שיחה עם ילדה-חלק ב´.

[*g99]

שיחה עם ילדה-חלק ב´.

-"את מבינה ילדה,את צריכה ללחום,לעמות על שלך.אסור לך לוותר אפילו פעם אחת,אל תתני שידרכו עליך עליך.אמרי מה את מרגישה,מה לא נעים לך,תתרשי שלא יעשו לך מה שלא נעים". -"אבל לפעמים אני מתבישת,ואז כבר קשה לי להסביר,ולפעמים זה מאוחר מידי.ואז מה עושים"? -"לא,את חייבת להגיד להם,אין כזה דבר מאוחר...תמיד אפשר להגיד.אולי זה יהיה קשה,אך את חייבת לעמוד על שלך". אל תשקרי לעולם,עמדי מאחורי מה שאת אומרת,את ילדה חכמה,את גודלת מיום ליום,את יודעת מה זה לשקר...." -"כן,אני יודעת.אבל אם יצעקו עלי,אם יגידו לי שקרנית,אני יודעת שאבכה". -"היי גיבורה,ליחמי,האמיני במה שאת עושה.אל תתחבאי מאחורי הצל שלך,תתקיפי!תלחמי! -"כן,אבל...." -"אין אבל,צאי למילחה,זו המילחמה שלך,רק שלך...אף אחד לא יתקיף בשבילך,אף אחד לא יגן עליך כל הזמן...תביני,את לבד!". -"אני פוחדת...רוצה הביתה..." -"עוד שריון בנית? או אולי חומה? אפשר להרוס אותה...אבל את החופש שלך אף אחד לא יהרוס או יקח,כי זה שלך! ואת לא תתני שזה יקרה...הניחי לדמעות הללו,הן לא תפתורנה שום בעיה...תתעוררי". הילדה העצובה ברחה,בחרה בדרך הקלה...הבכי. היא עוד תחזור...הוא עוד ישוב להנחות אותה. סבלנות,יהיה עוד פרקים. g99...

 

[*g99]

יהיה=יהיו.

 

[*g99]

שיחה עם ילדה חלק ג´.

-"אני ניסיתי,באמת,אמרתי וביקשתי אבל זה לא עזר בכלל..." -מה קרה מתוקה,ספרי לי ילדה,מדועה את מבוהלת ועצובה"? -"אני אמרתי שזה לא נעים לי...ותקפו אותי השתוללו...לא נתנו לי להסביר את עצמי". -"אני מבין ילדה,את צריכה לענות בתקיפות,אסור לך לתת לאחרים להשתולל,לא לתת להם להתקיף אותך בחזרה.את חייבת להעמיד להם עובדה." -"זה קשה לי,אני לא יכולה..." -"את כן יכולה! די כבר! את לא מבינה שהם עושים בך מה שהם רוצים,משחקים לך ברגשות ובחופש שלך.לעולם לא תראי את האור של הציפור. -"אני לא יכולה,ניסיתי..." -"אל תשברי לי עכשיו...את חייבת להראות להם כמה שאת חזקה מהם,תני להם ללכת צעד אחורה.תני להם להבהל מהעובדה שאת מציבה להם עובדה ברורה.אז הם יבהלו ויקחו את הצעד לבד,יסוגו". -"ואז מה? -"אז הכדור יעבור אליך,את תזרקי אותו חזק חזק ותראי להם את הכוח,תאמיני לי ילדה יקרה...הם יפחדו ויתנו לך ללכת למסע שלך...למסע הזה שיש בו כאב.." -"אבל אני לא רוצה עוד לכאוב...". -"ילדה שלי,שלב שלב...הכאב שתיכאבי ירפא אותך יפה שלי...ילמד אותך. לכי,לכי למילחמה שלך,נצחי אותם". -"אתה בטוח"? -"כן,אני בטוח...לכי תפסי את הכדור וזירקי אותו הכי חזק...". -"טוב...אני אזרוק..." הילדה הלכה לחפש את החופש שלה,נשארתי שוב לבדי,הזכרונות לא מרפים...חיוך של אושר על פני... האם הילדה תעבור את השלב??? יש המשך...לא לדאוג. g99...

 

[time to fly]

לפעמים אני הילדה שלך

לפעמים אני זאת את כעת אני יותר הילדה שבפנים קולך מהדהד לו מכספת תבונותיי שמנסות להשמיע את קולן כשמבינות הן שעליהן לחזור לעבודה כי שחכתי מה למדתי פעם וצריך להזכיר לי אותן תודה מאמי אוהב כלכך את כל יצירותייך, מונולוגייך!!! ttf

 

[*g99]

בוא אגלה לך משהו....

אני הילדה והאיש. אני הילדה שהיתה עד לפני כחודש...אני גם האיש שמתחיל למעשה להדריך מתוך הבנה מסוימת. אין בעד מה,תן חיוך...ככה תשמח אותי יותר ותרגיש טוב יותר. g99...

 

[*g99]

שיחה עם ילדה חלק ד´.

-"אתה צודק זה מופלא...זה קרה". -"את נרגשת ילדה,ויש לך חיוך כה נפלא...מה ההתרגשות,ספרי לי". -"הוא הגיע,זה קרה וזרקתי חזק...נבהלתי רציתי לבכות,אבל זה לא קרה,הם הפתיעו אותי...לקחו מרחק ממני...ניסו לברוח ונפלו...." -"ילדה שלי,מתוקה...זה ניפלא...הם הבינו כי טעו,הם נפלו להם...את גברת עלהם! ראי כמה גדלת,ראי כמה את חזקה עכשיו...ספרי לי ילדה,מה את מרגישה"? -"אני יציבה,לא יכולה ליפול,אני חזקה...חופשיה,אני המלכה ו....." -"עצרי! יש לך עוד הרבה מה ללמוד...זכרי,זה רק שלב ראשון,יש וד הרבה שלבים לעבור". -"גלה לי ספר לי,אני רוצה לראות אטת אורם של הציפורים...לראות את עולמם..." -עכשיו שאת עברת תהליך לא קל עליך לזכור כמה דברים.יש לנהוג בחוכמה". -"גלה לי מה עלי לעשות,עזור לי..." -"ראשית עליך להבין שכל מה שאומרים לך ועושים לך הוא אינו בגללך,אלו הם הצרות של האחרים,את כמו הראי שלהם.הם משתמשים בך בכדי לראות את עצמם,אל תתני לזה לפגוע בך. -"אני חושבת שאני מבינה אותך,אבל מה עלי לעשות כשהם משתמשים בי?להחזיר אש?" -"לא תמיד,לפעמים עליך לזכור שמדובר בהם ולא בך,לפעמים יהיה עליך להניח להם". -"הבנתי,אני אצליח במשימה הזו,אתה יודע שאני אצליח". -"כן ילדתי,למדת שיעור לא קטן...עכשיו את מתחילה מסע ארוך". הילדה שוב יוצאת למסע,מסע שבו היא עלולה למעוד... איחלתי לה הצלחה,אני מקווה שכך יהיה. g99...

 

[*g99]

שיחה עם ילדה חלק ה´.

-"מה קרה ילדתי,מדוע את בוכה"? -זה לא הוגן! זרקתי בחזרה את הכדור,אבל הם פגעו בי.אתה מבין"? -"לא ילדתי,ספרי לי מהתחלה". -"אוף! אתה לא עוזר לי בכלל!הם שוב ניסו לפגוע בי,אז זרקתי את הכדור.חשבתי שהם יפסיקו,אך הם זרקו אותו חזק יותר,הם פגעו בי שוב". -"ילדה יקרה,זכרי שלפעמים צריך לתפוס בלי לזרוק בחזרה,פשוט לשתוק". -"איך אדע מתי לשתוק ומתי לזרוק"? -"את צריכה להקשיב ללב שלך,הוא הכי אמיתי ונכון". -"אני כבר לא רוצה לראות את האור הזה.והציפורים האלו הם סתם ציפורים". -"לא ילדתי,זה לא נכון.ראי אותן...הן כה מאושרות...מצייצות,עליזות.אינך רוצה להיות כמותן? לעוף הרחק...להיות חופשיה". אני לא יודעת מה אני רוצה,אני קטנה לא?איך אדע? אולי עדיף לתת לדברים לקרות?שהזמן יחלוף וירפא את פצעיי". -"הזמן יחלוף והפצע לא יגליד ילדה,הפצע ישאר אצלך בפנים,לא ירפה ממך,לא יתן לך מנוח. את חייבת להילחם למען החופש שלך!". -"אבל זה קשה לי,אתה לא רואה?אני רק נפגעת כל פעם,די!נימאס לי להיפגע...לא רוצה!". -"ילדה יקרה שלי,אני יודע שזה כואב לך,שקשה לך כ"כ,אך עליך להיות חזקה,תעברי את השלב הראשון,הקשה הזה ואז תוכלי לראות קרן אור מעולמן של הציפורים.ששששש,הקשיבי להם...את שומעת אותן,איזה תענוג.רוגע,שלווה,אין דאגות". -"אבל אני קטנה וחלשה.אולי כשאגדל....." -"לא!את חזקה.את יודעת מה,בכל פעם שאת מרגישה חלשה,עצמי עניים והקשיבי לציוץ הציפורים". -"ואם אין ציפורים,מה אני יעשה"? -"דמיני לך אותן". -"אני פוחדת..." -"ממה"? -"מהאנשים שפוגעים בי כל פעם מחדש". -"תראי,כשהם מנסים לפגוע בך,את תהיי המראה שלהם,הם יתבוננו בך,אך למעשה זה יהיה הם בעצמם". -"ואז לשתוק"? -"את תדעי מתי...כשזה יפגע בחופש שלך אז תזרקי להם את הכדור". -"אני אנסה..." -"יופי ילדה.זכרי את הלב שלך,הקשיבי לו תמיד!". -"טוב אני אזכור". אני די בטוח שהילדה תצליח לגבור על הפחד,תצליח להביא את החופש שלה. היא כה חזקה ואמיצה. איחלתי לה הצלחה,אני ממתין לה שתחזור אלי עם חיוך מתוק. g99...

 

[*g99]

שיחה עם ילדה חלק ו´.

-"אתה יודע? אני כבר לא רוצה לראות את האו הזה". -"מה קרה ילדה"? -:אין לי חשק לראות כלום,אתה לא מבין? אני רוצה להיות לבד,לא רוצה איש לידי". -"אבל ילדה,מה קרה? ספרי לי איך הגעת להחלטה הזו"? -"אתה לא רואה? תמיד יהיה עלי לעבור מכשול,ועוד מכשול...עד מתי? אולי עדיף לא להתמודד,פשוט לתת לזה לשקוע". -"ואז מה? תשקעי יחד עם הכאב"? -"גם ככה אכאב,אז זה לא משנה איך". -"ילדה יקרה,תתחזקי,הקשיבי לציפורים..." -"נימאס לי מהציפורים שלך! מה הן מבינות? מה אתה מבין בכלל? אתה לא רואה שכל הדרך הזו אני כואבת? אתה לא רואה שאני קמה ונופלת"? -"כן,אבל את צוברת כוח". _לא,אני צוברת כאב,התבונן בי,אמנם גדלתי,אני לא ממש ילדה כבר,אבל אני בפנים ילדה שבורה לרסיסים". -"את התבגרת,כן...אבל את חייבת להבין שהרסיסים האלו מתאחדים להם לאט לאט,תני לזה זמן". -"זמן? זה בדיוק המכשול שלי עכשיו...כמה זמן עלי לתת להם להתאחד"? -"ככל שידרש ילדה,את חייבת את זה לעצמך,למען החופש שלך". -"אבל זה בדיוק הענין,זה לא נותן לי עכשיו חופש,אז איך יתן לי בעתיד בדיוק חופש"? -"לאט לאט...החיים לא קלים,ואף אחד לא הבטיח לנו זר של שושנים ללק קוצים..." -"איזה קוצים? אלו סכינים שדוקרים אותך עמוק". -"ילדה יקרה שלי,את מדברת מתוך חולשה.הקשיבי לי,עשי כמיטב יכולתך להמשיך הלאה.אל תשברי,המשיכי הלאה...זכרי כי לא כל יום את חשה כיום אתמול,ולכן יכולתך משתנה...אל תשפטי את עצמך לעולם,זה המיטב שיכל לעשות". -"אני מבולבלת כ"כ...לא יודעת אם להמשיך". -"אני מבין שזה קשה לך,המשיכי לבנתיים,אל תעצרי,אני חושב שהתבוננות לאחור אולי כן תעזור.ראי מה עברת עד עכשיו,את מוכנה להרים ידיים". -"עברתי הרבה אתה צודק,אבל מי מבטיח לי גן עדן של שושנים בסוף". -"תראי,גן עדן אני לא יודע אם תיראי...אני יודע שתיראי את אור התיפורים,שזה המון...אילו רק יכולתי עכשיו לתת לך להציץ בו..." -"אני לא רוצה להפסיק,למרות שקשה לי וכואב לי,אני רק רוצה לנוח מהכל,אתה מבין"? -"בוודאי שאני מבין,אך את לא יכולה לעצור ולרדת..." -"אז מה עכשיו? לאן אני פונה"? -"הניחי לזמן לעשות את עבודתו כעת,אני יודע שזמן לא מרפה,אך לפעמים צריך לתת לא לעבוד...לתת לו לעשות את שלו". -"ועלי לשבת ולחכות? למה? למה?" -"לא,עליך להילחם על כך שלא יפגעו בחופש שלך..." -"אם אשב,איך אלחם"? -"למילחמת החופש לעולם אינך נותנת לזמן לנוח,לדברים אחרים את צריכה לתת לזמן לעשות את שלו". -"אני לא מבינה"? -"יש לך עוד מילחמות נכון? מעבר לחופש שלך...חיי היום יום שלך.." -"כן,לא חסר כאלה,אתה יודע". -"אז תני לזמן לעשות את שלו במלחמות הללו,אפילו שזה משאיר אותך לא יציבה". אל תשכחי דבר נוסף,אל תניחי הנחות,תשאלי מה שלא ברור לך,ככה יהיה לך קל יותר להמשיך לבנות את חייך". -"אני מבינה.אבל אילו הייתי יכולה ללחוש לזמן שיעבור מהר יותר...שיגיד לי מה יעלה בגורלי..." -"אינך יכולה לחשוב כך,זה מזיק לך...זה פוגע בך". -"למה"? -"כי זו אשליה,זה לא יקרה...הפסיקי לחלום! צאי לדרך!" -"אבל ..." -"את תתני לעצמך תירוצים! לכי למילחמה,קדימה!" אני יודע שלפעמים אני תקיף,אני יודע שהילדה נפגעת ממני לפעמים,אך עלי להיות נוקשה איתה בכדי להשיג את מטרתי. הילדה נמצאת בפני משבר קטן,היא תעבור אותו כי הבינה שהזמן צריך לזוז.הזמן לא ירפא כלום,נהפוכו.הזמן לא יכול לקפוא... עוד מסע התחזקות עומד בפתח,והילדה צועדת לקראתו. לי נשאר רק להמתין לה פה עד שתשוב.

 

[*g99]

שיחה עם ילדה חלק ז´.

-"אתה יודע? הצלחתי! אני מאושרת..." -"כן ילדתי? אני רואה,נירגש לשמוע אותך,לראות את חיוכך...ספרי לי הכל". -"נתתי לזמן חופש,שאלתי את השאלות שהפריעו לי,קיבלתי את התשובות אלהם.לא חושבת שכ"כ הפריע לי שזה לא מה שרציתי,העיקר שענו לי ואני יודעת מה עלי לעשות עכשיו בקשר לבעיות הללו,אני רגועה יותר". -"אני מבין..ומה באשר למילחמת החופש שלך"? -"אני לט יודעת...אני די בבעיה". -"למה"? -"אין לי מספיק ביטחון שאוכל להתקדם בחיי,אין לי גב מהורי,שזה הכי חשוב לא"? -"לא ילדה,הגב מעצמך הוא הכי חשוב,את צריכה להאמין בעצמך..." -"כן,אבל איך"? -"חשבי טוב טוב,האם תתני לעצמך להתענות כמו עכשיו,או שפשוט תנסי משהו חדש ותצליחי בו"? -"ואים אפול"? -"זו הטעות ילדה,אסור לך לחשוב כך,חישבי חיובי ילדה..." -"קל להגיד". -"נכון,חכם לנסות...לא"? -"כן,כבר הוכחת לי שחכם לנסות". -"חחח,את הוחכת לעצמך! שימי לב לדברייך". -"טוב,מה השלב הבא"? -"האמיני בעצמך! אל תתני לאיש לשבור אותך.היזהרי במילותך,אמרי אמת,אל תדברי רעות על הזולת,זה הכי קל אך הכי מכשיל". -"אני אשתדל,אתה יודע שזה מפתה לפעמים". -"אני יודע ילדה,אך עליך להיזהרולהיות חכה יותר". -"ומה עוד"? -"אני מזכיר לך,עשי כמיטב יכולתך,אפילו אם בעבר היו לך ימים טובים יותר.כל יום שונה מקודמו". _איש יקר,מה רואים בעולם הציפורים"? -"לכל אחד ואחת עולם שונה ילדה". -"ומה אתה רואה אצלך"? -"אני נמצא על אי,עליו יש עץ דקל.השמים כחולים,יש המון ציפורים שמצייצות להן וחם..." -"אני גם אהיה שם,אני אשב איתך על האי וניצחק..." -"אני מחכה ליום הזה ילדה". הילדה הקשיבה לי,ואני כ"כ שמח! אני יודע שהיא תצליח כי היא חזקה. אני רואה שיש לה כוח. אני לא אתן לה ליפול. עד אז יש לה דרך ארוכה,ואני פה בשבילה. ממתין לה אחרי כל מסע. g99...

 

[א ל כ ס נ ד ר ה]

הילדה שחיה את חיי ההשאלה

אחרי שדברנו היום בציאט היה לי קל יותר להגיב על מה שכתבת רגשית ומנטלית נכון- אין כזה דבר "מאוחר" להיות את עצמך רק שהדרך לפעמים ארוכה ממה שחשבנו. הסכמנו שבכל אחת יש את הילדה הזאת.למרות הנסיבות השונות שהולידו את החולשה שלה , את הצורך הבלתי מסופק באהבה. את הרצון לרצות, לא לראות, לברוח מהאמת מגיע הרגע של " לא עוד" דברנו על סיפורים בשירה- היני סיפור של הילדה שלי: לפניי תמונה ובתמונה ילדה קטנה ומשפחה גדולה. המשפחה לא שלה. המשפחה בהשאלה. הילדה היא אני-עגלגלה, חייכנית, קצת ביישנית אף על פי כן חיונית עומדים בשורות. אני בראשונה ובשניה ובשלישית- סוניה וסבתא הקטנה וסבתא ורה ורוברט ואולגה ולאוניד ואחרים ששכחתי את שמם לתמיד. עוד שניה והידיים שחובקות תפתחנה. עוד שנים אחוש לבדי בעומדי בשורה. לפניי תמונה ובליבי שאלה: "האים היום אני משילה או עדיין חיה את חיי ההשאלה?"

 

[*g99]

אבל את יודעת,

דווקא על מה שדיברנו אני לא ממש כתבתי פה. המילחמה של הילדה היא מלחמה של תוצאה של שנים...של חיים שהיאבחרה לחיות כילדה,והיום היא מבינה כי בחירתה היתה למעה בריחה,דרך לכאורה קלה להתמודדות אך קשה לשינו. היום אותה ילד,ילדה גדולה לומדת להתמודד מול מה שלא עשתה בילדותה,קשה מאוד אך צריך להעשות על מנת לשרוד בשלווה ונחת. את סיפורך לא ממש הבנתי,אך אני בטוחה שכשניפגש שוב בצ´אט תהיה לך אפשרות לפרט יותר. תודה לך אלכסנדרה,נתת לי המון חומר למחשבה. תכתבי מה שעובר עליך,לעצמך וקראי אותו לאחר תקופה...זה עוזר. g99...