שחקני כדורגל????????????????
08.01.04, 21:54 60-70 אחוזים משחקני הכדורגל בארץ מגלחים רגלים ערב אפרורי ירד על האצטדיון ההומה. משחק הליגה המכריע בין מכבי הרצליה לבני יהודה עמד להתחיל, ובאוויר הורגש המתח. יניב והבה, שוער הכתומים מהשכונה, ישב בחדר הלבשה, הביט במחוגי שעונו המתקדמים במהירות, הביט בזוג רגליו השריריות, הביט שוב בשעונו, הביט שוב ברגליו, והתקשה להאמין שזה קורה לו. ככל שהמשיך שעונו לתקתק, כך מיהרו רגליו החסונות לשקשק. עוד חמש דקות לשריקת הפתיחה. השחקנים כבר בדרך למגרש, השופט כבר בדק את המשרוקית, הקהל בטירוף, מצלמות הטלוויזיה כבר מזמן אחרי ווייט באלאנס - ושערות רגליו מתבדרות ברוח. ברגעים אחרונים של שפיות ניסה והבה שוב, בפעם האחרונה בהחלט, לשחזר במוחו היכן בדיוק הוא שכח את מכונת הגילוח שמגלחת באופן קבע את שערות רגליו. אולי בתיק השני, אולי על השולחן בסלון, אולי בחדר האמבטיה, ליד קרם הפסיפלורה של החזה והגב התחתון. ואולי, בכלל, הבחורה שהייתה אצלו אתמול בערב לקחה בטעות את שלו, בלי לשים לב - ואוי, היא הולכת לשלם על זה. "זהו", השלים והבה בלבו עם המצב, "המשחק הזה אבוד". ואז, כאילו משום מקום, הגיח לו לפתע הסוף ההוליוודי - זה שבו סטיבן סיגל מצליח לצאת מהבניין הבוער עשירית שנייה לפני הפיצוץ, עם הכוזינה הבלונדינית על הכתף. מכאן, ימשיך יאיר שמחון, אז שחקן מכבי הרצליה, את התסריט. "פתאום", הוא משחזר, "והבה נכנס לשיגעון כזה. הוא ממש השתגע. הוא שכח את המכונה שלו בבית והוא היה חייב לגלח, כי זה היה ממש לפני המשחק. אמרתי לו: 'בוא, אני אגלח לך, מה אתה לחוץ?'. עשיתי לו את זה חלק יופי-יופי, יצא ממש נחמד. עשיתי לו את זה עם סכין, כי לא הייתה ברירה. בדרך כלל, אתה יודע, עושים את זה עם מכונה, אבל בגלל שזה היה ביום של משחק ליגה, הייתי חייב לעשות משהו כי הוא קיבל שיגעון". לפחות שמת לו קצף לפני? "ברור, מה חשבת?". שעירים חסרי מנוח כשמזכירים לוהבה את הסיפור הזה, הוא לא עד כדי כך מבין למה. אחרי הכל, הוא טוען, מה הסיפור הגדול? הוא שכח את מכונת הגילוח בבית, המשחק עמד להתחיל, הזיפים ברגליו כבר היו ממש ארוכים - הגיוני שהוא יהיה בלחץ, לא? גרסתו למקרה, אמנם, קצת שונה מזו של שמחון (הוא טוען שהכל קרה עוד בבית המלון, לפני הנסיעה למגרש), אולם מובן שאין בכך בכדי להוריד מערכו של האבסורד. "כן", הוא אומר בנימה של נוסטלגיה קסומה, "אני זוכר את היום הזה. היינו בדיוק בבית מלון, והוא עמד לידי וסימן לי איפה אני צריך לגלח, כאילו, איפה יש לי ריכוז של שערות שלא ראיתי". הוא טוען שהוא גילח לך בעצמו. "לא, לא, מה פתאום. הוא לא היה צריך לגלח לי. אני יכול להסתדר לבד, אתה יודע. זה גם בכלל לא היה עם סכין. זה היה עם מכונת תספורת על דרגה אפס. הייתי צריך רק לדלל פה ושם". הפרטים המדויקים, בכל אופן, פחות משנים. העיקר שבסופו של דבר הספיק והבה לגלח את שלושה וחצי זיפי הפרא המסוכנים שנתגלו בין קרחות רגליו, להשקיט בכך את שגעונו לאלתר עוד בטרם החל המשחק, ולהציב את רגליו על רחבת השוער בשלום, כשרגליו מנצנצות למול אורות הזרקורים. בימים כתיקונם, כאשר רגליו מגולחות דק-דק, יודע והבה להסביר כי אין בשיגעון הגילוחים שלו בכדי לערער את אורח חייו הסדיר, או שמא לפגום בקשריו החברתיים עם בני (ובנות) הזן הלא מגלח. לדבריו, הוא אדם ליברלי שמקבל את הבריות כפי שהן - בין אם הללו מצליחים לרדת לעומק שגעונו האובססיבי ובין אם לאו. "אני לא רואה שום פסול במי שיש לו שערות ברגליים", הוא מרגיע, "אני לא נגעל מאנשים כאלה או מהשערות שלהם ברגליים. אבל אני, בשביל עצמי, לא אוהב את זה. אני מעדיף חלק. לפעמים יש כאלה שצועקים לי 'כובסית' ו'נקבה', אבל אני לא לוקח את זה יותר מדיי ללב. אני כובלה מגלח פעם בחודשיים - ורק את הרגליים. לדעתי, זה גם יותר יפה וגם יותר נוח". את תירוץ הנוחובת שבגילוחי הרגליים, משייך והבה - כמו גם רוב הכדורגלנים שיצוטטו בכתבה זו בהמשך - לטיפולי העיסוי והפיזיותרפיה הרבים שעליו לעבור, לדבריו, במשך העונה. לטענתו, בזמן שהמעסה מעסה, "הוא לא תולש לך את השערות, אבל הוא מושך אותן וזה נורא כואב", וברגליים מגולחות "זה הרבה פחות כואב". את תירוץ היופי, לעומת זאת, לא ממש יכול וואהבה לשייך לשום דבר, כיוון שיופי, כידוע, ה וא לרוב בעיני המתבוננת, וכרגע אין לו אחת כזאת בבית. ייתכן שבגלל זה אתה רווק? "וואלה, לא יודע. אולי". אז נכון, אנחנו חיים כיום בחברה פוסט-מודרנית מתקדמת, שבה הפער בין סממני הגבריובת השונים לסממני הנשיובת לא תמיד גלוי לעין וקל להבחנה. ובכל זאת, כאשר מדובר בכדורגלנים ישראליים - כאלה שאמורים כביכול להוות את אחת הצורות היותר מוקצנות ומוחצנות של אידאל הגבר המסוקס - עשויה תופעת גילוח הרגליים לעורר אי אלו צחוקיות לאידם, בנוסח המערכון הידוע של "מונטי פייתון" עם חוטב העצים הגברתן למראית עין, שבאמצע שיר החוטבים שר על כך שהוא לובש בערב בגדי נשים. אלא שמעבר לעניינים המגדריים והאסתטיים, מדובר כאן בראש ובראשונה באופנה. וכמו תמיד, גם מקורה של אופנה זו מתחיל בנכר, יש אומרים בליגה הצרפתית. אצלנו, בכל אופן, זה התחיל בכמה כדורגלנים תוהים, שביקרו בחו"ל במסגרת מחנה אימונים, ראו שם שחקנים עם רגליים מגולחות, שאלו אותם: "מה זה אמור להביע?", קיבלו בתגובה: "מה קרה לך, כולם עושים את זה וזה הרבה יותר יפה", חזרו לארץ עם רגליים מגולחות, כדורגלנים אחרים בארץ שאלו אותם: "מה זה אמור להביע?", הל לו קיבלו בתגובה: "מה קרה לך, כולם עושים את זה וזה הרבה יותר יפה", גילחו גם כן, נשאלו, הגיבו, גילחו, נשאלו, הגיבו, גילחו וכן הלאה. כיום - לא תאמינו - על פי הנתונים שאספנו, בין 60 ל-70 אחוזים משחקני הכדורגל בארץ מגלחים את שערות רגליהם באופן קבוע. ואומרים שהשחקנים הישראלים לא מספיק משקיעים. http://images.maariv.co.il/cache/ART624379.html
08.01.04, 21:54 60-70 אחוזים משחקני הכדורגל בארץ מגלחים רגלים ערב אפרורי ירד על האצטדיון ההומה. משחק הליגה המכריע בין מכבי הרצליה לבני יהודה עמד להתחיל, ובאוויר הורגש המתח. יניב והבה, שוער הכתומים מהשכונה, ישב בחדר הלבשה, הביט במחוגי שעונו המתקדמים במהירות, הביט בזוג רגליו השריריות, הביט שוב בשעונו, הביט שוב ברגליו, והתקשה להאמין שזה קורה לו. ככל שהמשיך שעונו לתקתק, כך מיהרו רגליו החסונות לשקשק. עוד חמש דקות לשריקת הפתיחה. השחקנים כבר בדרך למגרש, השופט כבר בדק את המשרוקית, הקהל בטירוף, מצלמות הטלוויזיה כבר מזמן אחרי ווייט באלאנס - ושערות רגליו מתבדרות ברוח. ברגעים אחרונים של שפיות ניסה והבה שוב, בפעם האחרונה בהחלט, לשחזר במוחו היכן בדיוק הוא שכח את מכונת הגילוח שמגלחת באופן קבע את שערות רגליו. אולי בתיק השני, אולי על השולחן בסלון, אולי בחדר האמבטיה, ליד קרם הפסיפלורה של החזה והגב התחתון. ואולי, בכלל, הבחורה שהייתה אצלו אתמול בערב לקחה בטעות את שלו, בלי לשים לב - ואוי, היא הולכת לשלם על זה. "זהו", השלים והבה בלבו עם המצב, "המשחק הזה אבוד". ואז, כאילו משום מקום, הגיח לו לפתע הסוף ההוליוודי - זה שבו סטיבן סיגל מצליח לצאת מהבניין הבוער עשירית שנייה לפני הפיצוץ, עם הכוזינה הבלונדינית על הכתף. מכאן, ימשיך יאיר שמחון, אז שחקן מכבי הרצליה, את התסריט. "פתאום", הוא משחזר, "והבה נכנס לשיגעון כזה. הוא ממש השתגע. הוא שכח את המכונה שלו בבית והוא היה חייב לגלח, כי זה היה ממש לפני המשחק. אמרתי לו: 'בוא, אני אגלח לך, מה אתה לחוץ?'. עשיתי לו את זה חלק יופי-יופי, יצא ממש נחמד. עשיתי לו את זה עם סכין, כי לא הייתה ברירה. בדרך כלל, אתה יודע, עושים את זה עם מכונה, אבל בגלל שזה היה ביום של משחק ליגה, הייתי חייב לעשות משהו כי הוא קיבל שיגעון". לפחות שמת לו קצף לפני? "ברור, מה חשבת?". שעירים חסרי מנוח כשמזכירים לוהבה את הסיפור הזה, הוא לא עד כדי כך מבין למה. אחרי הכל, הוא טוען, מה הסיפור הגדול? הוא שכח את מכונת הגילוח בבית, המשחק עמד להתחיל, הזיפים ברגליו כבר היו ממש ארוכים - הגיוני שהוא יהיה בלחץ, לא? גרסתו למקרה, אמנם, קצת שונה מזו של שמחון (הוא טוען שהכל קרה עוד בבית המלון, לפני הנסיעה למגרש), אולם מובן שאין בכך בכדי להוריד מערכו של האבסורד. "כן", הוא אומר בנימה של נוסטלגיה קסומה, "אני זוכר את היום הזה. היינו בדיוק בבית מלון, והוא עמד לידי וסימן לי איפה אני צריך לגלח, כאילו, איפה יש לי ריכוז של שערות שלא ראיתי". הוא טוען שהוא גילח לך בעצמו. "לא, לא, מה פתאום. הוא לא היה צריך לגלח לי. אני יכול להסתדר לבד, אתה יודע. זה גם בכלל לא היה עם סכין. זה היה עם מכונת תספורת על דרגה אפס. הייתי צריך רק לדלל פה ושם". הפרטים המדויקים, בכל אופן, פחות משנים. העיקר שבסופו של דבר הספיק והבה לגלח את שלושה וחצי זיפי הפרא המסוכנים שנתגלו בין קרחות רגליו, להשקיט בכך את שגעונו לאלתר עוד בטרם החל המשחק, ולהציב את רגליו על רחבת השוער בשלום, כשרגליו מנצנצות למול אורות הזרקורים. בימים כתיקונם, כאשר רגליו מגולחות דק-דק, יודע והבה להסביר כי אין בשיגעון הגילוחים שלו בכדי לערער את אורח חייו הסדיר, או שמא לפגום בקשריו החברתיים עם בני (ובנות) הזן הלא מגלח. לדבריו, הוא אדם ליברלי שמקבל את הבריות כפי שהן - בין אם הללו מצליחים לרדת לעומק שגעונו האובססיבי ובין אם לאו. "אני לא רואה שום פסול במי שיש לו שערות ברגליים", הוא מרגיע, "אני לא נגעל מאנשים כאלה או מהשערות שלהם ברגליים. אבל אני, בשביל עצמי, לא אוהב את זה. אני מעדיף חלק. לפעמים יש כאלה שצועקים לי 'כובסית' ו'נקבה', אבל אני לא לוקח את זה יותר מדיי ללב. אני כובלה מגלח פעם בחודשיים - ורק את הרגליים. לדעתי, זה גם יותר יפה וגם יותר נוח". את תירוץ הנוחובת שבגילוחי הרגליים, משייך והבה - כמו גם רוב הכדורגלנים שיצוטטו בכתבה זו בהמשך - לטיפולי העיסוי והפיזיותרפיה הרבים שעליו לעבור, לדבריו, במשך העונה. לטענתו, בזמן שהמעסה מעסה, "הוא לא תולש לך את השערות, אבל הוא מושך אותן וזה נורא כואב", וברגליים מגולחות "זה הרבה פחות כואב". את תירוץ היופי, לעומת זאת, לא ממש יכול וואהבה לשייך לשום דבר, כיוון שיופי, כידוע, ה וא לרוב בעיני המתבוננת, וכרגע אין לו אחת כזאת בבית. ייתכן שבגלל זה אתה רווק? "וואלה, לא יודע. אולי". אז נכון, אנחנו חיים כיום בחברה פוסט-מודרנית מתקדמת, שבה הפער בין סממני הגבריובת השונים לסממני הנשיובת לא תמיד גלוי לעין וקל להבחנה. ובכל זאת, כאשר מדובר בכדורגלנים ישראליים - כאלה שאמורים כביכול להוות את אחת הצורות היותר מוקצנות ומוחצנות של אידאל הגבר המסוקס - עשויה תופעת גילוח הרגליים לעורר אי אלו צחוקיות לאידם, בנוסח המערכון הידוע של "מונטי פייתון" עם חוטב העצים הגברתן למראית עין, שבאמצע שיר החוטבים שר על כך שהוא לובש בערב בגדי נשים. אלא שמעבר לעניינים המגדריים והאסתטיים, מדובר כאן בראש ובראשונה באופנה. וכמו תמיד, גם מקורה של אופנה זו מתחיל בנכר, יש אומרים בליגה הצרפתית. אצלנו, בכל אופן, זה התחיל בכמה כדורגלנים תוהים, שביקרו בחו"ל במסגרת מחנה אימונים, ראו שם שחקנים עם רגליים מגולחות, שאלו אותם: "מה זה אמור להביע?", קיבלו בתגובה: "מה קרה לך, כולם עושים את זה וזה הרבה יותר יפה", חזרו לארץ עם רגליים מגולחות, כדורגלנים אחרים בארץ שאלו אותם: "מה זה אמור להביע?", הל לו קיבלו בתגובה: "מה קרה לך, כולם עושים את זה וזה הרבה יותר יפה", גילחו גם כן, נשאלו, הגיבו, גילחו, נשאלו, הגיבו, גילחו וכן הלאה. כיום - לא תאמינו - על פי הנתונים שאספנו, בין 60 ל-70 אחוזים משחקני הכדורגל בארץ מגלחים את שערות רגליהם באופן קבוע. ואומרים שהשחקנים הישראלים לא מספיק משקיעים. http://images.maariv.co.il/cache/ART624379.html