מיקה
מתוך מאמר של אפרת ששון ומיטל גלנטי שפיתחו שיטה לעבודה ילדים אוטיסטיים בשילוב עם בעלי חיים. בין היתר, הן משלבות את גישת "אופשן" בדרך שלהן. מעתיקה בשבילך מתוך המאמר: גישת "אופשן" : "אופשן" פירושה בחירה. ההורה בוחר להיות מאושר עם הילד ולקבל אותו כפי שהוא. הקלה מתבטאת בכך שהילד קובע את הפעילויות ואילו המטפל מצטרף לפעילות, גם אם זו פעילות אוטיסטית אופיינית, כמו תנועות ידיים חוזרות, סיבוב במעגל וכדומה. ההנחה היא כי בסופו של דבר הילד ירכוש את הכישורים החשובים לתפקודו התקין מתוך התלהבות ורצון ללמוד וזאת על פי הקצב האישי שלו. השיטה נקראת גם "שיטת החדר" כי היא מתבצעת במקום מיוחד המוקצה לשם כך ובו חפצים מועטים ע"מ שכל תשומת הלב של הילד תופנה להתייחסות למטפל. מפתחי השיטה טוענים להצלחות רבות (בני הזוג קאופמן שהם הורים לילד אוטיסט שכיום מתפקד באופן תקין) אך אינם יכולים לנבא הצלחות. אין ממצאים המצביעים על יעילות הטיפול. בנוסף על הגישות קיימים כיום מטפלים רבים כמו : פסיכולוג, מטפל בעזרת בעלי חיים, רכיבה על סוסים, קלינאי תקשורת, מרפאה בעיסוק, פיזיותרפיסטים, מרפאה באומנות, מטפל במוסיקה, טיפול במים, מטפל בעזרת מחשב ועוד. הגישה בה נרצה להתמקד היא הגישה של אינגה מינץ המפעילה את פינת החי בגן גהה – "פנינת החי". אינגה בעצם, פועלת בגישה הדומה ביותר לגישת ה"אופשן". הילדים חווים את פינת החי כמרחב פתוח בלי כלובים וכן החיות חופשיות לחיות את חייהם במגבלות המקום: החיות עושות מה שהן רוצות וכן הילדים בזמן השהייה בפינת החי חופשים לעשות כרצונם, החיות משוחררות ונוצרת אינטראקציה עם הילדים. זוהי גישה שאומרת "אנחנו הולכים עם הילד ללא מטרות ויעדים נקודתיים – לא מנסים לשנות את הילד אלא רק לתקן את הדרוש תיקון במקומות שניתן." בדרך כלל ילד בא ובוחר בעצמו לאן ללכת. אם ילד רק עומד ולא עושה כלום לא באים ומכוונים אותו, להיפך נותנים לו את הזמן, כי כנראה לוקח לו זמן להתרגל ולהתאקלם. השיטה של אינגה שונה בכך שהיא לא מונעת מהילד גירויים אפשריים. בגישת ה"אופשן" הטיפול חייב להיעשות בחדר סגור ואילו אינגה פועלת במרחב כאשר ברקע יכולה כל הזמן להיות הפרעה. הילד בעצם מטופל במקום הדומה למקום אליו הוא יצטרך לצאת, כלומר, לחברה.
