שחרור מר

[anna1309]

שחרור מר

היי,
אז ביום חמישי האחרון החליטו לשחרר אותנו מהפגייה אחרי חודש וחצי ללא ארועים מיוחדים - היה עם משקפי חמצן רק ביומיים הראשונים, קצת קפאין ב- 3 שבועות הראשונים, מדי פעם דסטורציות באוכל כשברוב הפעמים התאושש לבד ללא צורך בחמצן, בקיצור פגיה די משעממת..
יצאנו מביה"ח בשעה 16:30 מאושרים עד השמיים, הכל היה מצויין עד הארוחה של 21:00, הקטנצי'ק הכחיל פעמיים בזמן האוכל וחשבתי שלא נורא.. אולי התעייף מהסיעה והשינוי, עשינו גרעפס והשכבתי אותו לישון. לאחר כשעה הבייבי סנס התחיל לצפצף ללא הפסקה - הילד התחיל לעשות הפסקות נשימה - בהתחלה קצרות ללא כיחלון אבל אח"כ התחילו גם ההכחלות. כמובן, שרצנו למיון, שם התינוקצ'יק הכחיל שוב והדרך לטיפול נמרץ ילדים היתה קצרה מאוד. מההתחלה שמו לו כיפת חמצן, והפסקת כלכלה (שנמשכת עד לרגע זה ללא דד ליין), נתנו עירוי דם כי התברר שההמוגלובין נמוך אבל זה לא עזר, נתנו העמסת קפאין - לא עזר, נתנו אנטיביוטיקה למרות שטרם הגיעו תוצאות בדיקת החיידק וגם זה לא עזר, עשו צילום חזה - הכל בסדר, עשו אקו לב - גם כן הכל בסדר, אתמול בלילה שמו ואפוטרם שקצת עזר אבל עדיין לא לגמרי. בקיצור, כל מה שלא חלמנו עליו בפגיה קרה לנו עכשיו והשמיים נפלו עלינו.
האם קרה למישהי דבר דומה? יש תובנות כלשהן? אנחנו פשוט כבר נואשים והילד בבידוד הגנתי כך שגם נראה כאילו אנחנו היחידים בעולם שקרה להם כזה דבר

 

[שגית אור]

המון חיזוקים וחיבוקים

ההרגשה נוראית. אם אני זוכרת נכון מישהי פה עברה אשפוז מייד אחרי שחרור אבל אני לא זוכרת מי..

החלמה מהירה

 

[אורטל OSE]

היי, איזה באסה

אבל...

בהחלט יש כאן המון כאלו שהשחרור גרם לילדים לבדוק מחדש האם ההורים שלהם בנויים להתקפי לב או לא. אני יכולה רק לומר לך שילד שעבר פגיה קלה והשתחרר בלי תופעות מיוחדות, בדר"כ, אם קורה אח"כ משהו זאת סתם הצטרפות מקרים ואני אסביר.

ממה שאת מתארת אז יש לי הרגשה שמדובר באחד משני דברים או וירוס/ חיידק שיטופלו תרופתי או יעברו לבד או חסר דם שגורם כמעט במיידי להפסקות נשימה/ אפטיות, דסטורציות וכו' ומטופל במנות דם.

אני כ"כ מבינה את תחושתך שהשמים נפלו עליכם במיוחד לאור העובדה שעברת מאושר קיצוני לדיכאון אכזרי א-ב-ל העניין כולו יתברר במהירות ובעז"ה תחזרו הביתה ללא השלכות מיוחדות. הבאסה והתסכול העיקריים זה שבהתחלה גם הצוות הרפואי יורה לכל הכיוונים ואין לו באמת מושג מה הבעיה ומציאת הפיתרון אורכת זמן.

תחזיקי מעמד! השחרור יגיע במהרה, אל תתיאשי.

שבוע טוב ובשורות טובות.

 

[anna1309]

תודה

תודה לכן על החיזוקים, אני באמת מאוד מקווה שזה וירוס, היום הם יעשו את הבדיקה.
RSV הוא קיבל חיסון ביום השחרור אבל הם חושבים שאם מדובר בוירוס הוא תפס אותו עוד בביה"ח לפני השחרור. בנוסף - יכול להיות שהחיסון גרם לזה ???
בינתיים הם מצפים ממני להיות שם 24 שעות ביממה ועיקמו פרצוף כשהלכתי אחרי 36 שעות רצופות שהייתי שם הרגשתי שאני חייבת לנוח קצת או שאקרוס ויש לי עוד בן 3 בבית שצריך את אימא שלו. החזירו לו אוכל אתמול ב 18:00 ואחות אחת איימה עליי שאם לא אהיה שם להאכיל אותו הוא לא יקבל אוכל אלא רק נוזלים. אני מבינה שהם עמוסים ואין להם זמן לשבת איתו על בקבוק אז ביקשתי ש יכניסו לו זונדה אם לא יכולים לשבת איתו. אני מרגישה נורא לעזוב אותו שם לבד אבל איך אוכל להיות שם כל הזמן? בעלי צריך לעבוד אז גם לא יכול להיות שם בלילה (גם להתפרנס צריך) ומההורים אין עזרה כ"כ מסיבות שלא תלויות בהם.
מה אני אמורה לעשות ? הם כל הזמן אומרים ששם זה לא פגיה ולהאכיל זה לא התפקיד של האחיות .

 

[tamlav1]

קודם כל המון חיבוקים, אני יודעת שזה קשה.

אני כמו אורטל מאמינה שזו מעידה קטנה ושבימים הקרובים תחזרו הביתה לאושר הגדול.

החיסון של RSV לא גורם לתופעות כאלו, זה לא באמת חיסון אלה הזרקה של נוגדנים בניגוד לחיסון שבו מזריקים את מחולל המחלה בצורה מוחלשת או רק חלק ממנו כדי שהגוף ייצר לבד נוגדנים.

לגבי האישפוז, אני חושבת שאתם צריכים להערך להיות איתו כל הזמן, אכן אישפוז בטיפול נמרץ ילדים או במחלקת ילדים מחייב הורה עם הילד. אין ברירה האחיות לא יכולות לדאוג לו. אין להם כוח אדם לזה. את גם לא רוצה שאחות תעביר לו "מתנות" מילד חולה אחר.
את צריכה לדעתי לנסות למצוא עזרה בבית או עזרה (אחות פרטית אולי) בבית חולים. תזכרי שזה רק לכמה ימים, זה לא אישפוז ארוך. אולי בעלך יכול לקחת ימי מחלת ילד?

המון בריאות.

 

[עינב וזהו]

זה בדיוק ההבדל בין פגיה למחלקת ילדים

במחלקת ילדים הדרישה החד משמעית היא הורה עם ילד 24 שעות. וכן- זה קשה נורא אבל תערכו לזה כי באמת שהאחיות שם לא יכולות להאכיל ועמוסות אפילו יותר מבפגיה (וגם פחות הוכשרו לטפל בכזה ילוד קטן)
או שתבקשו העברה לפגיה (אם כי אני בספק אם יאשרו)

 

[טחיא]

איפה אתם מאושפזים

מחלקת ילדים מחייבת הורה צמוד אין להם כוח אדם להאכיל את הילדים טו לטפל להרגיע זה שונה מודה
מפגיה

מבינה את בקושי לי יד עוד שניים בבית שאחת מהן היא התאומה של נגה
ונגה מאושפזת כבר כמעט חודש אבל אין ברירה אני איתה כוח הזמן

 

[טחיא]

אוי לא קל

מקווה שימצאו פיתרון בקרוב ותשחררו הבייתה

 

[°•° רומי °•°]

אוי

הרבה בריאות!

כמה נורא.
כמה מזל שיש לכם בייבי סנס..
וכמה מזל שהגעתם לטיפול.

עדכני אותנו.
הלוואי וימצאו את הבעיה בהקדם ותוכלו ללכת הביתה, הפעם בלי לחזור לבית החולים.

 

[Nikpik]

וואו, המון בריאות, מחכה לעידכון על היציאה

הביתה.

 

[anna1309]

שחרור מר..

וואו איזה ימים עוברים עלינו.. לראות את הילד שלך במצב כזה, עובר בדיקות על סף ההתעללות, נרעד וצורח מכל מגע כי התרגל שכל מגע מלווה בכאב, התחיל לצרוח ולבכות כמו שלא שמעתי אותו מעולם.. בקיצור לא קל בכלל.. במקביל הגדולצ'יק שבבית (בן 3) בוכה לי בטלפון ולא מבין למה אימא פתאום אף פעם לא בבית, שואל למה אח שלו שוב לא מרגיש טוב ומתי יחזור הביתה ואפילו חזר להרטיב בלילה למרות שגמול כבר ממזזזזזממן...
בכל אופן, אתמול הורידו לו סוף סוף את משקפי החמצן ובינתיים הוא מסתדר באויר חדר תודה לאל למרות שעדיין עושה דסטורציות באוכל (בפגיה כבר לא עשה את זה) והיום בבוקר שוב עשה הפסקת נשימה בשינה.
כל הבדיקות שעשו לו יצאו תקינות למרבה המזל ולרופאים אין שום מושג מה גרם לזה. הם חושבים שאולי באמת זה חיסון ה- RSV שעשינו כי זה הדבר היחיד שהשתנה אבל הם חיפשו בספרות ואפילו דיברו עם החברה שמייצרת את החיסון ולא שמעו על אף מקרה כזה.. כנראה בחיסון הבא אנחנו נשאר לאשפוז של 24 שעות למעקב..
בינתיים אם נשוחרר הביתה זה יהיה עם מוניטור ולא ידוע מתי זה יקרה - אני מתה מפחד, תופסת את עצמי מקווה לפעמים שישאירו אותו מאושפז עוד איזה חודשיים שיגדל למרות שברור לי שזה לא טוב ובביה"ח יש המון חידקים ואני כבר מתה לקחת אותו הביתה ולמחוק את הטראומה הזאת בקצת (הרבה) פינוקים..
אגב - ברור לי שבמחלקת ילדים הורה חייב להיות עם הילד, אנחנו לא בילדים אלא בטיפול נמרץ ששם יש אחות על 2-3 ילדים. אם היה מדובר בילד מבוגר אפילו בחודשיים , שפיתח כבר קבר קביעות אובייקט לא היתה עולה השאלה אם להישאר איתו כי זה ברור שכן. כשמדובר בתינוק שכל הזמן ישן, במיוחד שכבר סיימו עם שלב הבדיקות והוא שם רק להסתכלות אני חושבת שלפעמים צריך לחשוב גם על הילד שבבית וזה גם מאוד תלוי באחות. הייתי שם ב-36 שעות האחרונות ברציפות ועכשיו סבתא שם להאכיל אותו עד 24:00 אבל גם היא עובדת אז סידרנו עם האחות שתאכיל אותו רק את הפעמיים הנותרות ובבוקר כבר אגיע כמובן לעוד משמרת ארוכה..

 

[קורינה דרייזן]

כמה עומס רגשי!

את מסבירה מאוד יפה מה שהרבה הורים של פגים חשים: מצד אחד הרצון להשתחרר וללכת הביתה ומצד שני החרדה לבריאות התינוק כשאין השגחה מקצועית זמינה. ממה שאת כותבת יש לי הרגשה שאת מתחילה להתארגן ולבקש עזרה. מקווה שהשהות בבית חולים תהיה קצרה ביותר. המון בריאות!