוכביות האדומות? או שזו רק אני? משחק החפרפרת. (בחיי שלא הייתי זוכרת את זה, ללא עזרה טכנולוגית)... וגם כל מיני חברי פורום חביבים שכבר לא רואים...דנצ, טאז, לאז (שעליו אני כועסת במיוחד, אבל הוא גם כך לא קורא כאן, כך שתלונתי לא תגיע רחוק). קצרה היריעה מלהכיל... וגם גיליתי כמה דברים. דברים שהפתיעו אותי מאד. גיליתי שהתבגרתי. ושהתגברתי. ושפעם הייתי בודדה בחו"ל ושלי ניסתה למצוא לי חיי חברה בניו יורק. ושהמון המון זמן עבר מאז שחזרתי מחו"ל ואיך שדברים השתנו. ובא לי שוב לשכוח מהכל ולעבור לשנה לחו"ל. ופתאום גם גיליתי שכן הייתי הראש הגדול. (ובאורח פלא כנראה לא קרס לי המחשב...) אני מודה שאני קצת מתגעגעת. איך קל להתגעגע למה שכבר קרה. אתה יודע שעברת וצלחת אותו בשלום, ולכן קל להגיד - "אח....הייתי חוזרת לתקופה הזו...בלה בלה...". הייתי חוזרת.
כשיש עודף זמן בשילוב של הפיכת הלילה ליום. אתם יודעים מה קורה? אני אתן רמז קטן, קוראים לזה נוסטלגיה. לאט לאט, ובלי לשים לב, התחלתי לשוטט אחורה בדפים, לתקופה שבה התחלתי לכתוב בפורומפי, ובעצם התקופה בה הכרתי את עולם הפורומים ותפוז בכלל. הנוסטלגיה בשיאה. למישהו המושג נוירומטר עוד אומר משהו? ופינות הסיכום של כמה מחברי הפורום? והכי הפתיע אותי ששכחתי (עד שבערך נזכרתי) מה זה ראש גדול, ונדמה לי שפעם אפילו רציתי להיות כזה. וטאז השד וה.... ואם אשכחך ירושלים.... ודמי חבר. דביקונים. קליפו. שרשור בוקר טוב (זה כבר בתקופה קצת יותר מאוחרת...) ונוטמג שהיום היא כבר מוסקט. ו-zimes. ופעם היה איזה קטע עם הכוכביות האדומות? או שזו רק אני? משחק החפרפרת. (בחיי שלא הייתי זוכרת את זה, ללא עזרה טכנולוגית)... וגם כל מיני חברי פורום חביבים שכבר לא רואים...דנצ, טאז, לאז (שעליו אני כועסת במיוחד, אבל הוא גם כך לא קורא כאן, כך שתלונתי לא תגיע רחוק). קצרה היריעה מלהכיל... וגם גיליתי כמה דברים. דברים שהפתיעו אותי מאד. גיליתי שהתבגרתי. ושהתגברתי. ושפעם הייתי בודדה בחו"ל ושלי ניסתה למצוא לי חיי חברה בניו יורק. ושהמון המון זמן עבר מאז שחזרתי מחו"ל ואיך שדברים השתנו. ובא לי שוב לשכוח מהכל ולעבור לשנה לחו"ל. ופתאום גם גיליתי שכן הייתי הראש הגדול. (ובאורח פלא כנראה לא קרס לי המחשב...) אני מודה שאני קצת מתגעגעת. איך קל להתגעגע למה שכבר קרה. אתה יודע שעברת וצלחת אותו בשלום, ולכן קל להגיד - "אח....הייתי חוזרת לתקופה הזו...בלה בלה...". הייתי חוזרת.
