שחרור הכותל
קריינית: כאן השידורים העבריים של קול ישראל ירושלים. קריין: ערב טוב. דובר צה"ל מודיע. היום לפני הצהריים פרץ צה"ל לעיר העתיקה של ירושלים. שר הבטחון משה דיין: צבא ההגנה לישראל שיחרר הבוקר את ירושלים. איחדנו מחדש את ירושלים המבותרת, את בירת ישראל השסועה. חזרנו לקדושים שבמקומותינו, חזרנו על מנת שלא להפרד מהם לעולם. הרמטכ"ל, יצחק רבין: מרגיש אני כרגע חויה, שמסופקני אם אני מסוגל לבטא את משמעותה במילים קריין: רפאל אמיר היה עם הכוח שפרץ הבוקר לעיר העתיקה. רפאל אמיר: ברגע זה אנו עוברים את שער האריות. אנחנו בתוך העיר העתיקה. החיילים צמודים לקירות. אתם מבינים מה זה העיר העתיקה. (בוכה). ברגע זה אני יורד במדרגות אל הכותל. עוד רגע. עוד רגע ואני על ידי הכותל. רבותי, אינני אדם דתי. מעולם לא הייתי. אבל זהו הכותל. הרב גורן תוקע בשופר ומברך:ברוך אתה ה' שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה... ואני, מכל הדיבורים של יום ירושלים, הכי אוהבת את השיר של חיים חפר... "הכותל הזה שמע הרבה תפילות, הכותל הזה ראה הרבה חומות נופלות, הכותל הזה חש ידי נשים מקוננות ופתקאות הנתחבות בין אבניו, הכותל הזה ראה את רבי יהודה הלוי* נופל לפניו. הכותל הזה ראה קיסרים קמים ונמחים, אך הכותל טרם ראה צנחנים בוכים. הכותל הזה ראה אותם עייפים וסחוטים, הכותל הזה ראה אותם פצועים ושרוטים, רצים אליו בהלמות לב, בזעקות ובשתיקה, ומזנקים כמטורפים בסמטאות העיר העתיקה. והם שטופי אבק, וצרובי שפתיים, והם לוחשים: אם אשכחך, אם אשכחך ירושלים,** והם עוברים כרעם, והם עוברים בזעם, והם זוכרים את אלפיים השנים הנוראות שבהן לא היה לנו אפילו כותל כדי לשפוך לפניו דמעות. והנה הם כאן, עומדים לפניו ונושמים עמוק, והנה הם כאן, מביטים עליו בכאב המתוק, והדמעות יורדות, והם מביטים זה בזה נבוכים – איך זה קורה, איך זה קורה שצנחנים בוכים? איך זה קורה שהם מביטים נרגשים בקיר? איך זה קורה שמן הבכי הם עוברים לשיר? אולי זה מפני שבחורים בני י"ט שנולדו עם קום המדינה, נושאים על גבם אלפיים שנה."
קריינית: כאן השידורים העבריים של קול ישראל ירושלים. קריין: ערב טוב. דובר צה"ל מודיע. היום לפני הצהריים פרץ צה"ל לעיר העתיקה של ירושלים. שר הבטחון משה דיין: צבא ההגנה לישראל שיחרר הבוקר את ירושלים. איחדנו מחדש את ירושלים המבותרת, את בירת ישראל השסועה. חזרנו לקדושים שבמקומותינו, חזרנו על מנת שלא להפרד מהם לעולם. הרמטכ"ל, יצחק רבין: מרגיש אני כרגע חויה, שמסופקני אם אני מסוגל לבטא את משמעותה במילים קריין: רפאל אמיר היה עם הכוח שפרץ הבוקר לעיר העתיקה. רפאל אמיר: ברגע זה אנו עוברים את שער האריות. אנחנו בתוך העיר העתיקה. החיילים צמודים לקירות. אתם מבינים מה זה העיר העתיקה. (בוכה). ברגע זה אני יורד במדרגות אל הכותל. עוד רגע. עוד רגע ואני על ידי הכותל. רבותי, אינני אדם דתי. מעולם לא הייתי. אבל זהו הכותל. הרב גורן תוקע בשופר ומברך:ברוך אתה ה' שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה... ואני, מכל הדיבורים של יום ירושלים, הכי אוהבת את השיר של חיים חפר... "הכותל הזה שמע הרבה תפילות, הכותל הזה ראה הרבה חומות נופלות, הכותל הזה חש ידי נשים מקוננות ופתקאות הנתחבות בין אבניו, הכותל הזה ראה את רבי יהודה הלוי* נופל לפניו. הכותל הזה ראה קיסרים קמים ונמחים, אך הכותל טרם ראה צנחנים בוכים. הכותל הזה ראה אותם עייפים וסחוטים, הכותל הזה ראה אותם פצועים ושרוטים, רצים אליו בהלמות לב, בזעקות ובשתיקה, ומזנקים כמטורפים בסמטאות העיר העתיקה. והם שטופי אבק, וצרובי שפתיים, והם לוחשים: אם אשכחך, אם אשכחך ירושלים,** והם עוברים כרעם, והם עוברים בזעם, והם זוכרים את אלפיים השנים הנוראות שבהן לא היה לנו אפילו כותל כדי לשפוך לפניו דמעות. והנה הם כאן, עומדים לפניו ונושמים עמוק, והנה הם כאן, מביטים עליו בכאב המתוק, והדמעות יורדות, והם מביטים זה בזה נבוכים – איך זה קורה, איך זה קורה שצנחנים בוכים? איך זה קורה שהם מביטים נרגשים בקיר? איך זה קורה שמן הבכי הם עוברים לשיר? אולי זה מפני שבחורים בני י"ט שנולדו עם קום המדינה, נושאים על גבם אלפיים שנה."