the witch1
New member
שילה פרבר בתמונע
אתמול סגרתי שבוע מטורף של 6 הופעות. כל הופעה משובחת מקודמתה... ביום שישי בצהריים הייתי בהופעה של רונה קינן, לרגל הדיסק החדש שיצא בקרוב. ההופעה היתה מעולה. היו שם כל 9 השירים של הדיסק החדש, כמה שירים ישנים ושני קאברים מצויינים, אחד מהם "עוד נפגש" של אריק איינשטיין, שהיה פשוט מופלא. טוב, אני יכולה לכתוב מגילות על ההופעה, אבל התכנסתי כאן כדי לדסקס על ההופעה של שילה... הסיבה שרשמתי את זה מלכתחילה היא כי חשבתי לעצמי שבדיוק ככה היה צריך להסתיים לו השבוע. עם טעם מטורף של עוד. ואז.. הגיעה ההופעה של שילה.... יש פורומים מסויימים שבהם מה שאני אכתוב עכשיו יחשב כדברי כפירה, ואני בעצמי לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל אני חושבת שההופעה של שילה היתה ללא ספק הטובה ביותר שהייתי בה לאחרונה. היה ממש ריק כשנכנסתי לתמונע, אולי זה המבול ששטף את תל אביב, אולי זו העצרת לזכרו של רבין שהסתיימה מעט קודם, אבל אני ממש לא רגילה להכנס ולמצוא שולחן שאין עליו שלט "שמור". שלא תבינו, אני ממש לא מתלוננת, מבחינתי כמה שיותר אינטימי יותר עדיף.. אבל לא רציתי ששילה תתבאס... בכל מקרה, לאט לאט התמלא, ובסוף היה בסדר. לא מפוצץ, אבל סבבה. שילה פותחת את הערב בקאבר לשבתות וחגים. "למה אני מתאהבת תמיד במה שאי אפשר??" ביצוע מעולה. יריית פתיחה לערב המדהים שצפוי. הערב התחלק לשני סוגים של שירים וביצועים מנוגדים. שירים שבהם שילה רכה, ושרה ברוגע ושירים שבהם היא מתפרצת ומתפוצצת. השיר הבא בוא כמו אורח, בביצוע נורא רך ומלא רגש. אם פעם קודמת כתבתי שהיה חסר לי תופים וגיטרות בשיר הזה, הפעם ממש לא. הוא היה כ"כ יפה בצורתו המינימליסטית. אח"כ בא איזה זהב ואחריו על הגשר הצר, נורא שקט, עצוב כזה. יכולתי לשבע שראיתי דמעה מבצבצת לה מתחת לעין, אבל בהמשך ראיתי שהיא נשארה שם... כנראה חלק מהאיפור.. עולים קצת בעוצמות.. פרח קיר... "כי אני רוצה עוד.. נמאס כבר כל לילה לעמוד מהצד..." שיר יחסית חדש ופשוט מצויין. אחריו בא שיר ישן, שאני נורא אוהבת, "סתיו" עוד שיר שמתחיל רגוע ומתפוצץ לקראת הסוף.." אם יש מקום אחד בעולם הזה שיכיר אותי עכשיו... שיכיר אותי מיד.. חג שמח לך.." אחריו שוב יורדים בטונים. בשיר הנפלא לונדון.שיר שתמיד עושה לי נעים ועצוב. נורא קשה להסביר למה, אבל הביצועים של אתמול באמת היו משובחים במיוחד. אח"כ בא השיר אני שמה עליך זין. לקראת סוף השיר היא שרה לה לה לה לה לה ותוך כדי מתחילה לספר סיפור, שיום קודם היתה בהופעה במרכז סוזן דלל, והקטע שהיה לה הכי כיף לשיר לא היה המשפט הראשון (אני שמה עליך זין) אלא... ואז דפקה כמה צרחות של לה לה לה לה. והתחוור לי שאני פשוט מתה על הזעקות האלו שלה. זה ממש מעביר בי רטט בגוף (טוב, נסחפתי בניסוחץ נסתפק בצמרמורת...) אחרי השיר, כהקדמה לשיר הבא, היא סיפרה איזה קטע הזוי על זה שהיא טסה ללונדון לפני שבוע ולפני שהמטוס המריא היתה הפסקת חשמל שבסיומה הכל חזר לקדמותו חוצממנה, היא נשארה בהלם קרב.. על מנת להציל את האומה מאסון היא פתחה ספר תהילים במטרה להעביר את הטיסה. "אבל תהילים זה לא אגתה כריסטי זה לא מעביר לך את הטיסה, זה אפילו מאט אותה קצת". אז היא החלה לחשוב מה היה קורה אם המטוס היה מתרסק. איזה שיר שלה היו משמיעים באותו היום ברדיו. התחילה לנגן אותם בראש. עשתה מחרוזת שירים. עד שהיתה לה תובנה ששמה קץ לדמעות. התובנה שלה היתה שביום שהיא תמות יהיה שדרן ברדיו שיצמיד לה את השיר: יום אחד גם את תמותי...." ואז היא פשוט החלה לנגן אותו.. אחריו היא שרה את שמיים ואחריו את רק לנו. ביצוע פשוט, נקי ומרגש. אחר כך שוב עלו העוצמות בשיר חדש, שאין לי מושג מה שמו. אבל הוא פשוט מעולה!!! "בואי נקשור אותך לדגל ונעשה מדורה... ים של דמעות, תני לנו ים של דמעות... בואי נראה אותך סובלת ואומרת תודה.." אחר כך הגיע שיא הערב שלי, השיר תאספי אותי מהרצפה בגירסה זועמת במיוחד. בסיום השיר היא שינתה קצת את המילים ושרה: הנה תראי אני מוותרת, מוותרת לך זה מוותרת עלייך. אל תאספי אותי מהרצפה. אל תלכי אחריי כשאברח.. ...עד למטה אל תראי אותי, אל תקחי אותי הביתה, כי אין דבר כזה... וואו, איזה ביצוע עוצמתי. עברה לי צמרמורת בכל הגוף. היא פרטה כל כף חזק על הגיטרה שהייתי בטוחה שעוד שניה הולך להקרע שם מיתר. אחריו הגיע השיר האחרון לפני ההדרנים – אדם חופשי. שילה חוזרת ומספרת שהיום זה בדיוק 11 שנה לרצח רבין. אמרה שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להפסיק לקוות. ואז שרה את שיר לשלום. מעולה! גם כאן בחלקים שהיא עלתה בטונים עד כדי צעקה עברה לי צמרמורת. אחריו בקיצוניות גדולה הגיע לו השיר "שימו לב", המשעשע. אני פשוט אוהבת את הציניות שלה. גדולה. אחריו הגיע עוד סיפור על זה שכשהיתה קטנה ראתה אדם יושב בבית קפה בשעה 8 בבוקר וקורא עיתון. וחשבה לעצמה שזה מה שרוצה לעשות כשתהיה גדולה. ומאז היא גדלה אבל זה לא קורה לה. היא אמנם הולכת לבתי קפה, לפעמים קמה בבוקר ומדי פעם קוראת עיתון אבל אף פעם לא כל זה ביחד... ואז יום אחד היא הוציאה אלבום וממש ממול לעבודה שלה היה בית קפה וכל זה היה בעצם הכנה לשיר החניון.... (מקום עבודתה...) ההדרן האחרון, איך לא, היה גשם... שכל כך התאים לשיטפון של אתמול. איזה ביצוע נהדר. בהחלט משאיר טעם לעוד. לסיכום, הופעה מופלאה, או כמו ששילה אומרת, מוסיקה נהדרת, אחלה אווירה... תודה תפוז על הכרטיס ולהורי שהביאוני עד הלום.
אתמול סגרתי שבוע מטורף של 6 הופעות. כל הופעה משובחת מקודמתה... ביום שישי בצהריים הייתי בהופעה של רונה קינן, לרגל הדיסק החדש שיצא בקרוב. ההופעה היתה מעולה. היו שם כל 9 השירים של הדיסק החדש, כמה שירים ישנים ושני קאברים מצויינים, אחד מהם "עוד נפגש" של אריק איינשטיין, שהיה פשוט מופלא. טוב, אני יכולה לכתוב מגילות על ההופעה, אבל התכנסתי כאן כדי לדסקס על ההופעה של שילה... הסיבה שרשמתי את זה מלכתחילה היא כי חשבתי לעצמי שבדיוק ככה היה צריך להסתיים לו השבוע. עם טעם מטורף של עוד. ואז.. הגיעה ההופעה של שילה.... יש פורומים מסויימים שבהם מה שאני אכתוב עכשיו יחשב כדברי כפירה, ואני בעצמי לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל אני חושבת שההופעה של שילה היתה ללא ספק הטובה ביותר שהייתי בה לאחרונה. היה ממש ריק כשנכנסתי לתמונע, אולי זה המבול ששטף את תל אביב, אולי זו העצרת לזכרו של רבין שהסתיימה מעט קודם, אבל אני ממש לא רגילה להכנס ולמצוא שולחן שאין עליו שלט "שמור". שלא תבינו, אני ממש לא מתלוננת, מבחינתי כמה שיותר אינטימי יותר עדיף.. אבל לא רציתי ששילה תתבאס... בכל מקרה, לאט לאט התמלא, ובסוף היה בסדר. לא מפוצץ, אבל סבבה. שילה פותחת את הערב בקאבר לשבתות וחגים. "למה אני מתאהבת תמיד במה שאי אפשר??" ביצוע מעולה. יריית פתיחה לערב המדהים שצפוי. הערב התחלק לשני סוגים של שירים וביצועים מנוגדים. שירים שבהם שילה רכה, ושרה ברוגע ושירים שבהם היא מתפרצת ומתפוצצת. השיר הבא בוא כמו אורח, בביצוע נורא רך ומלא רגש. אם פעם קודמת כתבתי שהיה חסר לי תופים וגיטרות בשיר הזה, הפעם ממש לא. הוא היה כ"כ יפה בצורתו המינימליסטית. אח"כ בא איזה זהב ואחריו על הגשר הצר, נורא שקט, עצוב כזה. יכולתי לשבע שראיתי דמעה מבצבצת לה מתחת לעין, אבל בהמשך ראיתי שהיא נשארה שם... כנראה חלק מהאיפור.. עולים קצת בעוצמות.. פרח קיר... "כי אני רוצה עוד.. נמאס כבר כל לילה לעמוד מהצד..." שיר יחסית חדש ופשוט מצויין. אחריו בא שיר ישן, שאני נורא אוהבת, "סתיו" עוד שיר שמתחיל רגוע ומתפוצץ לקראת הסוף.." אם יש מקום אחד בעולם הזה שיכיר אותי עכשיו... שיכיר אותי מיד.. חג שמח לך.." אחריו שוב יורדים בטונים. בשיר הנפלא לונדון.שיר שתמיד עושה לי נעים ועצוב. נורא קשה להסביר למה, אבל הביצועים של אתמול באמת היו משובחים במיוחד. אח"כ בא השיר אני שמה עליך זין. לקראת סוף השיר היא שרה לה לה לה לה לה ותוך כדי מתחילה לספר סיפור, שיום קודם היתה בהופעה במרכז סוזן דלל, והקטע שהיה לה הכי כיף לשיר לא היה המשפט הראשון (אני שמה עליך זין) אלא... ואז דפקה כמה צרחות של לה לה לה לה. והתחוור לי שאני פשוט מתה על הזעקות האלו שלה. זה ממש מעביר בי רטט בגוף (טוב, נסחפתי בניסוחץ נסתפק בצמרמורת...) אחרי השיר, כהקדמה לשיר הבא, היא סיפרה איזה קטע הזוי על זה שהיא טסה ללונדון לפני שבוע ולפני שהמטוס המריא היתה הפסקת חשמל שבסיומה הכל חזר לקדמותו חוצממנה, היא נשארה בהלם קרב.. על מנת להציל את האומה מאסון היא פתחה ספר תהילים במטרה להעביר את הטיסה. "אבל תהילים זה לא אגתה כריסטי זה לא מעביר לך את הטיסה, זה אפילו מאט אותה קצת". אז היא החלה לחשוב מה היה קורה אם המטוס היה מתרסק. איזה שיר שלה היו משמיעים באותו היום ברדיו. התחילה לנגן אותם בראש. עשתה מחרוזת שירים. עד שהיתה לה תובנה ששמה קץ לדמעות. התובנה שלה היתה שביום שהיא תמות יהיה שדרן ברדיו שיצמיד לה את השיר: יום אחד גם את תמותי...." ואז היא פשוט החלה לנגן אותו.. אחריו היא שרה את שמיים ואחריו את רק לנו. ביצוע פשוט, נקי ומרגש. אחר כך שוב עלו העוצמות בשיר חדש, שאין לי מושג מה שמו. אבל הוא פשוט מעולה!!! "בואי נקשור אותך לדגל ונעשה מדורה... ים של דמעות, תני לנו ים של דמעות... בואי נראה אותך סובלת ואומרת תודה.." אחר כך הגיע שיא הערב שלי, השיר תאספי אותי מהרצפה בגירסה זועמת במיוחד. בסיום השיר היא שינתה קצת את המילים ושרה: הנה תראי אני מוותרת, מוותרת לך זה מוותרת עלייך. אל תאספי אותי מהרצפה. אל תלכי אחריי כשאברח.. ...עד למטה אל תראי אותי, אל תקחי אותי הביתה, כי אין דבר כזה... וואו, איזה ביצוע עוצמתי. עברה לי צמרמורת בכל הגוף. היא פרטה כל כף חזק על הגיטרה שהייתי בטוחה שעוד שניה הולך להקרע שם מיתר. אחריו הגיע השיר האחרון לפני ההדרנים – אדם חופשי. שילה חוזרת ומספרת שהיום זה בדיוק 11 שנה לרצח רבין. אמרה שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להפסיק לקוות. ואז שרה את שיר לשלום. מעולה! גם כאן בחלקים שהיא עלתה בטונים עד כדי צעקה עברה לי צמרמורת. אחריו בקיצוניות גדולה הגיע לו השיר "שימו לב", המשעשע. אני פשוט אוהבת את הציניות שלה. גדולה. אחריו הגיע עוד סיפור על זה שכשהיתה קטנה ראתה אדם יושב בבית קפה בשעה 8 בבוקר וקורא עיתון. וחשבה לעצמה שזה מה שרוצה לעשות כשתהיה גדולה. ומאז היא גדלה אבל זה לא קורה לה. היא אמנם הולכת לבתי קפה, לפעמים קמה בבוקר ומדי פעם קוראת עיתון אבל אף פעם לא כל זה ביחד... ואז יום אחד היא הוציאה אלבום וממש ממול לעבודה שלה היה בית קפה וכל זה היה בעצם הכנה לשיר החניון.... (מקום עבודתה...) ההדרן האחרון, איך לא, היה גשם... שכל כך התאים לשיטפון של אתמול. איזה ביצוע נהדר. בהחלט משאיר טעם לעוד. לסיכום, הופעה מופלאה, או כמו ששילה אומרת, מוסיקה נהדרת, אחלה אווירה... תודה תפוז על הכרטיס ולהורי שהביאוני עד הלום.
