שייקחו אחריות...

בדיוק

האדם הוא חיה חברתית, ולכן מצפון, הזדהות עם מצוקת האחר, טבועים בו. זה שהתרבות שלנו מצליחה להביא אנשים להדחיק את זה ולציית, לתת שידפקו אותם ואחרים ולשתף עם זה פעולה, זה מאוד בעייתי. אם אני מבין נכון, אז את אומרת שפעם לא החזקנו עבדים ואז התפתחנו והגענו לשלב עליון ומוסרי יותר שבו התחלנו להחזיק עבדים? (אגב, את מכירה מקום שאין בו עבדות?) אני חושב (ויש הרבה דוגמאות לכל) שניתן לחיות ביחד בלי לדפוק זה את זה, בלי שהחזקים יכפו דברים על החלשים. ולא שאני אומר שצריך לחיות בדיוק כמו שחיו פעם בשבטים במערות ועם כל האמונות הטפלות שהיו אז (בניגוד לאמונות הטפלות שיש היום) - אבל למה את חושבת שכשחיו בשבטים היה אסור לחשוב ולעשות דברים? דווקא היום השליטה במחשבה הרבה יותר חזקה, ואנשים הרבה יותר צייתנים, כלי הדיכוי חזקים ואלימים יותר, מי שפועל בניגוד לאינטרס של בעלי הכוח נכלא או נרצח.
 

Kalla

New member
אנחנו נעים בקווים מקבילים

שלדעתי לעולם לא ייפגשו ולכן אני לא רואה טעם להמשיך את הדיון. אתה אומר שדברים יפים טבועים בנפש האדם ואני אומרת נכון, אבל גם דברים מכוערים, תמיד היו ותמיד יהיו, ולכן כל הדיבורים היפים האלה על "ויגור זאב עם כבש" איך נגיד זאת... לא ממש מציאותיים. תמיד יהיו אנשים שירצו לשלוט, להשיג, לנצל. זאת עובדה. עניין העבדות - אתה מדבר על התפתחות מוסרית ואני על התפתחות שכלית וכלכלית. אתה חושב שכיום החופש והשליטה במחשבה יותר גדולים מאשר בתקופת המערות והשבטים ואני חושבת בדיוק להפך. בקיצור, ראיית המציאות שלנו כל כך שונה, שהתת-דיון הזה הוא דיון סרק.
 

פלגיה

New member
אני לא "מפילה" עליהם

אבל בהחלט האחריות עליהם. וכן. גם במקלחת, וגם באוכל. באוכל זה די ברור. אני מספקת את המזון ואת התנאים לאכילה. ירצו - יאכלו. לא ירצו - לא יאכלו. אני לא רודפת אחרי הילד עם כפית. הספיק לי לראות את אמא שלי משכנעת בכל הטריקים את אחותי כמה חשוב לאכול ביצים. אכן היה מאוד חשוב כי הילדה סבלה מכוויות, והחלבונים היו חלק מהבריאות. אבל מרוב השתדלויות שתאכל - חסמו לה את הרצון לאכילה. גם עם הלימודים - אני מספקת את האקלים ללמידה, אבל לא לוקחת עליו אחריות. יש זמן לשיעורים, אני מוכנה לעזור בשמחה כשצריך, אבל לעולם לא אומר "איך הבאת לי כזה ציון". זה הציון שלו. לא שלי. למזלי טרם נתקלתי במצב של ילד שממש לא רוצה ללמוד ושובת לגמרי מפעילות לימודית בבית הספר. הילדים שלי אוהבים ללמוד, ודי מצליחים. נראה לי שהייתי שוקלת את לפי האלטרנטיבה - מה הילד כן בוחר לעשות בזמן שלו. ובגיל תיכון מאוד מקובל עלי שילד יגיד שהוא מעדיף להשקיע בהדרכה בתנועת הנוער או בפעילות פוליטית או בפעילות אחרת, על חשבון ההצלחה בלימודים. יכול להיות שלא הייתי משלימה עם בטלה גמורה.
 

מירי,

New member
יירצו יאכלו לא יירצו לא יאכלו...

עם האוכל בא התאבון, ולכן חשוב לי שהם ידעו לאזן... אני מעולם לא רצתי אחריהם עם האוכל אבל כן הקפדתי על איך מה וכמה... ומקלחת? מה עם הילד נדבק בכינים ולא רוצה שינקו? גם אז זו אחריותו? כשהילדים משתפים פעולה השאלות האלה הן שוליות, אבל לא כל הילדים משתפים פעולה, צריך לדעת את זה מראש....
 

noa_f

New member
כינים מדביקות אנשים אחרים

מקלחת וצחצוח - עניין של הגיינה, שאי הקפדה עליה מביאה למחלות (גם מדבקות לאחרים) שגם מעמיסות על אמא ואבא (שלא לדבר על ההוצאה). כל דבר שיש לו השלכות מיידיות ולטווח ארוך לרעה על מישהו אחר, לא יכול להיות אך ורק שיקול דעת של הילד. או לפחות, צריך להכניס לו לתודעה את העניין הזה.
 

מירי,

New member
מסכימה...

אבל היגבתי לפלגיה שאמרה שגם אוכל ומקלחת זה אחריות שלהם....
 

פלגיה

New member
"הקפדת על איך וכמה"

את יכולה להכין את האוכל, ולערוך את השולחן - את לא יכולה להכניס במקומם לפה. אותו דבר בלימודים. את יכולה לספק את אווירת הלימוד - לא יכולה להכריח ללמוד. ולהעניש ילד שלא לומד, להטיל סנקציות בגלל זה, לשלול זכויות - לא מקנה הרגלי למידה. להיפך. זה מה שיגרום שברגע שהוא ישתחרר מאחריותך הוא ישליך הכל ולא ירצה לעשות כלום. מקלחת? אני לא מכריחה להתקלח. אני כן מכריחה לטפל בכינים (כשם שאני כן מכריחה ילד לקחת אנטיביוטיקה. הסכנה המיידית גדולה על הנזק בכורח לטווח ארוך). יש כאן גם משהו שונה. ילד שיתרגל להיות נקי, יתרגל להרגשה של ראש ללא כינים, יתרגל להרגשה של שיניים מצוחצחות - ההרגלים הללו יגרמו לו מאוחר יותר להמשיך בהרגלי ההיגיינה, כי כל דבר אחר יפריע לו.
 

מירי,

New member
וילד שיתרגל ללמוד...

וילמד דרכים שמתאימות לו יעשה את זה ברצון אח"כ.... נכון שהילדים שלי עדיין צעירים- אבל אני כבר רואה איך הבכור לוקח לבד את האחריות, לאט ו'בקטנות' אבל מתחיל....למנוע זכויות זה להרגיל את הילד שיש סדר חשיבות לדברים, ואצלנו בבית הלימודים יותר חשובים מהרבה דברים (= צפיה ב-TV ומשחקי מחשב ורביצה אצל חברים עם TV ומחשב)- מאוד קל להתרגל לרביצה הזו.... אני יכולה להכין את השולחן- אבל הילד יבקש 'ממתק'.... אני יכולה להסכים או למנוע ממנו את זה.....אני אשלול ממנו את הממתק אם הוא לא אוכל...כדי שידעו שיותר חשוב הירקות/פירות/קטניות/בשר (בהתאם להעדפות הילד...) מהחטיף- עם השנים הם התרגלו, היום הם כבר יודעים שהם יכולים לאכול את החטיף קודם אם הם יאכלו את מה שצריך....
 

noa_f

New member
אבל מה זה "דרכים שמתאימות לו"?

אני זוכרת ויזואלית, בנזוגי מסוגל לעשות תרגילים מסובכים בראש (שאני לא יכולה), אבא שלי לומד אחרת, אחותי כותבת הכל בטבלאות וקשרים מסובכים. אם אני אומר לו: שב, קרא, סמן במרקר את הקטעים החשובים - אני מלמדת אותו מה שטוב לי. אין לי מושג איך לומדים אחרת ובוודאי שלא בטוח שזו שיטה עבורו. אגב, ביסודי כלל לא למדתי למבחנים. השיטה שלי לזכור היתה המון קריאה מסביב. למדנו על יוון ורומי: קראתי המון סיפורת ולא-סיפורת שקשורה לנושא, למדנו ציונות? קראתי את כל סדרת הגיבורים של דבורה עומר, את אליעזר שמאלי, כמה ספרי עיון בנושא שמצאתי בבית, את הביוגרפיה של גולדה וכו' וכו'. זו לא ממש היתה "שיטה", כי לא עשיתי את זה למען ביה"ס. עניין אותי? מצאתי ספר? קראתי. בסופו של דבר לא הייתי זקוקה כלל ללמוד למבחנים, כי הכרתי את כל הנושא והרבה מעבר. (בחשבון ואנגלית התרגול היה מספיק. ממילא לא לומדים למבחן במקצועות כאלו) נו, עכשיו אני יכולה רק לספר על זה לילד. הוא קורא רק ספרי פנטזיה ואנחנו אומרים תודה שלפחות את זה הוא קורא. אז איך הוא יתכונן למבחן? מה הדרך שלו? אני חושבת שאתה מוצא את הדרך "שלך", כאשר אתה נזקק לה. כרגע, הוא לא זקוק לה - זה עדיין מאוד קל ומעט עבורו. למה אני צריכה ללחוץ עליו?
 

מירי,

New member
תוך ניסוי וטעיה...

פעם לקרוא ופעם לסכם ופעם לתרגל ו.... לא יודעת- אני את הדרך שלי רק התחלתי לחפש... למבחן האחרון הוא למד בשיטת קריאה-משחק מחשב-קריאה-משחק מחשב- אבל במבחן הוא לא הרגיש טוב, אז שינסה משהו אחר בפעם הבאה (אולי הפסקה עם TV במקום מחשב?) לחפש את הדרך כשכבר ממש זקוקים לה עלול להיות מאוחר....
 

פלגיה

New member
ויש הרגלי למידה שונים

לי למשל אין בכלל "הרגלי למידה" - אני קוראת בשכיבה, עם רדיו פתוח ורועש. אני עושה דברים רק ברגע האחרון, רק כאשר אני מרגישה את הלחץ עלי. מעולם לא למדתי "לסכם חומר" ואני באמת לא יודעת לסכם שיעורים. אני יושבת, מקשיבה, וזוכרת. גם קשה לי לשבת שעות רצוף - ולכן אני עושה הפסקות בלמידה. ההורים שלי לא לימדו אותי ללמוד. הם בכלל לא היו מעורבים בלמידה שלעי, לא היה להם מושג אם יש לי או אין לי שיעורים, או מתי יש לי מבחן. הפעם הראשונה שלמדתי למבחן היתה בכיתה ז', וגם זה רק כי חברה הכריחה אותי ללמוד איתה. בתיכון הכנתי שיעורים רק במקצועות שנראו לי חשובים, ועזבתי את כל השאר. כל ההרגלים הגרועים הללו לא הפריעו לי להוציא בגרות ממש טובה, ולסיים את התואר הראשון בזמן, למרות שלושה ילדים שילדתי במהלכו. אני קצת יותר מעורבת מהורי, אבל אני חושבת שמטרת השיעורים היא להתנסות לבד - לכן אני לא יושבת עליהם. אני מוכנה לעזור למי שרוצה - אבל לא אשלול כלום למי שלא רוצה. ואני לא מוכנה לחתום למורה שהילד/ה הכינ/ה שיעורים. שתבדוק בעצמה.
 

מירי,

New member
לך הם לא היפריעו..

אבל אני לא יכולה להיות בטוחה שגם לילד שלי הם לא יפריעו. לא חושבת שלקרוא בשכיבה עם רדיו פתוח זה הרגל רע- זה ההרגל שלך... ברור לי למשל שעבור הבכור שלי לשבת שעות וללמוד לא יכול להיות פתרון ללמידה (מעבר לכך שבשלב הזה אין בזה צורך)- איתו אני כבר הרבה מעבר לאיך- "למדתי למבחן" או "אני לומד למבחן" אומר לי שהוא עושה את מה שהוא חושב שצריך כדי שהוא יהיה מוכן... עם הצעיר אני עדיין הרבה יותר מקפידה ושואלת תירגלת? כתבת?
 
סבתא שלי אמרה פעם

שילד עד גיל 10 לומד או בשביל אמא או בשביל המורה. לא יודעת אם להסכים לזה באופן גורף או לא, אבל סבתא שלי אומרת הרבה דברים חכמים, אז סבירות גבוהה שגם זו אמירה נבונה. יש לי שתי תובנות בלתי קשורות ביניהן למה שהעלית: 1. מרגיש לי שבמקרה כזה הייתי מחליפה לו את המסגרת. ככה עשיתי עם שתי הבנות שלי כשלא תפקדו טוב במסגרות שהיו בהן. הסיבה לחוסר התפקוד היתה קשורה בכל פעם בגורם אחר, אבל החלפת המסגרת לכתה או לבית ספר אחר פתרה את הבעיות בכל פעם. אני מאמינה שילד שמגורה נכון מגיב. נשמע לי שלילד שלך אין גירוי נכון או אין גירוי מספיק בבית הספר, וזו הסיבה שהוא לא נמשך לפעול שם. גירוי אחר יכול להיות למשל עבודות חקר אישיות, בנושא שיעניין אותו (עבודת חקר על פוליטיקה בכדורגל למשל - יש לי רק בנות אז תדמייני בעצמך מה עוד מעניין אותו). זו גם אחת הסיבות שאני לא מאוהדי השיטה של יום בשבוע, כי היא לא פותרת כלום לגבי יתר השבוע שבו הגירויים הם הסטנדרטיים שלא בהכרח מתאימים לו. 2. מסכימה איתך שכדי להעביר אחריות צריך שיהיה גוף אחר שיקח אותה (מישהו מוכן לדבר עם בעלי?
). לכן העברת האחריות הדרגתית וספציפית. ילד שמסמן שהוא מוכן ורוצה להתקלח לבד - מאפשרים לו ומוודאים מידי פעם שקירצף גם מאחורי האזניים. ילד שמראה סימנים של עצמאות בלימודיו - מאפשרים לו, אך לא עושים את הטעות שעשיתי עם בכורתי שהודיעה שהלימודים באחריותה הבלעדית, ורק בסוף כתה ב' הבנתי שכל המחברות שלה ריקות - ואפחד לא שם לב. הבכורה שלי גילתה את הקריאה רק בגיל 10 (אני מניחה שהיה לה קושי שהתגברה עליו איכשהו לבד עוד לפני שאובחנה ADD). האמצעית קוראת מאז ומתמיד כמעט כל דבר שתניח עליו יד). השורה התחתונה (ציטוט של לאה מ שאת מכירה) שבבית לומד וקורא יגדלו ילדים שידעו להעריך לימוד וקריאה. מכאן - גם אם הוא יגיע לזה בשלב מאוחר יותר - יהיה לו את הבסיס היציב להיבנות ממנו.
 

מירי,

New member
אבל את אומרת בדיוק מה שאני אומרת...

אני רואה עכשיו אצל הבכור שהוא לאט-לאט לוקח את האחריות על הלימודים שלו, אבל זה קורה יחד עם 4 שנים (ועדיין) של הקפדה שלנו.... אני לא דיברתי על הילד הספציפי שלי, כי אני לא מצפה ממנו שביום הראשון של כיתה א ייקח אחריות על הלימודים שלו, אני נותנת את הזמן ובנתיים האחריות היא שלי, זה לוקח זמן, לפעמים הרבה זמן, אבל אני מאמינה שעם בסיס טוב זה ייקקרה. לכן בכיתה א אני לא מצפה ממנו ליזום שינון להכתבה לבד, אלא אני אזום ואדבר ואעזור, בכיתה ב אני אזום ואעזור, ובכיתה ה (כן, אצלנו יש הכתבות גם בכיתה ה- ועכשיו נוספו גם באנגלית) אני אעזור.... בשלבים.... והשלבים באים גם ממנו- הילד בכיתה ה יוזם לבד ומבקש רק עזרה, הילד בכיתה ב אני עדיין גם יוזמת....(לדעתי היוזמה בשלבים הראשוניים הם חלק מכך שאני מראה להם זמינות שלי לנושא)
 
וזה לא טוב? ../images/Emo13.gif

אני דוקא אוהבת שמסכימים איתי. ומה לא טוב במעקב ותמיכה? לתת אחריות זה לא זהה לזריקה למים של תינוק שלא יודע לשחות.
 
למעלה