שוק שכונת התקוה
את השוק של שכונת התקוה אני מכיר מאז היותי ילד קטן. עת לקח אותי אחי לראשונה לאכול במסעדת "שמש". ומאז לא עזבתי אותה עשרות שנים. אל "שמש" הגענו לאחר שבוססנו בשלוליות דם תרנגולות שחוטות, באחת מסמטאות הקצבים היוצאות מרחוב השוק הראשי. מרחוק כבר נשמע קול הדבש של אום-כול ת'ום מסתלסל מתוך רדיו שפופרות ענק. לפני הכניסה עמד גריל פחמים גדול.ועליו עשרות רבות של שיפודים שסובבו ופינו במהירות את מקומם על הגריל לשיפודים אחרים.וחוזר חלילה. בשר כבש,טחול, לבבות, חלאוויאת (שקדי עגל), בשר ראש פרה ובעיקר קבאב עיראקי. ואיזה קבאב ! אין כבר היום קבאב ברמה הזאת באף מסעדה בשוק. אולי רק הקבאב של נאג'י בשוק רמלה מזכיר אותו. את השיפודים העמיסו על צלחות רכובים על ערימת גבעולי פטרוזיליה. ושלחו אותם לשולחנות עם פיתות עיראקיות ענקיות, כפולות בגודלן מאלה של ימנו. הסועדים היו מפזרים על משטח הפיתה את עלי הפטרוזיליה ,עורכים עליהם חמישה- שישה קבאבים , הוסיפו עגבניות ובצלים שנשרפו על הגחלים, ועמבה כמובן. סידרו קפל קטן בתחתית הפיתה למניעת נגירת הנוזלים והמיצים על הבגדים. גלגלו את הפיתה לגליל ארוך ועבה, פערו את הפה לקוטר של לוע כריש ונשכו את ה"שופר" שבידיהם. במסעדה שימש אז מלצר ג'ינג'י בשם סלמן שלפני שעות הפתיחה היה מפליא לבשל חָמִיס פָאטֶאטָה, חְמִירֶיין (ריאות), פלאוו בג'יג' ומרקי ירקות עם שפְטָה ואורז אדום.האוכל היה טעים בצורה בלתי רגילה. והמנות ענקיות ונדיבות. השפה היחידה שדיברו והבינו במסעדה הייתה עיראקית. ואני זוכר שפעם נקלע בטעות למסעדה אדם רגיל מן הישוב, שראה באיזו צלחת פלאו בג'יג'. וביקש מסלמן "פולקע מבושלת"... סלמן הניד את ראשו כלא מבין. וביקש מי מהסועדים לתרגם לו את בקשת האיש.ואף אחד מן הסועדים לא ידע מה באמת רוצה הבן אדם. לבסוף צעקתי לסלמן בעיראקית "אְלְ אָדְמִי כָּ'יְריד פְחְד,-פלאוו בג'יג'" והעניין נפתר. סלמן החרוץ וטוב הלב נפטר מזמן. אך "שמש" עדיין קיימת. אבל לאחר שלושים שנה ויותר. אני מדיר לחלוטין את רגלי ממנה. הרחוב שופץ. התרנגולות נשחטות בבית מטבחיים מודרני ובסמטה מוכרים אותן נקיות ומצוננות. המרצפות נקיות. רדיו סראונד מודרני משמיע מוסיקה רכה של מעליות . והשיפודים בטעם פי וי סי. היא אינה ראויה להתייחסות. באמת שאין כבר מה לחפש שם! אבל כשאני עובר לפעמים בסימטה אני עדיין מרכין את ראשי והוזה על "שמש" של אז. ורואה בעיני רוחי את סלמן מוצץ את הסיגריה שלו עד כלות. ואת עָבָּדְיָה ואת אחיו סָבָּח מהפכים את השיפודים על הגריל. ואת הגברים הלא מגולחים מלהגים בעיראקית שוטפת מבעד לעשן ומבעד לקולה הנצחי של אום כל ת'ום. כן, היו זמנים ואינם עוד.
את השוק של שכונת התקוה אני מכיר מאז היותי ילד קטן. עת לקח אותי אחי לראשונה לאכול במסעדת "שמש". ומאז לא עזבתי אותה עשרות שנים. אל "שמש" הגענו לאחר שבוססנו בשלוליות דם תרנגולות שחוטות, באחת מסמטאות הקצבים היוצאות מרחוב השוק הראשי. מרחוק כבר נשמע קול הדבש של אום-כול ת'ום מסתלסל מתוך רדיו שפופרות ענק. לפני הכניסה עמד גריל פחמים גדול.ועליו עשרות רבות של שיפודים שסובבו ופינו במהירות את מקומם על הגריל לשיפודים אחרים.וחוזר חלילה. בשר כבש,טחול, לבבות, חלאוויאת (שקדי עגל), בשר ראש פרה ובעיקר קבאב עיראקי. ואיזה קבאב ! אין כבר היום קבאב ברמה הזאת באף מסעדה בשוק. אולי רק הקבאב של נאג'י בשוק רמלה מזכיר אותו. את השיפודים העמיסו על צלחות רכובים על ערימת גבעולי פטרוזיליה. ושלחו אותם לשולחנות עם פיתות עיראקיות ענקיות, כפולות בגודלן מאלה של ימנו. הסועדים היו מפזרים על משטח הפיתה את עלי הפטרוזיליה ,עורכים עליהם חמישה- שישה קבאבים , הוסיפו עגבניות ובצלים שנשרפו על הגחלים, ועמבה כמובן. סידרו קפל קטן בתחתית הפיתה למניעת נגירת הנוזלים והמיצים על הבגדים. גלגלו את הפיתה לגליל ארוך ועבה, פערו את הפה לקוטר של לוע כריש ונשכו את ה"שופר" שבידיהם. במסעדה שימש אז מלצר ג'ינג'י בשם סלמן שלפני שעות הפתיחה היה מפליא לבשל חָמִיס פָאטֶאטָה, חְמִירֶיין (ריאות), פלאוו בג'יג' ומרקי ירקות עם שפְטָה ואורז אדום.האוכל היה טעים בצורה בלתי רגילה. והמנות ענקיות ונדיבות. השפה היחידה שדיברו והבינו במסעדה הייתה עיראקית. ואני זוכר שפעם נקלע בטעות למסעדה אדם רגיל מן הישוב, שראה באיזו צלחת פלאו בג'יג'. וביקש מסלמן "פולקע מבושלת"... סלמן הניד את ראשו כלא מבין. וביקש מי מהסועדים לתרגם לו את בקשת האיש.ואף אחד מן הסועדים לא ידע מה באמת רוצה הבן אדם. לבסוף צעקתי לסלמן בעיראקית "אְלְ אָדְמִי כָּ'יְריד פְחְד,-פלאוו בג'יג'" והעניין נפתר. סלמן החרוץ וטוב הלב נפטר מזמן. אך "שמש" עדיין קיימת. אבל לאחר שלושים שנה ויותר. אני מדיר לחלוטין את רגלי ממנה. הרחוב שופץ. התרנגולות נשחטות בבית מטבחיים מודרני ובסמטה מוכרים אותן נקיות ומצוננות. המרצפות נקיות. רדיו סראונד מודרני משמיע מוסיקה רכה של מעליות . והשיפודים בטעם פי וי סי. היא אינה ראויה להתייחסות. באמת שאין כבר מה לחפש שם! אבל כשאני עובר לפעמים בסימטה אני עדיין מרכין את ראשי והוזה על "שמש" של אז. ורואה בעיני רוחי את סלמן מוצץ את הסיגריה שלו עד כלות. ואת עָבָּדְיָה ואת אחיו סָבָּח מהפכים את השיפודים על הגריל. ואת הגברים הלא מגולחים מלהגים בעיראקית שוטפת מבעד לעשן ומבעד לקולה הנצחי של אום כל ת'ום. כן, היו זמנים ואינם עוד.
