נשמע לי מיותר; בד"כ משתמשים בהם מפתחי שרירים, "בודי בילדרס"
הן לא נחשבות לבריאות במיוחד, ותמיד עדיף לאכול אוכל "אמיתי" מלקחת שלל תוספים. בפרט, בשייק פירות יש לא מעט קלוריות... עדיף לאכול מנת פרי (או שתיים) לאורך היום ולא לצרוך כמות גדולה בבת אחת (גם סוכר פירות הוא סוכר, חרף הוויטמינים והסיבים הטובים). אני אישית חושבת שלמי שיכול (לא תינוקות ולא זקנים או אנשים עם בעיות הזנה) עדיף לצרוך מזון אמיתי מוצק ולא "גרבר". יש גם משהו בעצם הלעיסה והאכילה (לא יודעת אם זה ביולוגי או פסיכולוגי או שילוב) והנפח בקיבה שמתמלאת שמקבלים ממזון מוצק ולא משתייה (גם אם היא גרוסה).
 
לא כתבת מה את אוכלת ולכן קשה לדעת עד כמה (אם בכלל) חסר לך חלבון. מקורות לחלבון מהצומח הם בעיקר קטניות (ביניהן סויה), דגנים וקינואה. מוצרים מעובדים לטבעונים כוללים בד"כ סויה לסוגיה (למשל טופו), סייטן (חלבון חיטה) וכיו"ב. אם את רק צמחונית ולא טבעונית זו בכלל לא בעיה כי את יכולה לצרוך ביצים ומוצרי חלב (ואם את אכן צורכת הסיכוי שחסר לך חלבון די נמוך).
https://veg.anonymous.org.il/art4.html
 
פחמימות אכן משביעות (הן מספקות לנו אנרגיה זמינה, לא לחינם אנחנו אוהבים אותן
), אבל השאלה מה, כמה ואיך את צורכת אותן. נסי להעדיף פחמימות מדגנים מלאים (למשל אורז מלא, קמח מלא וכו') שיש בהם סיבים, ולאכול פחמימות בארוחה בשילוב עם חלבונים וירקות (רצוי להתחיל עם הירקות, כדי שייכנסו קודם סיבים למערכת).
 
וכן, אין מנוס מפעילות גופנית... אם לא ספורט ממש (לפחות שלוש פעמים בשבוע) אפשר פשוט להגדיל את הפעילות ברמה יום-יומית. היא לא חייבת להיות "ספורט"; כל שיפור קטן יכול לעזור וזה מצטבר. לדוגמה, לכל מקום שאת יכולה להרשות לעצמך ללכת (או לרכוב על אופניים) במקום לנסוע ברכב ממונע, לכי על זה; אפילו חצי שעה ביום עוזרת מאוד. אפשר לפעמים גם לרדת תחנה לפני באוטובוס, ללכת ברגל בדרך ארוכה יותר (כשיש זמן), לעלות במדרגות במקום במעלית.
 
בקיצור, כל דרך להגדיל את הפעילות היומית, גם בתוך הבית או במשרד (יותר עמידה מישיבה, שימוש ב"סטפר" מול הטלוויזיה, דוושות אופניים קטנות מתחת לשולחן וכו') יכולה לעזור. אני מצרפת לך סרטוני יוטיוב של מאמנת כושר/עיצוב/חיטוב שמציעה כל מיני תרגילי חיזוק/גמישות קטנים שאפשר לעשות בבית תוך כדי דברים אחרים (זה לא אירובי, אבל גם זה חשוב).
 
שני טיפים לסיום:
א. לנהל יומן אכילה. אפשר במחברת וקל יותר ביישום לטלפון/מחשב (יש כיום לא מעט כאלה). כך תוכלי לדעת מה וכמה את באמת צורכת והיכן מתחבאים ה"מוקשים". כדי לקבל גם הערכה קלורית אמינה (הם מחשבים אוטומטית, צריך רק להזין את הנתונים הנכונים...) כדאי גם למדוד/לשקול כמויות (לפחות בהתחלה, כדי לקבל מושג). לא פעם הבעיה אינה ה"מה" אלא ה"כמה".
 
כמו כן (אולי) תגלי שצריכה "תמימה" לכאורה (עוד כף שמן זית / קוביית שוקולד / קומץ תמרים / חופן אגוזים... אלה רק דוגמאות, אצל כל אחד זה יכול להיות משהו אחר) משפיעה על המאזן הרבה יותר משחשבת... ולפעמים הקיצוצים הקטנים עושים הבדל גדול.
 
ב. אם קשה לך לבד, לגשת לדיאטנית בקופת החולים. לא להתבייש, זה מגיע לך. בד"כ די בהפניה מרופא/ת משפחה (אין בעיה לקבל, הם שמחים לתת). כדאי מאוד לעשות זאת אחרי שכבר יש לך לפחות שבוע-שבועיים של רישום (יומן) מסודר; כך תוכלו לשבת יחד ולמצוא את ה"עיזים" בתפריט שלך, לראות מה בעודף ומה בחוסר (אם בכלל), ולבנות לך יחד כללים לתפריט מאוזן שמתאים להעדפותייך ולאורחות חייך. מניסיוני הגישה בימינו אינה להכתיב לך תפריט נוקשה (אלא אם זה מה שאת רוצה) אלא לתת לך כלים והנחיות איך לבנות לעצמך את התפריט היומי בצורה נכונה. את יכולה לשתף אותה בקשיים שלך, להיעזר בה כדי למצוא פתרונות, להגיע אליה קבוע למעקב כדי ליצור "מסגרת" קבועה... כל מה שעוזר ומתאים לך.
 
