שיא הביינוניות

[תופס עוגב]

שיא הביינוניות

כן, ההודעה הזאת גם מתקשרת מצוין לדיון על "גשר צר מאוד" בעברית זמן הווה נקרא בינוני ואם זכרוני אינו מטעני (וכאן השאלה, כי יכול להיות שהוא כן מטעני) הוא לא פועל אלא "משקל" או תאור מצב. יושב למשל הוא תאור של המצב הפיזי שלי כרגע ולכן הוא מתאים לכל גופי זכר יחיד, בקיצור, בינוני הוא הטית פועל או שהוא לא זמן בעברית (מה שמסתדר נפלא עם התפישה שאנחנו רק במסדרון...

 

[איליה.]

הווה הוא שם.

לצורת ההווה יש צורת התנהגות של שם ולא של פועל. התנהגות זו מתבטאת במספר מאפיינים: - לצורת הווה אפשר להוסיף את ה´ הידיעה, והרי ה´ הידיעה נוספת רק לשמות. למשל: האדם ההולך ברחוב. - המוספיות שבהטייה של צורת ההווה הן: -ה/-ת, -ים, -ות. מוספיות אלה מאפיינות שמות בלבד (גדולה, גדולים, גדולות, מחשבים, קירות). בפעלים הנטיה היא שונה: בדרך כלל זה הולך לפי גופים, ופועל ברבים מקבל את המוספית -ו (קיבלו, יקבלו, קַבלו) ובשום מצב לא -ים או -ות (הולכים, מרכלים, מודגשים). - אם שם מסתיים בעיצור ולפניו תנועת a מוטעמת, תנועה זו תהיה קמץ (מקבָץ, גורָל). באותו מצב בפועל תמיד יהיה פתח (גמַר, נכנַס בעבר, הבטַח בציווי). גם כאן ההווה מתנהג כמו שם (נכנָס בהווה, מרוכָז, מורגָש). איליה.