שחפן המחמד שלי
יש אנשים שמאחורי דלת הארון שלהם מסתתרת ממלכת נרניה הקסומה. לי אין ארון, אבל ישלי חומה. 2 מטר גובהה (לא, נינטוש לא הפקעתי אדמות של פלסטינים כדי לבנותותה). ומאחורי הגדר חי שחפן מסתורי. היה. כי הוא נעלם במפתיע. שחפן, אמרתי. לא חשפן, אז תמחקו את החיוכים האידיוטיים. חייו הסודיים של השחפן רתקו אותי במשך ימים רבים. מיום העצמאות, ליתר דיוק. גם הפריעו לי לישון. עכשיו הוא איננו, ושנת הבוקר שלי השתפרה לאין שיעור. ביום הזכרון התעוררתי לפנות בוקר (זה מזכיר קצת את סיפור אחמד, אבל זה לא) לקול שיעול צורב, עמוק, מלא פאתוס וניואנסים. זה בא מבחוץ, וחשבתי שהחולה הוא השכן של הצרחות - משפחה מרובת ילדים שמתגוררת מעבר למשוכת הפיקוסים (הגבול הדרומי, להלן). כל התקשורת המשפחתית הזו מבוססת בצרחות וכל הזמן נולדים להם עוד ועוד ילדים. כרגע יש להם 4 בהפרשים של שנה, שנה וחצי, אחד מהשני, אבל הדעת נותנת שידם, אם לא שאר אבריהם, עוד נטויה וסביר להניח שב15 השנים הבאות הצרחות שלהם ימשיכו להדהד לי בחדר השינה, בעיקר בימי שבת ב8 בבוקר, ובימי ששי ב4 אחה"צ, שעות הנימנום הייחודיות שלי. ריחמתי על השכן החולה, ופניתי לעיסוקי, כלומר להמשיך לישון. בערב יצאתי לבמות, וחזרתי מתישהו אחרי חצות. כזו אני, בניגוד למה שחושבים עלי, עממית וחובבת מהומות ישראליות. סתם, סתם, נו. מכורה לזיקוקין. בחצר של הצורחים היתה מסיבה. שקלתי להזמין משטרה אבל ריחמתי על כל השוטרים האומללים שמאבטחים את הבמות בסביבה והחלטתי להבליג על הפרת הסטטוס קוו. התפלאתי איך שכן במצב בריאות כה נואש עושה מסיבה, ואז עלה בדעתי שאולי אלה רגעיו האחרונים עם המשפחה וידידיו הקרובים. בימים הבאים השחפן המשיך להשתחף לי, ולאט לאט התחוור לי שזה מתרחש ממש מתחת לחלון (הפונה לחומה, להלן הגבול המזרחי). פסלתי את האפשרות שמדובר באבי הצורחים, והתחלתי להפעיל שיקול דעת ושיטות ריגול. שאר השכנים שלי, מסתבר, ישנים מאוד חזק. אפחד לא שמע, אפחד לא ידע. היו כמה אגדות אורבניות על זר מסתורי שמסתובב בבקרים בחצרות ומפליא בשיעוליו. אבל היו גם שטענו שאלו סתם צ'יזבטים שנועדו להפחדת נשים וילדים. השחפן השתעל ימים רבים. כל בוקר, ב5:00 בדיוק. שילוב של התעשטות מפלצתית, ביחד עם נביחה של כלב היפראקטיבי והיסטרי, חולה כלבת שנעקץ על ידי נחש פעמונים אוזבקי. מופע השיעולים היה נמשך כחמש דקות. לפעמים היו קדימונים בחצות הלילה. אבל לא תמיד. זה נשמע כמו משהו לא נורא אנושי, ונשמע מאוד מאוד חולה. מדי פעם אפילו ריחמתי עליו. חשבתי אולי להזמין לו רופא. או להתקשר ללשכת הבריאות שיבוא ללכוד אותו (ע"ע כלבים וכלבת). היו לי גם רעיונות יצירתיים נוספים, כמו לטפס על סולם מעבר לחומה, ולירות בו חיצי הרדמה (כמדומני שזה היה רעיון של אודיסאוס). בוקר אחד כמעט פתחתי חלון וריאות וצרחתי. והנה... מהפך!! בימים האחרונים שמתי לב שאני ישנה. שינה עמוקה וטובה. נינוחה ורגועה. נטולת התעוררויות מתודיות. יכוליות שהתרגלתי לשחפן שלי, ומערכת השינה עירנות שלי מסננת אותו. יכוליות, שהוא נרפא. יכוליות שהוא סתם מת. לגבי האפשרות השלישית, ניתן יהיה לברר אותה בודאות, באמצעות חוש הריח. בימים הקרובים, מן הסתם. נוסבאום כבר יעדכנתם בהתפתחויות. ------------------------------------------ מוקדש לבוגו הממתק, המרעננת הרישמית של הקיץ.
יש אנשים שמאחורי דלת הארון שלהם מסתתרת ממלכת נרניה הקסומה. לי אין ארון, אבל ישלי חומה. 2 מטר גובהה (לא, נינטוש לא הפקעתי אדמות של פלסטינים כדי לבנותותה). ומאחורי הגדר חי שחפן מסתורי. היה. כי הוא נעלם במפתיע. שחפן, אמרתי. לא חשפן, אז תמחקו את החיוכים האידיוטיים. חייו הסודיים של השחפן רתקו אותי במשך ימים רבים. מיום העצמאות, ליתר דיוק. גם הפריעו לי לישון. עכשיו הוא איננו, ושנת הבוקר שלי השתפרה לאין שיעור. ביום הזכרון התעוררתי לפנות בוקר (זה מזכיר קצת את סיפור אחמד, אבל זה לא) לקול שיעול צורב, עמוק, מלא פאתוס וניואנסים. זה בא מבחוץ, וחשבתי שהחולה הוא השכן של הצרחות - משפחה מרובת ילדים שמתגוררת מעבר למשוכת הפיקוסים (הגבול הדרומי, להלן). כל התקשורת המשפחתית הזו מבוססת בצרחות וכל הזמן נולדים להם עוד ועוד ילדים. כרגע יש להם 4 בהפרשים של שנה, שנה וחצי, אחד מהשני, אבל הדעת נותנת שידם, אם לא שאר אבריהם, עוד נטויה וסביר להניח שב15 השנים הבאות הצרחות שלהם ימשיכו להדהד לי בחדר השינה, בעיקר בימי שבת ב8 בבוקר, ובימי ששי ב4 אחה"צ, שעות הנימנום הייחודיות שלי. ריחמתי על השכן החולה, ופניתי לעיסוקי, כלומר להמשיך לישון. בערב יצאתי לבמות, וחזרתי מתישהו אחרי חצות. כזו אני, בניגוד למה שחושבים עלי, עממית וחובבת מהומות ישראליות. סתם, סתם, נו. מכורה לזיקוקין. בחצר של הצורחים היתה מסיבה. שקלתי להזמין משטרה אבל ריחמתי על כל השוטרים האומללים שמאבטחים את הבמות בסביבה והחלטתי להבליג על הפרת הסטטוס קוו. התפלאתי איך שכן במצב בריאות כה נואש עושה מסיבה, ואז עלה בדעתי שאולי אלה רגעיו האחרונים עם המשפחה וידידיו הקרובים. בימים הבאים השחפן המשיך להשתחף לי, ולאט לאט התחוור לי שזה מתרחש ממש מתחת לחלון (הפונה לחומה, להלן הגבול המזרחי). פסלתי את האפשרות שמדובר באבי הצורחים, והתחלתי להפעיל שיקול דעת ושיטות ריגול. שאר השכנים שלי, מסתבר, ישנים מאוד חזק. אפחד לא שמע, אפחד לא ידע. היו כמה אגדות אורבניות על זר מסתורי שמסתובב בבקרים בחצרות ומפליא בשיעוליו. אבל היו גם שטענו שאלו סתם צ'יזבטים שנועדו להפחדת נשים וילדים. השחפן השתעל ימים רבים. כל בוקר, ב5:00 בדיוק. שילוב של התעשטות מפלצתית, ביחד עם נביחה של כלב היפראקטיבי והיסטרי, חולה כלבת שנעקץ על ידי נחש פעמונים אוזבקי. מופע השיעולים היה נמשך כחמש דקות. לפעמים היו קדימונים בחצות הלילה. אבל לא תמיד. זה נשמע כמו משהו לא נורא אנושי, ונשמע מאוד מאוד חולה. מדי פעם אפילו ריחמתי עליו. חשבתי אולי להזמין לו רופא. או להתקשר ללשכת הבריאות שיבוא ללכוד אותו (ע"ע כלבים וכלבת). היו לי גם רעיונות יצירתיים נוספים, כמו לטפס על סולם מעבר לחומה, ולירות בו חיצי הרדמה (כמדומני שזה היה רעיון של אודיסאוס). בוקר אחד כמעט פתחתי חלון וריאות וצרחתי. והנה... מהפך!! בימים האחרונים שמתי לב שאני ישנה. שינה עמוקה וטובה. נינוחה ורגועה. נטולת התעוררויות מתודיות. יכוליות שהתרגלתי לשחפן שלי, ומערכת השינה עירנות שלי מסננת אותו. יכוליות, שהוא נרפא. יכוליות שהוא סתם מת. לגבי האפשרות השלישית, ניתן יהיה לברר אותה בודאות, באמצעות חוש הריח. בימים הקרובים, מן הסתם. נוסבאום כבר יעדכנתם בהתפתחויות. ------------------------------------------ מוקדש לבוגו הממתק, המרעננת הרישמית של הקיץ.