מודה ועוזבת
New member
שיחת בנות...
השעה היתה יחסית מאוחרת. אחרי יום מטורף מעבודה,ריצות מבית קפה אחד למישנהו, ניתוחים פילוסופיים למה התכוון הגבר באומרו: "אני חושב שאני מרגיש משהו..." ולמה הוא התכוון כשהוא נתן לה זר פרחים ע-נ-ק,אבל נתן לה נשיקה על הלחי כמו דודה שלה, ולא נשיקה הורסת על השפתיים כמו כל גבר נורמלי שהיה עד עכשיו בחייה. קשה להיות אישה. מאוווד קשה להיות אישה. הניתוחים נגמרו,ומייד אח"כ הגענו לשלב ה: "זה קרה באמת ופה כבר אין מה לנתח" במיטה. בפירטי פורטרות היא סיפרה אייך הוא "החומד הזמני שלה" (זו ההגדרה עקב הניתוחים) הפשיט,ליקק,מצץ,שאף,נשף,חדר,הכניס,החזיק,מילמל,דפק,יצא נכנס,מהר לאט,לאט מהר,שאל אם היא קרובה,וגמר בתוכה. כל התיאורים האילו גרמו לי לנסות לצרוח לאיזה ד"ר או מצידי שזה יהיה אפילו חובש קרבי שאולי ככה סתם במקרה נוכח היה בבית הקפה,ושפשוט יבצע בי ניתוח לשינוי מין,כי זו שמולי גרמה לי לחרמנות ייתרה. ומה שאני רוצה עכשיו זה רק לדפוק לה את הצורה. חוסר הסבלנות שלי לא אחר להגיע,ופרשתי בטענה שכבר נורא מאוחר, ומחר...אוייי איזה יום מחכה לי מחר... זחלתי לרכב מיוחמת כפנתרה, ורעבה. כל כך רעבה לדבר האמיתי. אבל אין כמו התערטלות עם עצמי. התעלסות עם עצמי. לשגל את עצמי. אני. לבדי. איתי. מול מראה ענקית,בודקת אם משהו השתנה,עלה ירד,אולי פתאום עבר צד. הכל תקין.עומד במקום.לא זז לשום מקום. פינקתי את עצמי באמבט חם,ובאיזו סיגריה טובה, אי שם התנגן לו RICK WAKEMAN , ואני שאנטי... מה זה שאנטי...!!! המיצים הטבעיים שלי זה כבר אמבטיה כשלעצמה,ואני עדיין מתפנקת. מכריחה עצמי לצאת מהאמבט,להיכנס למיטה,ולהתפנק עם עצמי לאט לאט. יוצאת רטובה,משאירה שובל של מים על הריצפה,וקדימה למיטה.. מגורה רק מעצם המחשבה אייך בעצמי אני עכשיו אגע, אייך לאט ובזהירות אני אכניס את המכשיר הסגול והמלא ויברציות לתוכי, אגרום לו להסתובב,לסחוף לשטוף אותי. לסובב אותי. לסחוט ממני מיצים שגבר לא מצליח. לגרום לי להאנח,לגנוח לפרוח. הנייד מצלצל עם הצילצול המזוהה שלו,אני לא מתייחסת. שייתקשר עד מחר. הסוללה עובדת שעות נוספות,ואני בשיא האנחות. הדלת נטרקת במפתיע,והוא על הדלת הפציע. עומד מחוייך,מחורמן רק לפי העיניים,השערות שלו עומדות מצמרמורות,נוכח התנוחה שבה אני נמצאת, אני נותנת לעצמי להירגע,משום מה מתה מבושה. והוא מתקרב, יורד על ברכיו, לוקח את הכל לשליטתו. המכשיר עכשיו אצלו. מטייל לו לאט בתוכי,מענג אותי. שולח אצבע קפואה לפי,נותן לי לטעום את עצמי. את החרמנות התהומית שלי. עוד כניסה אחת. סיבוב אחד. מילה זולה שמגרה. ואני עליו מתפרקת. בתוך אצבעותיו מתפוצצת. אחרי כמה שניות הבן זונה חוזר עם זר פרחים ע-נ-ק, נותן לי נשיקה על הלחי,וממלמל משהו על זה שהוא חושב שהוא מרגיש משהו.
השעה היתה יחסית מאוחרת. אחרי יום מטורף מעבודה,ריצות מבית קפה אחד למישנהו, ניתוחים פילוסופיים למה התכוון הגבר באומרו: "אני חושב שאני מרגיש משהו..." ולמה הוא התכוון כשהוא נתן לה זר פרחים ע-נ-ק,אבל נתן לה נשיקה על הלחי כמו דודה שלה, ולא נשיקה הורסת על השפתיים כמו כל גבר נורמלי שהיה עד עכשיו בחייה. קשה להיות אישה. מאוווד קשה להיות אישה. הניתוחים נגמרו,ומייד אח"כ הגענו לשלב ה: "זה קרה באמת ופה כבר אין מה לנתח" במיטה. בפירטי פורטרות היא סיפרה אייך הוא "החומד הזמני שלה" (זו ההגדרה עקב הניתוחים) הפשיט,ליקק,מצץ,שאף,נשף,חדר,הכניס,החזיק,מילמל,דפק,יצא נכנס,מהר לאט,לאט מהר,שאל אם היא קרובה,וגמר בתוכה. כל התיאורים האילו גרמו לי לנסות לצרוח לאיזה ד"ר או מצידי שזה יהיה אפילו חובש קרבי שאולי ככה סתם במקרה נוכח היה בבית הקפה,ושפשוט יבצע בי ניתוח לשינוי מין,כי זו שמולי גרמה לי לחרמנות ייתרה. ומה שאני רוצה עכשיו זה רק לדפוק לה את הצורה. חוסר הסבלנות שלי לא אחר להגיע,ופרשתי בטענה שכבר נורא מאוחר, ומחר...אוייי איזה יום מחכה לי מחר... זחלתי לרכב מיוחמת כפנתרה, ורעבה. כל כך רעבה לדבר האמיתי. אבל אין כמו התערטלות עם עצמי. התעלסות עם עצמי. לשגל את עצמי. אני. לבדי. איתי. מול מראה ענקית,בודקת אם משהו השתנה,עלה ירד,אולי פתאום עבר צד. הכל תקין.עומד במקום.לא זז לשום מקום. פינקתי את עצמי באמבט חם,ובאיזו סיגריה טובה, אי שם התנגן לו RICK WAKEMAN , ואני שאנטי... מה זה שאנטי...!!! המיצים הטבעיים שלי זה כבר אמבטיה כשלעצמה,ואני עדיין מתפנקת. מכריחה עצמי לצאת מהאמבט,להיכנס למיטה,ולהתפנק עם עצמי לאט לאט. יוצאת רטובה,משאירה שובל של מים על הריצפה,וקדימה למיטה.. מגורה רק מעצם המחשבה אייך בעצמי אני עכשיו אגע, אייך לאט ובזהירות אני אכניס את המכשיר הסגול והמלא ויברציות לתוכי, אגרום לו להסתובב,לסחוף לשטוף אותי. לסובב אותי. לסחוט ממני מיצים שגבר לא מצליח. לגרום לי להאנח,לגנוח לפרוח. הנייד מצלצל עם הצילצול המזוהה שלו,אני לא מתייחסת. שייתקשר עד מחר. הסוללה עובדת שעות נוספות,ואני בשיא האנחות. הדלת נטרקת במפתיע,והוא על הדלת הפציע. עומד מחוייך,מחורמן רק לפי העיניים,השערות שלו עומדות מצמרמורות,נוכח התנוחה שבה אני נמצאת, אני נותנת לעצמי להירגע,משום מה מתה מבושה. והוא מתקרב, יורד על ברכיו, לוקח את הכל לשליטתו. המכשיר עכשיו אצלו. מטייל לו לאט בתוכי,מענג אותי. שולח אצבע קפואה לפי,נותן לי לטעום את עצמי. את החרמנות התהומית שלי. עוד כניסה אחת. סיבוב אחד. מילה זולה שמגרה. ואני עליו מתפרקת. בתוך אצבעותיו מתפוצצת. אחרי כמה שניות הבן זונה חוזר עם זר פרחים ע-נ-ק, נותן לי נשיקה על הלחי,וממלמל משהו על זה שהוא חושב שהוא מרגיש משהו.
