שוש, לשאלתך...
על הפרדת מוסיקה מטכסט. שנראתה לי לא ממש קשורה לשרשור ההוא, אז הרשיתי לעצמי לפתוח שרשור חדש. אני חושב שברוב המקרים זה ממש עוול להפריד את המוסיקה מהטכסט שלה. חלק גדול מהעבודה של המלחין - יורדת לטמיון (כן, יש יוצאים מן הכלל - בהם הטכסט הוא רק תירוץ לכתיבת המוסיקה, אבל הם כאמור יוצאים מן הכלל). יחד עם זה, אפשר להנות מיצירות טובות - גם בלי להבין את הטכסט שלהן. בניגוד אליך, לא מפריע לי לשמוע טכסט שלא מדבר אלי באופן אישי, או אפילו מרגיז אותי באופן אישי, ובכל זאת להנות מהיצירה. תשאל איך אין פה סטירה להצהרתי הקודמת. ובכן - אין סטירה. אני מתייחס לטכסטים כאל טכסטים "אנושיים". מנסה לראות אותם דרך עיני המלחין. זה נשמע מוזר. אבל אני אנסה לתת לך דוגמא: אם אני מנגן יצירה שמבוססת דרך הייסורים של ישו. זה נושא שלחלוטין לא נוגע בי מבחינה אמונתית. בכל זאת, אני יכול לנסות לראות את היצירה בשני אופנים. או כהתיחסות לאדם שסובל מסכת ייסורים (ובכלל לא משנה/מפריעה העובדה שאני לא מאמין בישו או בצדקת דרכו) או שאני יכול לנסות לראות את הייסורים שלו דרך עיניים של מאמין נוצרי (ושוב - ההתיחסות שלי היא לפן האנושי ולא לפן האמונתי), קריא - אם הייתי מאמין של הנצרות - מה היתה המשמעות של צליבת ישו עבורי. אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל אני יכול גם לעבוד באופן כזה על יצירה כמו היוהאנס פסיון של באך - יצירה שהטכסט שלה נוטף סממנים אנטישמיים שהיו רווחים באירופה של הזמן בו נכתב הטכסט (כל הבשורה על פי יוחנן נכתבה כשהתחילה המגמה של הפיכת הנצרות לדת הרשמית של האמפריה הרומית - אי אפשר היה להאשים את הרומאים - נו טוף, אז היהודים אשמים). יש בזה משהו כמו משחק ב"נגיד ש", או כמו משחק של שחקן תאטרון - להכנס לראש של החומר אותו אני מנגן, לתת תחושה של הזדהות איתו, בלי שום קשר לשאלה - האם אני באמת מזדהה איתו. רק ד"א, מיסות (ורקויאם - שהוא סוג של מיסה) - מושרות בלטינית. הטכסט לא ממש מקומם (סתם מבוסס על אמונה שזרה לי). האופרות של ואגנר מבוססות ברובן על מיתולוגיות גרמניות (רובן מהתקופה הפגאנית של גרמניה), גם בהן, לרוב החומר אין סממנים אנטישמיים. אני סתם לא אוהב את המוסיקה שלו. יש מספיק טכסטים מקוממים אחרים. מה אתה עושה כשאתה קורא דוסטוייבסקי? בספרים שלו יש אמירות אנטישמיות מאוד חריפות. יותר ממה שתמצא באופרות של ואגנר... באיזה הקשר פתאום עלתה במוחך השאלה? יאללה - עפתי לישון.
על הפרדת מוסיקה מטכסט. שנראתה לי לא ממש קשורה לשרשור ההוא, אז הרשיתי לעצמי לפתוח שרשור חדש. אני חושב שברוב המקרים זה ממש עוול להפריד את המוסיקה מהטכסט שלה. חלק גדול מהעבודה של המלחין - יורדת לטמיון (כן, יש יוצאים מן הכלל - בהם הטכסט הוא רק תירוץ לכתיבת המוסיקה, אבל הם כאמור יוצאים מן הכלל). יחד עם זה, אפשר להנות מיצירות טובות - גם בלי להבין את הטכסט שלהן. בניגוד אליך, לא מפריע לי לשמוע טכסט שלא מדבר אלי באופן אישי, או אפילו מרגיז אותי באופן אישי, ובכל זאת להנות מהיצירה. תשאל איך אין פה סטירה להצהרתי הקודמת. ובכן - אין סטירה. אני מתייחס לטכסטים כאל טכסטים "אנושיים". מנסה לראות אותם דרך עיני המלחין. זה נשמע מוזר. אבל אני אנסה לתת לך דוגמא: אם אני מנגן יצירה שמבוססת דרך הייסורים של ישו. זה נושא שלחלוטין לא נוגע בי מבחינה אמונתית. בכל זאת, אני יכול לנסות לראות את היצירה בשני אופנים. או כהתיחסות לאדם שסובל מסכת ייסורים (ובכלל לא משנה/מפריעה העובדה שאני לא מאמין בישו או בצדקת דרכו) או שאני יכול לנסות לראות את הייסורים שלו דרך עיניים של מאמין נוצרי (ושוב - ההתיחסות שלי היא לפן האנושי ולא לפן האמונתי), קריא - אם הייתי מאמין של הנצרות - מה היתה המשמעות של צליבת ישו עבורי. אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל אני יכול גם לעבוד באופן כזה על יצירה כמו היוהאנס פסיון של באך - יצירה שהטכסט שלה נוטף סממנים אנטישמיים שהיו רווחים באירופה של הזמן בו נכתב הטכסט (כל הבשורה על פי יוחנן נכתבה כשהתחילה המגמה של הפיכת הנצרות לדת הרשמית של האמפריה הרומית - אי אפשר היה להאשים את הרומאים - נו טוף, אז היהודים אשמים). יש בזה משהו כמו משחק ב"נגיד ש", או כמו משחק של שחקן תאטרון - להכנס לראש של החומר אותו אני מנגן, לתת תחושה של הזדהות איתו, בלי שום קשר לשאלה - האם אני באמת מזדהה איתו. רק ד"א, מיסות (ורקויאם - שהוא סוג של מיסה) - מושרות בלטינית. הטכסט לא ממש מקומם (סתם מבוסס על אמונה שזרה לי). האופרות של ואגנר מבוססות ברובן על מיתולוגיות גרמניות (רובן מהתקופה הפגאנית של גרמניה), גם בהן, לרוב החומר אין סממנים אנטישמיים. אני סתם לא אוהב את המוסיקה שלו. יש מספיק טכסטים מקוממים אחרים. מה אתה עושה כשאתה קורא דוסטוייבסקי? בספרים שלו יש אמירות אנטישמיות מאוד חריפות. יותר ממה שתמצא באופרות של ואגנר... באיזה הקשר פתאום עלתה במוחך השאלה? יאללה - עפתי לישון.
