שחקן הכדורסל גילי מוסינזון חוגג את השחרור האישי שלו..
שחקן הכדורסל גילי מסינזון יצא היום מארון הביסקסואליות בפוסט אישי וארוך מאוד בפייסבוק.
https://www.facebook.com/gili.mosinzon/posts/1241801002504702
גילי כותב בפוסט על הרבה דברים, אך בעיקר על החיים בתור ספורטאי בישראל, הנה חלק מהם:
"המדינה בת 68, אני בן 37, ומאחורי 16 שנה של כדורסל מקצועני בו המסרים היום יומיים לא משתמעים לשתי פנים.
גברי-משמעו חזק.
נשי- חלש.
בהינתן כי נולדתי עם עוד סוג של כישרון בדמות משיכה לגברים, זה ממש לא אומר שאני אמור להיות לשחק פחות טוב או יותר טוב או נשי או גברי. או שאתה טוב או שאתה לא.
כמעט ולא היה מאמן שלא רטן שאנחנו רצים כמו כוסיות בשלב כזה או שנפסיק לשחק כמו בנות ושאנחנו במחזור ושכואב לנו הכוס. המאמנים שלי כשאתה ג'נטילמן אתה ג'נטילמן וגם אימנו אותי גם כאלו. אך משום תמיד היו לי את המאמנים השוביניסטים ההומופבים שבמו ידיהם מקבעים את מעמדו של הספורט המקצועני הגברי כמעוז הפטריאכלי האחרון הנלוז והחשוך אשר. בפוטו פינש לא ממש צמוד ועקף גם עקף בסיבוב את צהל או עוד כל מיני צבאות שהמדיניות הרווחת בה היא פליז אל תגלה ואנחנו לא נשאל.
ובספורט הגברי המקצועני?
אפשר לספור על כף יד אחת את השחקנים שיצאו מהארון בספורט המקצועני וחלק מהם גם התאבדו. למה? ככה.
תשאלו את המאמנים. את היושבי ראשים, ואת הקהל מדוע ספורטאים מקצוענים לא יוצאים מהארון. אתם יודעים מה אני אגיד לכם כי הם מ פ ח ד י ם. כלכך הרבה בולבולים בחדר הלבשה אבל הפחד משתק. שבטעות לא יראו או יקלטו משהוא ממני. הפחד משתק.
אולי אני לא בסדר? אולי נולדתי פגום!? אולי כל השנים אדפוק מכות לכל השחקנים הכי גבריים והכי גדולים והכי יכולים למעוך אותי לחצי אם השופט לא מפריד בשניה האחרונה למזלי, וכך אולי אצליח להוכיח למישהו שאני בסדר. להוכיח לעצמי לעצמי ככל הנראה. לקח לי הרבה שנים להגיע למצב בו התחלתי את בוקר זה. שבת של עצמאות".
שחקן הכדורסל גילי מסינזון יצא היום מארון הביסקסואליות בפוסט אישי וארוך מאוד בפייסבוק.
https://www.facebook.com/gili.mosinzon/posts/1241801002504702
גילי כותב בפוסט על הרבה דברים, אך בעיקר על החיים בתור ספורטאי בישראל, הנה חלק מהם:
"המדינה בת 68, אני בן 37, ומאחורי 16 שנה של כדורסל מקצועני בו המסרים היום יומיים לא משתמעים לשתי פנים.
גברי-משמעו חזק.
נשי- חלש.
בהינתן כי נולדתי עם עוד סוג של כישרון בדמות משיכה לגברים, זה ממש לא אומר שאני אמור להיות לשחק פחות טוב או יותר טוב או נשי או גברי. או שאתה טוב או שאתה לא.
כמעט ולא היה מאמן שלא רטן שאנחנו רצים כמו כוסיות בשלב כזה או שנפסיק לשחק כמו בנות ושאנחנו במחזור ושכואב לנו הכוס. המאמנים שלי כשאתה ג'נטילמן אתה ג'נטילמן וגם אימנו אותי גם כאלו. אך משום תמיד היו לי את המאמנים השוביניסטים ההומופבים שבמו ידיהם מקבעים את מעמדו של הספורט המקצועני הגברי כמעוז הפטריאכלי האחרון הנלוז והחשוך אשר. בפוטו פינש לא ממש צמוד ועקף גם עקף בסיבוב את צהל או עוד כל מיני צבאות שהמדיניות הרווחת בה היא פליז אל תגלה ואנחנו לא נשאל.
ובספורט הגברי המקצועני?
אפשר לספור על כף יד אחת את השחקנים שיצאו מהארון בספורט המקצועני וחלק מהם גם התאבדו. למה? ככה.
תשאלו את המאמנים. את היושבי ראשים, ואת הקהל מדוע ספורטאים מקצוענים לא יוצאים מהארון. אתם יודעים מה אני אגיד לכם כי הם מ פ ח ד י ם. כלכך הרבה בולבולים בחדר הלבשה אבל הפחד משתק. שבטעות לא יראו או יקלטו משהוא ממני. הפחד משתק.
אולי אני לא בסדר? אולי נולדתי פגום!? אולי כל השנים אדפוק מכות לכל השחקנים הכי גבריים והכי גדולים והכי יכולים למעוך אותי לחצי אם השופט לא מפריד בשניה האחרונה למזלי, וכך אולי אצליח להוכיח למישהו שאני בסדר. להוכיח לעצמי לעצמי ככל הנראה. לקח לי הרבה שנים להגיע למצב בו התחלתי את בוקר זה. שבת של עצמאות".