שילך מפה כבר!

[infatuation]

שילך מפה כבר!

נמאס לי לקום כל יום שבת מהויכוחים שלהם, מהצעקות והצווחות שלו, מלשמוע אותו מתלונן שכל העולם נגדו! למה הם לא פשוט מתגרשים? אז הכל יהיה כ"כ הרבה יותר טוב.. בעקבות הויכוח הבוקר כולם התעוררו, שני האחים שלי ואני. ואז התחיל "דיון" של כולם תוקפים את אבא.. כולם תמיד נגד אבא.. ובעיקר אני! אני צריכה לשתוק כי כל מה שאני יגיד עכשיו זה יהיה נגד אבא! כבר כמה שבועות כל מילה שיוצאת לי מהפה היא "נגדי" היא "תוקפת אותי" היא "למה את צועקת".. וכל היום הוא רק אומר לי מה לעשות בחיים שלי "אל תהיי במחשב תהיי בטלויזיה!" זה מתחיל בדברים הקטנים האלה. ואז אמא מתחילה, "תגידי גם משהו רע עליי שהוא יהיה בשקט!". הם מתנהגים כמו ילדים קטנים! ואנחנו תקועים באמצע לא יודעים מה לעשות איתם. כי כל מילה שנגיד היא תהיה נגדו גם אם היא תעיר גם לאמא על משהו! וזה כ"כ נמאס! ואין כח יותר לויכוחים האלה ולריגשי הנוראי הזה שלו! ואני בכלל צריכה לשתוק!

 

[גרא.]

I,חייך כנערה מתבגרת,תוך כדי עימותים

בלתי פוסקים עם הורייך, עימותים בין ההורים בינם לבין עצמם, כשהאווירה הכללית בבית מאד מתוחה,חייך אכן קשים, כמעט בלתי נסבלים..אלא שלפעמים נקלעים למצב שזמנית אין לו פתרון..כמעט כאילו לדפוק את הראש בקיר. קשה לי לומר לך מה באמת אפשר לעשות כדי שהמצב ירגע..כי שנינו יודעים שהורייך לא ילכו לטיפול משפחתי מובנה שהוא המתבקש ביותר..ובאין פתרון של ממש, את יכולה לנסות לצמצם את מעורבותך הפעילה, עד למינימום..לא רק לתפוס "ראש קטן", אלא ללמוד לספוג,להקשיב לדברים שמרתיחים אותך, מבלי להניד עפעף..גם אם בפנימך בא לך להתפוצץ, לצרוח, להשתולל, ומה לא..לעיתים ההבלגה,גם עוןזרת להתמודד, גם מרסנת את עוצמת העימותים..לא שאת צריכה לשתוק כפקודה, אלא כטקטיקה..לדבר איתם, רק מה שצריך, מעבר לכך..תנסי להתעלם..תרתי משמע מההתנהגות, מהצעקות, מהוויכוחים, ומהאווירה שבה את חיה..נכון, יש לך עוד שנה לחיות בבית הורייך..אבל הזמן לפעמים דווקא רץ מהר..התקופה תעבור, ואזו, אם ןכאשר תהיי מוכנה לחיים עצמאיים, תוכלי לעזוב את הבית,לדירה עם שותפה וכל אפשרות אחרת..או אז,ירווח לך..

 

[infatuation]

עכשיו אני רק מבולבלת יותר..

מצד אחד תמיד מעירים לי וכועסים עליי שאני לא אומרת מה שאני מרגישה ושאני מחזיקה הכל בפנים, מה שגורם לי ללא מעט בעיות. ומצד שני אתה בא ואומר לי לא להגיב, ולהתעלם ולהחזיק את הכעס בפנים? המצב עכשיו בבית ממש מוזר מאז יום שבת. מתברר שהיה גם קטע שפיספסתי לפני שקמתי שאבא שלי חטף התקפת עצבים ורוקן את כל המגירות של אמא שלי על המיטה שלה בכעס ליד אח שלי, שהיה ממש בהלם מזה ובדיכאון כל השבת. עכשיו יש מן מתח מוזר בבית, אמא מתלוננת על אבא, אבא משתיק ומתעצבן עליי, אח שלי .. לא יודעת... ואני בולעת את ההערות הכועסות של אבא שלי ומשתיקה את אמא שלי. עכשיו הוא התעצבן שלא סגרתי את אחת הדלתות במטבח! הוא ממש כעס אמר שאני עושה לו דווקא! יש לי הרגשה שאם הדברים לא יתפוצצו בקרוב אז יהיה רע מאוד במשך הרבה זמן.

 

[גרא.]

I,אינך צריכה להתבלבל, אלא להבחין

ולהיות מודעת,למי אומרים מה ומתי..כבר למדת מהנסיון שלך, שלהורייך אינך יכולה לומר באמת את כל מה שאת מרגישה..הם לא מקשיבים, לא מסוגלים עפ"ר להבינך, בגלל שהם ממקודים בבעיות שלהן..שומעים רק מה שהם רוצים לשמוע, ובסופו של דבר, גם עושים מה שבא להם. להם לכן, הצעתי לומר רק מה שאת חייבת, כמו בארוחה,"אבא תעביר אלי את המלח",..וכדומה..אבל גם כשהם מתפוצצים עלייך..אל תתלקחי..תני להם את הזכות לומר, ותמשיכי בשלך, לעשות לחשוב, להרגיש..כן הצעתי לך לומר את מה שאת מרגישה, לחברות/חבר, וכל מי שיש טעם בכך שחקשיב לך, יעודד,ויעזור לך להתמודד..ללא ספק את מתארת את אביך כ"פצצה מתקתקת"...קשה לשמוע ולקבל את זה..אבל אם הוא מיוזמתו, לא יפנה לייעוץ..איני רואה איך אפשר לחייב אותו..וודאי שלא את..זוכרת, יש עוד שנה אולי פחות להיות בבית..וזה יעבור..את תצאי משם לחיים עצמאיים, והשקט יבוא למעונך.......

 

[orhen]

חמודה שלי

אני לויודת בדיוק איך לעזור אבל בכל מקרה המצב שאת מתארת ממש מזכיר ליאת המצב שלי בבית לפעמים בין ההורים רק שאצלי האשמה היא על אמא ולא על אבא גן אצלי לפעמים אני מתעוררת מצעקות וכאלו... לאחרונה כבר פחות לאלימות פיזיצת זה לא מגיע זה יותר צרחות ולפעמים סתם זורקים דברים אני זוכרת שהייתי קטנה זה היה מאוד פוגע בי, אבל לויודת כבר לא מזיז לי כנראה פתחתי אדישות או משו אני לא חושבת אבל שאדישות זה פתרון הכי טוב... בשבילי כן אני ליודת איזו דרך אחרת להתמודד כי אם אני לא אהיה אדישה אלא רגישה אז זה לא יהיה טוב שלא תוטעי דווקא ההורים שלי סבבה כזה והם רוב הזמן בסדר בינהם לפעמים יש תריבים האלו אבל זה כבר מספיק הדבר שהכי מציק לי זה שאני לא קרובה אליהם נפשית ולא מספרת להם כלום פשוט הם לא יודעים עליי דבר וחצי דבר...