שייקחו אחריות...

[מירי,]

שייקחו אחריות...

כולם (מי זה כולם?) מדברים על כך שהלימדה היא האחריות של הילד ולא שלנו- כסיסמה זה נשמע נפלא, אבל במציאות (לפחות זו האישית שלי) זה נשמע הזוי... כי מעטים הילדים שאני מכירה שלומדים רק מתוך הנעה פנימית.... ומה אז? מה עושים כשהילד מעדיף הכל על פני לימודים- למרות שהוא בעל יכולות? למה בעצם אנחנו ההורים מורידים מעצמנו את האחריות לכך? כשהילדים שלי היו קטנים מעולם לא חשבתי שזו האחריות שלהם להתקלח, לאכול סביר (מה שבעיני נחשב סביר) ולא רק ממתקים וכד... היום כשה"גדולים" כבר יותר גדולים הם יודעים שאלה דברים בסיסייים... אז איך אפשר לצפות מילד בכיתה א- מיד להגיע עם כל האחריות? איך בכלל ילד בכיתה א יכול להבין את המשמעות של הצורך בקריאה (למשל- כי הבכור שלי אפילו עכשיו לא מבין...) אני גם בגיל 15 לא ממש הבנתי.... אז כל אלה שמספרים שהם מעבירים את האחריות אל הילד- מה אתם עושים כשהילד משתמש באחריות הזו ולא לומד? ואני לא מדברת על לא לומד למבחן מסויים- אלא איך הייתם מגיבים אם הילד במקרה הטוב היה מגיע לבי"ס ולא מקשיב ובמקרה היותר קיצוני ממש לא רוצה להגיע לבי"ס- עד איזה גבול זו האחריות שלו?

 

[Kalla]

לי זה ברור לחלוטין

שממש לא לכל ילד בגיל הזה יש את המודעות ללקיחת אחריות, וגם אם כן, אז היכולת לדעת איך בדיוק עושים זאת. לדעתי מי שמעביר את האחריות לילד פשוט מחפש פתרון קל אך לא בהכרח מתאים ויעיל. אני דווקא בעד פתרונות קלים, אבל רק כשהם באמת עובדים.

 

[noa_f]

אני רואה את "לתת לו אחריות"

לא כהעברת אחריות מושלמת אליו. אנחנו בהחלט מבהירים שאנחנו מצפים ממנו למימוש היכולות שלו (טוב, עד כמה שביה"ס יכול לעשות את זה), אנחנו מסדרים את המערכת היומית שלו ככה שיהיה לו זמן עבור מטלות ביה"ס ומזכירים לעשות אותן. אנחנו עוזרים במטלות האלה אם הוא מבקש. מה אני לא עושה: אני לא בודקת לפני ואחרי אני לא נכנסת למלחמות אני לא מטילה ספק בהצהרות שלו ("עשיתי שיעורים", "אין שיעורים"). אם פישל - זו אחריותו ונאמר למורה שמותר לה להפעיל כל סנקציה שנראית לה מתאימה, על אי הכנת שיעורים או אי הבאת חומר הלימוד (היא לא עושה את זה וזו בעייתה). מה שכן, אנחנו קצת מפונקים פה: מצד אחד הילד מאוד מוכשר ואין לו שום בעיה להסתדר עם משימות ביה"ס. לרוב הוא מסיים שיעורים ("יש לי מלא!") תוך 10 דקות. מצד שני, הוא גם ילד ממושמע ודי אחראי. שכחן, אבל חנון. מה הייתי עושה אם הוא לא היה ילד צייתן? אני חושבת שהיינו משוחחים קצת ומבהירים שכמו שהאחריות של אבא ואמא היא ללכת לעבודה, כדי להביא הביתה כסף, ולטפל בילדים ובכל צרכיהם, גם האחריות של הילד הוא ללמוד הכי טוב שהוא יכול. אם הוא מפשל, הוא עצמו סובל. במקביל, הייתי בודקת מה הסיבה לחוסר הרצון הקיצוני הזה - עד כדי העברת הילד למוסד שמתאים לו הרבה יותר. רוב הילדים הם קונפורמיסטים (רוב האנשים, לא?), אז אם ילד מגיע למצב שהוא לא מוכן ללכת לביה"ס - יש פה איזושהי סיבה משמעותית. ואם הסיבה היא קושי עצום (נניח, קשיי למידה, שאי אפשר לפתור בשום מקום לימודים) - הייתי גם מתגמלת מאוד על התמדה והישגים. לפחות אני חושבת שזה מה שהייתי עושה

 

[מירי,]

קונפורמיסט וצייתן....

אבל אם את מעבירה לילד את האחריות הוא לא חייב לקחת אותה- נכון שזה פשוט כשהכל 'דופק' - אבל מה קורה כשלא? למה? כי "סתם" לא בא לילד ללמוד....כי הרבה יותר מעניין לראות TV ולשחק במחשב.... והאחריות שלו להיות בבי"ס היא לא אחריות ללמידה- וכן גם להשגים, זו לא מילה רעה. כשכתבתי שאני כן לוקחת אחריות ומשפיעה הן בתיגמולים והן בשלילת זכויות אנשים ממש "בכו". אבל אני מכירה את הילדים שלי....אני מרגישה שצריך להתמיע את זה בילדים כמו החשיבות של מקלחת אכילה נכונה התנהגות נאותה- זה לא תמיד קופץ ביום אחד.....

 

[noa_f]

ואין מצב לשעות שבהן

פשוט אין טלויזיה ומחשב? אני אומרת: יללה, לך תעשה שיעורים, אח"כ יש חוג/חבר/פסנתר/תוכנית שאתה אוהב (בד"כ כולם יחד

) והוא מקטר, והולך. פעם הוא ייבב איזה רבע שעה על כמה שקשה לו ואיזה שיעורים משעממים וכמה הרבה הוא קיבל ואז הוא הלך להכין וחזר אחרי 5 דקות - "גמרתי". ואז צחקנו עליו, איך הוא קיטר יותר זמן ממה שלקח לו להכין. בסוף הוא קלט

המסר שעובר פה בבית הוא שהלימודים הם במקום הראשון, גם בלי עונשים וצעקות וריבים. אני חושבת שלמרות שהוא מעדיף לשחק במחשב ולראות זבלוני טלויזיה - הוא הפנים את זה.

 

[noa_f]

ועוד משהו

אנחנו גם מעבירים בנוסף מסר של "אנחנו לצידך" (אני מקווה): כלומר: אני כל שנה שולחת כמה מכתבים למורות שבהם יש בקשה למתן משימות קצת יותר לרמה שלו, כאשר אני יודעת שהוא משתעמם מאוד. כשהוא מקטר על משהו משעמם ושגרתי מדי, הוא מקבל רשות לחפף אותו (נניח 10 שאלות בספרות שהן בעצם כמעט אותו הדבר. היתה לו פעם מורה כזו). הוא יודע למשל, שאת יום ההעשרה לא נבטל לו, כי זה היום הכי טוב לו בכל השבוע והוא הלך לשם גם כשבית הספר קבע כל מיני העשרות או מבחנים חשובים לאותו היום. להפך, אנחנו ניהלנו מאבק רציני מול ביה"ס, כדי שיפסיקו לקבוע אירועים ומבחנים לימי שני.

 

[מירי,]

כן! ככה בדיוק!

שיחות עם המורות, ומכתבים אליהן- וברור אינטנסיבי איתו מה קורה. הבטחתי לו שאם יהיו קשיים באנגלית נתגבר אותו כדי שהוא יוכל ללכת ליום העשרה ונלחמנו כדי שישנו פעילויות..... כל זה נכון- אלא שעדיין אני לא משדרת לו באחריותך לבד! הפוך כל התמיכה הזו היא לשדר אנחנו עדיין כאן כדי לעזור לך להצליח....(משמע חשוב לנו מאוד שתצליח).

 

[מירי,]

עם הגדול כבר כן....

עם הצעיר? אין מצב- אם אני מאפשרת לו בחירה... ניסינו... הוא בחר! (וזה לא היה קשור ללימודים). זה היה ככה גם עם הבכור... הוא עדיין בשלב ההטמעה....

 

[Sun Hello]

תגובה אישית

אני אמנם לא אמא, אבל אני חושבת שאיך שפועלת המערכת זה משהו שמדכא את הילדים. ילדים כן רוצים לדעת. ילדים הם כן סקרנים, כך אני מאמינה. אם יתנו להם להתפתח בקצב שלהם אז הם ירצו הרבה יותר ללמוד. אני לא יודעת אם הם ירצו ללמוד את מה שבית הספר רוצה שילמדו, אבל אני מאמינה שרוב הילדים ירצו ללמוד הרבה דברים. ככה הם חושבים בעצמם מה הם רוצים, זה מביא ליצירתיות וכו'. לא יודעת, שווה אולי לנסות אלטרנטיבות, לחשוב על מערכות אחרות. ככה אני מרגישה. (ואגב, התגובה הזו היא ממישהי שהיא בעצמה תלמידה בבית ספר)

 

[Kalla]

זה יפה שהם ילמדו הרבה דברים

אבל בין הדברים שילמדו חייבים גם להיות לימודים שיטתיים, בנושאים מוגדרים, שיאפשרו להם לרכוש ידע ומיומנויות בצורה מסודרת. מה לעשות ולעבודה מקבלים לפי ידע מסוים במקצועות מסוימים ולא לפי איזה אוסף אקלקטי ומקרי של פיסות ידע שאין ביניהן כל קשר, יהיה רחב ומעניין ככל שיהיה.

 

[Sun Hello]

יש המון דברים שאפשר ללמוד

שבהחלט קשורים אחד לשני. למה לשון זה דבר שיש בינו קשר ומישהו רוצה ללמוד שפה אחרת, מוכרת פחות, נורווגית למשל, זה אוסף קלטי? מלבד זה, יש המון דברים שאפשר ללמוד. למשל, דברים שיעזרו לילד\ה בהמשך חייו\ה, ללמוד איך להגן על עצמנו, ללמוד איך להתמודד עם דברים, ללמוד להקשיב לאנשים אחרים? לפתח דעה עצמאית לגבי דברים? מה עם ללמוד איך לבשל אוכל בטבע? איך להגן על עצמנו? איך לבנות בית? וכו' וכו' וכו'. יש כל כך הרבה דברים ללמוד, שיעזרו לך להתמודד עם החיים שלך. חוץ מזה, יש המון דברים שאפשר ללמוד מתוך בחירת שזה בכלל לא אוסף קלטי של דברים. על תרבויות שמעניינות אותך, סוציולוגיה, פסיכולוגיה, ספרות, וכו' וכו' וכו'. זאת תגובה לתגובתך.

 

[Kalla]

../images/Emo6.gif ואפשר גם ללמוד

מה זה קלטי לעומת אקלקטי. סתם... ברור שטוב ונפלא ללמוד את כל הדברים האלה ואני בעד (למשל, ללמוד לבשל ולשרוד בטבע זו בדיוק הסיבה שבשמחה שלחתי את בני לחוג סיירות, וכד'), אבל זה בנוסף ולא במקום הדברים שציינתי.

 

[Sun Hello]

סליחה, אינני בקיאה במלים האלה

למה שיעורי ספרות על שירת ימה"ב חשובה יותר משעורי ספרות בנושאים כמו אבדן, כאב, אידיאולוגיה וכו'? לדוגמא. למה שיעורי מתמטיקה חשובים יותר מכל שעור אחר וכו'?

 

[Kalla]

מי אמר שהם יותר חשובים?

הם לא פחות חשובים. תקראי שוב מה שכתבתי - כתבתי שצריך גם וגם.

 

[Sun Hello]

לא, אני מתכוונת -

למה ספרות מסויימת (זו שנלמדת בבית הספר) היא חשובה יותר מספרות אחרת? וכו'. הבנתי את מה שאת כתבת. את כתבת על כך שצריך ללמוד גם דברים שקשורים בהשרדות (אגב, אני נתתי רק מעט דוגמאות לדברים שטוב שכל אחת\ד ת\ידע) וגם דברים שנלמדים בבית ספר. אני ייחסתי את השאלה שלי למה שכתבתי בתחילת ההודעה הנוכחית.

 

[Kalla]

גם אני התייחסתי לספרות בין היתר.

תראי, כמו שבחשבון יש בסיס שבלי לדעת אותו אי אפשר ללמוד הלאה וכמו שלא ניתן ללמוד גיאוגרפיה או ניווט בלי לדעת לקרוא מפה, כך גם בספרות יש סוגות ותקופות שונות שצריך להכיר ולהתמצות בהן. ברגע שיש לך בסיס, את יכולה לקרוא כל יצירה ולדעת איך להתייחס ולגשת אליה. אני בעד ללמד כמה שיותר, ולחדש ולגוון. אני פחות התייחסתי למה מלמדים, אלא לאיך מלמדים. חשוב להקנות את היסודות בכל מקצוע, ללמד בצורה מובנית ולתת כלים לנתח מידע בתחומים שונים ולהתמודד איתו.

 

[הכל נפלא]

בהחלט ה"איך מלמדים" חשוב ביותר

הרי אי אפשר לחנך לאי אלימות באמצעות מכות, למשל. דרך הלימוד חשובה מהתוכן. ואני מסכים גם שיש דברים שחשוב שילדים (וכמבוגרים) ידעו (לאו דווקא הדברים שבדרך כלל מלמדים בבתי הספר). הניסיון של בתי ספר שבהם ניתן חופש לילד להחליט אם ומה ללמוד (למשל בית הספר המפורסם "סאמרהיל"), מראה שכאשר ילד בא מסביבה שבא הכריחו אותו ללמוד, הוא מנצל בהתחלה את החופש בכדי להימנע מלימודים, שהוא רואה אותם כעול, ובמשך תקופה מסויימת הוא רק משחק בחוץ. אבל לאחר זמן מסוים (זה משתנה מילד לילד) הסקרנות גוברת והוא מתחיל להתעניין בדברים, צובר ידע מרצון ובהתלהבות, ובסופו של דבר גם במונחים הרגילים של הצלחה - תעודות בגרות, תארים אקדמיים והצלחה כלכלית וכו' -ההצלחה של בתי הספר החופשיים יותר גבוהה יותר - ועוד יותר אם לוקחים בחשבון שהרבה מהילדים הגיעו אליהם לאחר שנפלטו מבתי ספר רגילים, שהם כבר ראו בהם כישלון. כל ילד רוצה - אם ניתנת לו הבחירה - לדעת לקרוא, לחשב, לצבור ידע על הסביבה שלו וללמוד את מה שנדרש בכדי להסתדר ולהצליח בחברה שבא הוא חי. "בעצם רק בדרך נס לא החניקו שיטות ההוראה המודרניות את הסקרנות הצרופה לחקור ולדרוש, כי מלבד עידוד, זקוק צמח עדין זה בראש ובראשונה לחופש, בלעדיו הוא נידון לבטח לקמילה ולכיליון." (אלברט איינשטיין) כמו כן, מוסדות שיעדם הוא להעביר מידע ולחנך לצייתנות מוחלטת הם מוסדות שיש בהם בעייתיות: הכפייה, הדרישה לצייתנות, עלולה להחליף את המחשבה, המצפון והביקורתיות, והיא כרוכה במהותה ברכישת תחושת חוסר ביטחון עצמי וחוסר אונים. חברה של אנשים שמקבלים כלים וידע אבל לא את החופש שמביא איתו לקיחת אחריות וחשיבה עצמאית, היא חברה שלאו דווקא פועל בצורה יעילה עבור הפרט והכלל, והכלים והידע מקדמים אבל לאו דווקא לכיוון הרצוי. את התוצאות אנחנו רואים סביבנו כל הזמן: למשל, זה שתעשיות - בתמיכת המדינה - מפיצות רעלים באוויר, במים ובאדמה, והופכות את הסביבה שלנו לפחות ופחות מותאמת לחיים, ולמרות שידע לא חסר, האנשים, גם המשכילים ביותר, לא טורחים לעשות כמעט שום דבר בעניין.

 

[Kalla]

אם יעד המוסדות הוא לחנך לצייתנות

אז יש לומר שהם נכשלו ובגדול. קשה למצוא תלמיד פחות צייתן מהתלמיד הישראלי

. בחייך, טבע האדם היה הרסני מאז ומעולם ואין לכך קשר לשיטות חינוך מודרניות.

 

[הכל נפלא]

רמת הצייתנות גבוהה מאוד יחסית

יחסית למה שהיה כדאי. אנשים חיים את המסלול שמתווים עבורם, רוב האנשים מגיעים לבית הספר, עושים את המבחנים, לומדים מה שאומרים להם ללמוד, מוציאים תעודת בגרות, מתגייסים לצבא (שזה מקום שדורש סופר-צייתנות), עובדים תחת בוסים, משלמים מיסים, מצייתים לחוקים שקבעו עבורם - ולא מתקוממים נגד מה שהשלטון מעולל להם. אני רואה רמה מאוד גבוהה של צייתנות, (גם אם אפשר לבלבל את המנטליות הישראלית עם חוסר צייתנות), נראה לי שניתן לקבוע שמערכת החינוך/אילוף מצליחה ובגדול. טבע האדם לא היה הרסני מאז ומעולם. אם מסתכלים על תקופת קיומו של האדם (הומוסאפינס - ורצוי להסתכל עוד קודם לכן), ההרס הוא תופעה חדשה מאוד: בשני מיליון השנים האחרונות ניתן למקם את תחילת ההתנהגות ההרסנית בערך לפני עשרת אלפים שנה, עם תחילת הביות (עבדות) של בני אדם וחיות ממינים אחרים, ואת עיקר ההרס ניתן למקם בערך במאתיים השנים האחרונות - תקופת המהפכה התעשייתית - בעיקר בעשרות השנים האחרונות, שלושה-ארבעה דורות. כך שמדובר בתופעה חדשה מאוד, וזה לא משהו שטבוע בנו.

 

[Kalla]

בן אדם הוא חיה חברתית.

כדי לחיות ביחד בחברה, בני אדם חייבים לשמור על חוק, סדר וארגון. לא ניתן לחיות יחד באנרכיה. ההבדל הוא שפעם מזמן, כאשר האדם חי בשבט אפשרויות הבחירה היו הרבה יותר מצומצמות מאשר היום. כל אחד ידע את תפקידו ואסור היה לסטות ממנו ימינה ושמאלה. אף אחד לא העלה על דעתו אפילו לעשות זאת. היום, למרות הצורך להתאגד בחסרות, לאדם יש הרבה יותר חופש בחירה, ובכלל חופש לעשות מה שנראה לו, כולל להתלונן ואפילו לנסות לשנות. וההרסנות אכן טבועה באדם. אין לי מושג מאיפה החלטת ממתי התחילה תקופת הרסנותו של האדם, אבל אין לי ספק שגם לפני זה בני אדם נלחמו אחד בשני, רק שרמת ההתפתחות שלהם עדיין הייתה נמוכה יותר וזו הסיבה החידה שעוד לא היו עבדים, ביות בעלי החיים ועוד. הם פשוט עוד לא חשבו על זה. ואם כבר, אז היום לפחות בחלקים מסוימים בעולם גם המוסר התפתח במקביל להרסנות ולאכזריות, והעבדות בוטלה. זוהי בדיוק גדולתו של האדם - שיש לו פנים רבות והכל קיים בו ביחד: גדולה וקטנות, רחמים ואכזריות, ביחד ולחוד, קולקטיב ואינדיבידואל, מלחמה ושלום, וכו'.