שיטה של חינוך.

[BN100]

שיטה של חינוך.

שלום רב לכל חברי הפורום. שאלה אחת שעלתה לי מן החיים, שהיא כזאת. ברצוני לדון איתכם על שאלה קצרה עם תשובה מורכבת. - האם נכון לפי לדעתכם, בשביל חינוך טוב לילדים, שהורים לא ייתערבו בחיי ילדיהם הפרטיים? האם זה טוב או לא? האם נכון לעשות כך? ואם לא, אז באיזה אופן? אשמח לשמוע תגובות רציניות לעניין.

 

[noa128]

אני מנחשת שאת/ה לא הורה...

ונשאלת השאלה למה כוונתך ב"להתערב בחיים הפרטיים", כי יש דברים שהם לגיטימיים ויש דברים שלא - דוגמאות ספציפיות יכולות לעזור.

 

[BN100]

ובכן...

אני לא הורה, אך אני נער בוגר מאוד. בכל זאת זה לא אמור להפריע לשאול שאלה, אני מניח.

התכוונתי לדוגמא, פתאום השפה משתנה לשפה בוטה יותר, שימוש בקללות גסות, ישנם כל מיני סימנים של השפעה חברתית מהסביבה (דווקא לכוון השלילי), הסתובבות עם הנוער שנזרק מבית ספר, בעיקר על הקטע של ההשפעה מהסביבה, איפור והתגנדרות מוגזמת. התנהגות בצורה של הידרדרות...כולל ציונים גרועים. האם הורה שיודע על מצב שכזה צריך (חובה עליו) להתערב? ומה אפשר לעשות במצב שכזה על מנת לחנך? אני חייב לציין שזאת בעייה היום, שיש הורים שלא יודעים לחנך כמו שצריך במצבים שכאלה, ולכן יש היום הרבה נוער מדורדר.

 

[Kalla]

בוודאי שצריך להתערב.

איך להתערב והאם זה תמיד יצליח זו כבר שאלה אחרת והרבה יותר קשה ומורכבת. אני מאמינה שלא ניתן לענות על שאלה כל כך כללית בפירוט ובצורה ממוקדת, אלא רק ברמה העקרונית. הכל תלוי במצב בבית, ביחסים שנרקמו לאורך השנים בין ההורים לילד, באופי הילד, במידת הנזק שהתנהגותו עלולה לגרום לעצמו ו/או למשפחתו, בהשקפת העולם של ההורים וכו'. צריך להכיר ממש היטב את המצב ואת הנפשות הפועלות בו על מנת לתת עצה בעלת תוקף כלשהו, ובמקרים קשים אף עדיף להתייעץ עם אנשי מקצוע.

 

[noa128]

ניחשתי שאתה לא הורה בגלל השאלה ../images/Emo13.gif

ולא, זה ממש לא אמור להפריע לשאול

. תשובתי היא שמעורבות של הורים בסיטואציות שתיארת אינה נופלת בעיניי לקטגוריית "התערבות בחיים הפרטיים", מאחר וילד, כל זמן שאינו אדם בוגר (גיל 18 ומעלה) נמצא באחריות הוריו ואכן חובה עליהם לעשות כל שניתן על מנת למנוע "הידרדרות" שלו בתחומים השונים שפירטת. אני אישית מחזיקה בדיעה שעד שמגיע ילד לגילאים האלה (ואני מניחה שמדובר בגילאי חטיבה עליונה/תיכון) מחנכים ההורים לאמות מידה והתנהגות מסויימים - כל משפחה וערכיה. באיזשהו שלב, כשילד מתחיל להתבגר ולהיות עצמאי יותר, לצאת ולבוא ללא ליווי ולבחור את החברה שבה הוא בוחר להימצא (ולזאת אני ממניחה שהתכוונת ב"חיים פרטיים") אמור החינוך הזה לעמוד במבחן. כל הורה שואף להביא את ילדיו למקום שיהיה בידיהם שיקול הדעת לבחור בעצמם להתרחק מאותן השפעות שליליות, מחברה 'רעה', מסמים, להצטיין בלימודים ולהשתייך למסגרות 'חיוביות' שבהן יוכלו להמשיך להתפתח ולעבור את התקופה הזו במינימום 'השתולליויות' ויציאה מהמסגרת. בעיניי ישנן דרגות ל"הידרדרות", אני מניחה שלכל אחד מאיתנו ההורים הייתה תקופה 'פרועה' (יחסית) בתקופת ההתבגרות, שבה עשינו גם דברים שהורינו אולי לא היו מאשרים - ה'חוכמה' בעיניי היא לדעת להתיישר אחר כך, ובחלוף גיל השובבות לשוב לתלם ולסטנדרטים שעליהם חינכו ההורים, ללא תופעות לואי בלתי הפיכות

 

[פלגיה]

../images/Emo127.gif תשובה יפה