BazukaGirl31
New member
שורף, הכאב הזה.
ביום יום אני בסדר, אפילו מעכלת כבר את הלבד, מתארגנת על הלוגיסטיקה כמו גדולה, חיונית וחייכנית.
ואז מגיע מבט אחד בעיניים העצובות שלו ואני שומעת אותו מטיח בי בהאשמה ש"את עזבת אותי",
והלב שלי שוב מתרסק לרסיסים.
לא יודעת מאיפה מגייסים את הקשיחות הזו מול העצב הגדול,
כי הידיעה שמה שאני עושה הוא בלתי נמנע ועדיף עכשיו פשוט לא מספיקה.
ביום יום אני בסדר, אפילו מעכלת כבר את הלבד, מתארגנת על הלוגיסטיקה כמו גדולה, חיונית וחייכנית.
ואז מגיע מבט אחד בעיניים העצובות שלו ואני שומעת אותו מטיח בי בהאשמה ש"את עזבת אותי",
והלב שלי שוב מתרסק לרסיסים.
לא יודעת מאיפה מגייסים את הקשיחות הזו מול העצב הגדול,
כי הידיעה שמה שאני עושה הוא בלתי נמנע ועדיף עכשיו פשוט לא מספיקה.
)