שיחת טלפון
אמר: "התגעגעתי" ואני אמרתי "אני כאן" ויותר כלל לא הגבתי. רציתי, אבל לא מה שרצה לשמוע. ולעצמי חשבתי: הכל מילים. בלי כוונות אמיתיות. הלא לפני יומיים התעלם ממני בברור! למה התגעגע? לפגישות הבודדות שהיו בינינו בפרק זמן כל כך ארוך? לשיחות הטלפון שמתחילות נחמד ואחרי כמה דקות הופכות לשיחות "מוטיבציה" ולמסעות "רגשי אשמה" על אי-רצוני לנהוג עפ"י רצונו? ואני בספק, אם יראה אותי ברחוב בלי שיוך לבית ולמקום, איך יגיב?? ואחר כך שאל: "מה יש לך להגיד על מה שאמרתי?" לו רק ידעת כמה יש לי לומר, ומה אני חושבת... ואני משיבה: "לא יודעת." ומרגישה כמו בבית הספר, כשהמנהל עומד להעניש... "את מורידה את המוטיבציה לומר דברים כאלה". אמר. ושתיקה. ואין בי הכח והרצון להתמודד, להניף חרבות מלים. ומרגישה עייפות במסע של טפשות. וריקנות. אני, שלא לומדת מטעויות, אבל בהחלט מרגישה כשעושה אותן... ושלא תמיד קל לי להסביר את עצמי, דווקא כשצריך.
אמר: "התגעגעתי" ואני אמרתי "אני כאן" ויותר כלל לא הגבתי. רציתי, אבל לא מה שרצה לשמוע. ולעצמי חשבתי: הכל מילים. בלי כוונות אמיתיות. הלא לפני יומיים התעלם ממני בברור! למה התגעגע? לפגישות הבודדות שהיו בינינו בפרק זמן כל כך ארוך? לשיחות הטלפון שמתחילות נחמד ואחרי כמה דקות הופכות לשיחות "מוטיבציה" ולמסעות "רגשי אשמה" על אי-רצוני לנהוג עפ"י רצונו? ואני בספק, אם יראה אותי ברחוב בלי שיוך לבית ולמקום, איך יגיב?? ואחר כך שאל: "מה יש לך להגיד על מה שאמרתי?" לו רק ידעת כמה יש לי לומר, ומה אני חושבת... ואני משיבה: "לא יודעת." ומרגישה כמו בבית הספר, כשהמנהל עומד להעניש... "את מורידה את המוטיבציה לומר דברים כאלה". אמר. ושתיקה. ואין בי הכח והרצון להתמודד, להניף חרבות מלים. ומרגישה עייפות במסע של טפשות. וריקנות. אני, שלא לומדת מטעויות, אבל בהחלט מרגישה כשעושה אותן... ושלא תמיד קל לי להסביר את עצמי, דווקא כשצריך.
