שיח ילדות

s h o o s h a

New member
"זה הגיל להתחיל"

לא חושבת שבמקרים של גירושין האמירה הזו תופסת. לדעתי, אין גיל שבו כואב יותר או פחות לראות זוג הורים שכל אחד הולך לדרכו, בית ש"מתפרק", משפחה שמתפצלת. הכאב הוא כאב על אובדן השלמות. מה שכן, ככל שילד מתבגר כך הוא מבין טוב יותר. ויש מקרים (כמו זה שהבאתי כדוגמא) שגם בגיל מאד צעיר, כאשר הילד מעורב במינון נכון, גם הוא מבין את התהליך. הקטנטנים האלו חכמים מאד ובעלי כושר אבחנה חד מאד. איך ייראו חייהם בהמשך ואם תהווה הפרדה טראומה או לא - אלו תלויים בנו ורק בנו ההורים. האחריות לכך מוטלת רק על כתפינו ולבינתנו כבוגרים. לדעתי, ומתוך שיחות עם ילדיי, לא עושה לי רושם כי לגירושיי מאביהם תהיה השפעה שלילית על רצונם להקים בית ומשפחה. כל אחד מהם (הגדולים) די יודע כיצד הוא מתכוון לחיות את חייו ונישואין בכלל לא נצפים בעתיד הקרוב (Thank You God)
אז, גירושין, מסתבר, זה לא סוף העולם וזו גם לא צפיחית בדבש אבל השילוב של השניים יוצר משהו חדש ומרענן שממנו בהחלט יכול להיווצר משהו טוב בהרבה ממה שהיה קודם.
 

ס י ו ן1

New member
הכל עוד אפשרי

וגם העתיד אינו ידוע וכן יכל להיות טוב וכן יכולות להיות משפחות חדשות לגבי ההווה הם עוברים גם אם אינם מדברים על זה זה קורה " במשפחות הכי טובות "תמיד יש עוד חוסר מבחינתם הכל תלוי בנו כן ולא ההמשך שייך להם באיך לקבל ולזרום יחד איתנו בחיים אין גיל בני הקטן לא הראה סימנים אבל אם השנים הוא מראה כעסים גדולים יותר על שלא ראה מספיק את אמא ואבא יחד, מבחינתו אנו עוד נשואים למרות שהתגרשנו, והחלום שלו שנחזור להיות יחד כדי שהוא יחווה את זה גם.
 

ס י ו ן1

New member
אוי איזו מתוקה ../images/Emo23.gif

ממש לא מזהיר אבל קשה כבר לשכב במיטה פתאום נפלו לי הגעגועים לילדודס אז מנסה להוריד להם עוד משחקים את יכולה אבל להסביר לי למה שתית לי מהכוס??????
 
שני ילדי

התחתנו ואולי בהתחלה היו רגישים יותר לשמירה על שלימות משפחתם אבל ברוך השם הם חיים מצויין עם בני זוגם. בזה שהתגרשנו העברנו להם מסר שאדם שאינו יכול לחיות יותר יחד יכול להחליט אחרת ולא להיות כבול למוסכמות שיכולות להרוס בסופו של דבר את אבא ואמא וגם אותם. לימדנו אותם לא לפחד התייצב בפני מצבים ולפתור אותם גם אם הם כואבים
 

*יערית

New member
זה לא אבא שלנו...

פעם.....
זה קורה למעשה הרבה הרבה פעמים כשאנחנו יחד הילדים בנזוגי ואנוכי נמצאים במקומות ציבוריים, עמדו לקראת כניסה למעלית גב' אחת שומעת את הילדיםש לי משוחחים היא מחייכת אליהם ומתחילה לשאול אותם שאלות כמו:בני כמה ?ואיך בגן...{אתם יודעים בקול מצועצע כי הוא תינוק
} אז רגע לפני שנכנסנו אל תוך המעלית היא אומרת לו שנייה תיקרא לאבא שלך שייכנס איתך.... הוא מייד תיקן אותה,זה לא אבא שלי,זה החבר של אמא שלי,ההורים שלי לא ביחד....{טוב לא ממש קברתי את עצמי} אני דיי נותנת לילדים שלי להתבטא לגבי ההרכב המיפשפחתי שלהם, כמו אל מול האחיינים שלא מבינים את העיניין שבת אצל אבא שבת איתנו, אז זה מה שיש...ואהבתי את מה שכתבת במיוחד "חשבתי על הדרך שבה הילדה הזו (כנראה) חוותה את תהליך פרידת הוריה, את ההסברים שהיא קיבלה בכל שלב ואת מידת שיתופה, בהתאם לגילה והבנתה, במתרחש. הילדה לא נראתה מזועזעת, "הרוסה" או לא מאושרת. נראתה ילדה "בריאה" ככל הילדים. ילדה שיש לה עכשיו שני הורים מאושרים (תרגום שלי למראה עיני)" כן...זה בדיוק מה שאני חשה כשאני רואה את הילדים שלי יחד איתו! בהחלט ניתן לסיים את המערכת על הצד הטוב ביותר שאפשר...רגע זה בא... אם באמת רוצים,אם זה אפשרי,ואם לא מדובר בהרבה תככנות וכסף וכמובן הצד שניפגע בד"כ מקשה יותר...אם נדע לסלוח
 

ophra

New member
עוד כמה דיבורי ילדים ../images/Emo95.gif ../images/Emo13.gif

לפני כמה שבועות תכנית טלוויזיה בערוץ 8 שעוסקת באהבה, ואם קיימת אהבת נצח בין הקטעים הרציניים שזורים קטעי מונולוגים קצרים של ילדים אולי בני 5 והנה שניים נבחרים שזכרתי במיוחד:
ילד יושב מול המצלמה ואומר: "אבא שלי ואמא שלי החליטו שהם לא רוצים לחיות יותר ביחד כי כשהם ביחד לא יוצא מכל אחד מהם הכי טוב שאפשר וכשהם בנפרד אז הם מצליחים להיות הכי טובים שהם יכולים"
המראיין שואל שתי ילדות אם יש דבר כזה "אהבת נצח" הראשונה עונה: "מה פתאום. אין אהבה לנצח. יש רק עד שמתים" והשני עוצרת אותה ואומרת: "מה פתאום עד שמתים. עד שמתגרשים"
אותי זה הצחיק והעלה דמעה בקצה העין בו זמנית..... והנה עוד דוגמא. פרטית יותר
הגורים בחופשה שיחקו עם מקלות פלסטיק שמערבבים בהם משקאות המקל היה בצורה שהקצה שלו היה מעוצב כבחורה. המקל של הגור הקטן שלי נפל לשיחים והוא ביקש שנעזור לו להוציא אותו משם אחת האמהות מחייכת אליו ואומרת בצחוק: "אתה צריך לשמור יותר טוב על ה"בחורה" שלך, אתה יודע? לבחורה צריך להתנהג יפה, לפנק אותה, לטפל בה..." אז הקטנצ'יק מסתכל עליה ככה, מלמטה למעלה ואומר: "אני יודע! לאבא שלי יש חברה והוא מפנק אותה ומטפל בה אז אני לומד...."
עפ
(אמא (די) מאושרת לילדים (די) מאושרים)
 

michaly44

New member
זה מוכיח שוב..שצורת ההסבר..הגיל

כניראה גורם משפיע על צורת ההתייחסות לגירושים או הפרידה. גם את וגם יערית הבאתם דוגמאות של ילדים צעירים. לדעתי שוב..צעירים מסתגלים למצב טוב יותר..מקבלים עובדות בשטח טוב יותר. תארו לכם עכשיו:יש לי חבר..אתם חושבים שאני יכולה להביא אותו הביתה? יש ילד כמעט בן 17...והשני בו 14 +.. לא חושבת...התגובה שלהם תהייה אחרת לגמרי מתגובה של ילד בן 8.
 
בגילאים אלה

עדיף לא למהר כלל להביא חבר. רק עם יהיה רציני אפשר יהיה לחשב על זה אבל אפשר לספר שיש אחד כזה
 
סליחה???????????

בטח שאת יכולה להביא אותו הביתה!!!!!!!!! רוצה לספר לך שלפני מס" שנים היתה תקופה קצרה בה חייתי עם בן זוג "הבאתי" אותו הביתה כששאלתי את הבנים מה הם חושבים עליו את יודעת מה הם ענו לי? "מה זה משנה אמא , את נכנסת איתו למיטה בלילה לא אנחנו ואם לך טוב איתו אז סבבה" לא שהסכמתי עם זה אבל אין ספק שקיבלתי מהם אחלה פירגון
 

michaly44

New member
תשובה גברית כל כך..כן..ניראה

שזו תשובה שאקבל כשליפה מהמוטן... אבל לא באמת אוכל להכניס חבר לגור איתי.. אני אמנם מנחשת..וזה צריך לעבור מבחן מציאות. ואולי לי יש את הבעייה? כי בכל זאת מסתובבים לי בנים בוגרים בבית..וזה אולי מביך?
 
אני חושבת שאת מרגישה נכון

אי אפשר להתנהג בצורה שלא תרצי שהם יתנהגו.להביא כמה חברים הביתה אחד אחרי השני זה מסר שלילי.כשיהיה האחד שתרצי ותחושי שיהיה תקופה ארוכה זה הזמן להכרות עם ילדייך ולקוות שיהיה חבר חדש במשפחה
 

spivak12

New member
אכן כן...

אכן אין ספק כי מצב של שיתוף פעולה בין ההורים חשוב ומסייע מאד להתפתחות הילדים המשותפים. אחד ההבנות שעלינו לזכור היא כי אמנם נפרדים אחד מהשני אך לעולם ועד יהיה נושא משותף - הילדים. הסטטיסטיקה מלמדת כי בארץ מתגרש כל זוג שלישי ובארצות הברית אותה אנו מחקים בצעדי ענק מתגרש כל זוג שני. מה שאומר שבד בבד עם פתיחת בתי ספר לנישואים יש מקום גם לפתוח בתי ספר לגירושין. או במילים אחרות, כאשר נישאים אולי כדאי לחשוב כיצד יהיה להתגרש מאדם זה....
 
למעלה